המוגלובין נמוך

[sunrize1]

המוגלובין נמוך

שלום לכולם,

כתבתי כאן כמה פעמים והתייעצתי בקשר לאימי,שחלתה בלימפומה והמחלה חזרה שלוש פעמים.
הפעם האחרונה הייתה לפני שנה וחצי ובכל הפעמים היא קיבלה עירוי מבטרה ואח'כ עשתה פט סי טי כדי לוודא
שהיא נקיה.

כרגע,הרופא שלה לא מוצא מה הסיבה לכך שההמוגלובין שלה בירידה,הוא ערך לה מס' בדיקות דם
ובינתיים אין תשובה חד משמעית.
האי וודאות מכניסה אותה לחרדות קשות,היא כל הזמן אומרת שכנראה הרופא לא רוצה לספר לה את האמת,שהיא עומדת למות

התלוויתי אליה לפני כמה ימים לביקורת אצל הרופא שלה (המטולוג) בתל השומר ודיברתי איתו על כך
והוא ענה שאין לו מושג ממה הירידה בהמוגלובין אבל אם זה ימשיך הוא יתן לה פרדניזון.
(ההמוגלובין שלה ירד ל 10 והיה 12 וגם 13 לפני כן)

האם מנסיונכם ,יכול להיות שיש קשר בין הירידה הזאת לבין הופעת המחלה מחדש?

 

[kmiki]

תשובה לא מקצועית

נא לזכור שזהו אינו פורום מקצועי, אלא תמיכתי בלבד, ותשובתי אינה רפואית או מקצועית אלא דעה פרטית.
1. חוו"ד נוספת, חוזרת על זה כמעט כל שבוע פה, תשובת ההמטולוג (שמעוני???) אינה מספקת אתכם? גם אותי היא לא מספקת הרבה פעמים - לכו לחוו"ד נוספת אצל המטולוג אחר, עם סיכום מחלה, ובדיקות דם אחרונות.
2. האם רק ההמוגלובין נמוך? כל שאר המדדים תקינים? חשוב לדעת.
3. דימיון מודרך להעלאת ספירות, נשמע מופרך למרבית האנשים, אצל אמי ואצל בני דימיון מודרך (בהדרכתה של פרופסור שולמית קרייטלר מתה"ש) עזרו להעלות ספירות כל הזמן, גם במקומות בהם ביה"ח לא הצליח, בעיקר נויטרופילים וטסיות דם.
בהצלחה ורפואה שלמה.

 

[sunrize1]

כל שאר המדדים תקינים

אין לה מחסור בברזל,וויטמינים וכו'. רק ההמוגלובין יורד.
(לא שמעוני,דווידוביץ)

דמיון מודרך נשמע נכון והגיוני,אבל לא לדעתה של אימי.
היא לא מאמינה בזה ואפילו לא ברפואה לא קונבציונאלית.
הפסקתי לנסות לשכנע אותה..

הבעייה שהיא מאוד מאוד מאוד עצבנית,לא רגועה בכלל וכל הזמן
אומרת שהיא הולכת למות והרופא "מסתיר ממנה".
אני מתארת לי ששיחות עם פסיכיאטר היו משפרות את הרגשתה אבל
היא מסרבת ללכת ואני נלחמת נגד תחנות רוח.

תודה לך
ורפואה שלמה לכולם

 

[kmiki]

אני מצטערת לשמוע

האם יעזור לה לדבר עם מישהו שנעזר בדימיון מודרך ובעזרה הפסיכיאטרית, ספציפית בפרופסור קרייטלר?
אמי, בת 72, ברמיסיה מלוקמיה, אחרי 3 השתלות מח עצם מתורם, מצב מורכב שגם הוא השאיר אותה בחרדות יומיומיות, אבל מתפקדת מדהים, ממש.
אני בטוחה שאמי תסכים בחפץ לב לעזור, אולי הן אפילו מכירות, לפחות פנים מול פנים, מהמחלקה ומאשפוז יום.
אם תרצי, תוכלי לשלוח לי מסר פרטי וננסה לקשר ביניהן.

 

[sunrize1]

לא חושבת שיעזור..

היא מאוד עקשנית ודעתנית,ההפך ממני.

אני חושבת שאם הייתה מסכימה ללכת לשיחות עם פסיכיאטר,
המצב היה טוב יותר.
או אם ההמטולוג שלה היה מסביר לה באריכות על מצבה,
היא הייתה פחות לחוצה.
הבעייה איתו שהוא קצר בזמן וחסר סבלנות,מדבר איתנו כמה מילים וזהו.

 

[kmiki]

זכותך לדרוש ממנו פגישה ארוכה ומעמיקה יותר

אני הייתי פונה אליו ללא ידיעת אמך, אולי אפילו בעזרת העובדת הסוציאלית במחלקה ומסבירה לו את מצבה הנפשי המעורער.
טובתו המיידית היא לרפא סרטן ותו לא, אבל הוא צריך להבין שמצב נפשי משפיע המון על החולה ויכול להוות ההבדל בין חזרת מחלה ואי חזרתה, לפעמים.
יש לי בעיה דומה עם אמי ועם הרופא שלה באותה מחלקה, ואני עובדת על אמי שתטפל בבעיה, אצלה זה משהו שקשור לעור שלה, ולא שהיא חושדת במחלה שחזרה, אבל אני רוצה שהיא תאלץ אותו לתת לה את מירב תשומת הלב, גם כשמדובר במשהו משני.
הסבירי לו את מצבה הנפשי ובקשי ממנו להקדיש לה פגישה אחת יותר ארוכה ומענה יותר מדוייק לבעיה.
כמו כן פני לחוו"ד שניה, כמו שכבר אמרתי.
אם אין נכונות לעשות שום דבר, אז תחיו עם זה כמו שזה, יש גבול למה שניתן לייעץ לכם אם היא לא מוכנה לנקוט בשום אמצעי.
את יכולה לעשות הרבה דברים "מאחורי גבה".