המובן מאליו

[מאורית9]

המובן מאליו

הגדול קבע היום אחה"צ עם חבר (החבר בקש לבוא אבל זה לא משנה) שניהם הולכים מיד אחרי בה"ס לחוג ומסיימים בשלוש וחצי מאחר והאמא לא דברה איתי אתמול או היום בבוקר הבנתי שכל אחד חוזר לביתו - אוכל צהריים ואח"כ הוא מגיע אלינו.. אז זהו שלא האמא מתקשרת אלי בשלוש וחצי (!!!) שהבן שלה מצטרף לבן שלי והם יבואו יחד כאילו זה הכי מובן מאליו שהם יבואו ויאכלו שניהם אחרי יום שלם בבה"ס... אין לי בעיה שהוא יאכל פה- בשמחה אבל הייתי שמחה להערך לזה מראש (במקרה יש אוכל גם בשבילו כי כמעט כל יום אני מבשלת כמות לאותו יום ולא נשאר) זה לא מובן מאליו שיהיה אוכל- ושאני מתאים לי. אז למה האמא מניחה ככה..??

מקטרת פה..

 

[imasarit]

גם אני מעדיפה לדעת מראש...

 

[פרת וחידקל]

אבל בתכלס, אם היא לא הייתה מתקשר להודיע לך

שהבן שלה מצטרף לשלך, אלא מתקשרת לשאול אם זה בסדר שהוא יבוא ישר מהחוג, היית אומרת לא? יכול מאוד להיות שהילדים תיאמו ביניהם, החבר התקשר לאמא שלו לומר שהוא הולך ישר לבן שלך, והיא התקשרה לבשר לך מה הם החליטו. אחת מטראומות הילדות שלי היא שיום אחד חזרתי מבי"ס עם חבר והצעתי לו לבוא לאכול אצלנו צהריים (בלי לתאם מראש עם ההורים שלי או שלו, כשהכוונה הייתה שכשנגיע אלי הוא יתקשר הביתה). אמא שלי הגיבה בהיסטריה מוחלטת מהרעיון שהיא תצטרך להאכיל עוד ילד באופן לא מתוכנן (או בכלל לארח ילד בלי הכנה מראש), סרבה לעסקה, ומבחינתי בתכלס סילקה אותו הביתה. מאז נשבעתי שלא משנה אם הבית מבולגן, או אם אין אוכל ראוי לשמו, או אם אין לי חשק, אם ילד שלי יזמין חבר בלי לשאול אותי, אני לא אהרוס. תמיד אפשר לאלתר אוכל.

 

[מאורית9]

הם לא תיאמו אבל לעולם אני לא אתן הרגשה לילד

לילד שלי או לילד המתארח שהוא לא רצוי- חלילה ואם היא היתה מבקשת מראש הייתי נענית בשמחה (באופן כמעט קבוע מגיע לפה חבר מיד אחרי בה"ס- כל פעם מישהו אחר-לפחות פעם בשבוע- וזה תמיד בתיאום מראש עם האמא-או שהבן שלי מתקשר אחרי בה"ס ושואל אם חבר יכול לבוא איתו) אני התבעסתי שהאמא לא דיברה איתי קודם על זה וזה כאילו היה ברור... אבל ברור שכשהם נכנסו הביתה הייתי הכי מארחת ווידאתי שמה שיש לאכול טעים לו ולקחתי בחשבון שאני אכין משהו זריז אם לא ימצא חן בעיניו מה שיש

 

[בורוד1]

אתמול האמצעי הזמין חבר בצהריים ללא התראה

אז הילדים שלי אכלו את השניצלים שהכנתי להם מראש בצלחות המנוילנות במקרר, והאורח אכל ספגטי שהיה בקופסא, וכולם היו שבעים ומרוצים.

 

[הדרית30]

גם אני הייתי מבינה שזה כולל צהרים

ולא חושבת שצריכה התראה מיוחדת בקשר לאוכל. הם יתחלקו במה שיש וישלימו משהו כבר, סנדוויץ או מהמקפיא.

 

[פישים]

אצלנו ברור שהולכים ישר מבית הספר/גן (צהרונים)

 

[מאורית9]

אצלנו המצב שונה

אני לא עובדת (משבוע הבא אני כן- חצי משרה) והילדים מגיעים מיד אחרי בה"ס או גן- הקטנה שלי ישנה צהרים לכן החברות יודעות שאני לא אוהבת לארח בצהרים כי הילדים לא יודעים ממש לשמור על השקט והקטנה מתעוררת מזה.. יחד עם זאת כל החברות שלי (האמהות מהכתה של הילד שלי) לא מהססות לבקש שהילד שלהם יגיע אחרי בה"ס אם הן תקועות בלי סידור כי אני בשמחה יענה לכך ויעזור כשצריך ובאמת לפחות אחת לשבוע מגיע חבר זה או אחר ישר אחרי בה"ס. וזה בסדר גמור כי אני עוזרת להן והן עוזרות לי כשצריך וזו מהותה של חברות, כמובן הפליאה וההתרגזות היו ביני לביני (וביני לבין הפורום..) רק בגלל המובן מאליו- לא מעבר ברור שלהכין עוד חצי חבילת פסטה זה קלולה ולא סיפור מבחינתי אבל היה נראה לי אלמנטרי לוודא את זה מראש ולא להשאיר את זה פתוח מה גם שהיא חברה לא מאוד קרובה והבן שלה מתראה לעיתים רחוקות יחסית עם הבן שלי ואין "שגרת" ביקורים שזה ברור שמיד אחרי בה"ס הוא מגיע ואין צורך לתאם מראש וכו'..

 

[תינוקי זורח]

נדמה לי ש

במצב כזה אפשר לאלתר איזה שניצל מהמקפיא ופתיתים או סתם פסטה, או במקרה הגרוע להזמין פיצה... כמו שמישהי ציינה כאן גם אמא שלי כזאת שמתפלצת למראה אורח שלא תיאם מראש ואני כמובן משתדלת להיות גם בזה ההפך... נדמה לי שיש בעניינים האלה משהו תרבותי-עדתי. אצל אשכנזים האוכל תמיד מדוד. אצל ספרדים תמיד יש המון. נראה לי שאת האשכנזים מפחיד לזרוק אוכל, ואת הספרדים מפחיד שמא יבוא אורח ולא יהיה עבורו. וזה כנראה ענין תרבותי. כמובן שזו הכללה ששווה כמו כל ההכללות...

 

[שיבולת76]

דווקא אצל האשכנזים יש גם פחד שלא יהיה מספיק

ושהבית לא מסודר וייצוגי (ככה זה אצל ההורים שלי עד היום). אני כמעט מעולם לא הזמנתי חברות הביתה בגלל שזה תמיד הרגיש לי שהחברים מפריעים להורים שלי. אני אוהבת את השקט שלי אבל בגלל שלא היו לי חברות בגיל צעיר ועד היום, אני מארחת חברים לגדולה ובהמשל לאחרות, די "אונסת" את עצמי אבל אין ברירה אני לא רוצה שתצאנה סוציופאטיות כמוני. האמת שאני כן נלחצת בהפתעה כי אצלי כשאין אוכל אז גם אין במקפיא אבל רעיון הפיצה הוא מעולה.

 

[מאורית9]

דווקא (בעניין כמויות המזון

)

כשאני מארחת תמיד יהיה הרבה מעבר למה שצריך וכמעט אין מצב שבו משהו ממה שהיה (מנה עקרית, תוספת, סלט) על השולחן נגמר אבל מאחר ואנחנו אוכלים צהרים יחד כל המשפחה - כל יום כמעט תמיד אני מכינה משהו אחר- בכמות כזו שמספיקה לאותו יום ולמחרת אין שאריות ואפשר לאכול משהו חדש ושונה- ממקום של גיוון (סתם שריטה שלי לא שאני חושבת שאוכל שהיה בסיר שלושה ימים הוא לא טוב) אז בארוחה משפחתית של אמצע השבוע בצהרים- לרוב אין שאריות מה גם שהילדים שלי אוכלים מאוד מגוון ואילו החברים של הבן שלי רובם הגדול בררן ואם אני יודעת שמגיע חבר אז תמיד יהיה אורז לבן / פסטה בלי רוטב ושניצל כי זה מה שהם אוכלים וכשאני לא מחוייבת להם יש דברים אחרים לגמרי. וברור שתמיד אפשר להכין כריך אבל בארוחת צהרים לא בא לי שהם יאכלו כריך או פיצה. שוב לא שזה נורא.. ולגבי בית מסודר וכו'- ברור שאני מעדיפה לסדר קצת לפני אבל זה בסדר גמור אם חברים נכנסים ישר לתוך הבלאגן בלי תיאום מראש- זה לא גורם לי אי נוחות ובטח ובטח לא לרצות לארח בגלל זה

 

[פרת וחידקל]

אני לא חושבת שכשבאים ילדים להתארח אני מחויבת

לדאוג שיהיה דווקא האוכל שהם אוהבים. יש לגדול שלי שני חברים שלא אוכלים כמעט כלום. אחת שמסיבותיה שלה לא רוצה לאכול אצלנו כלום כמעט אף פעם, אחד ששותה חלב וזהו (וישמח לחטיף אם יש) וכבר מזמן הפסקתי לנסות לחפש את המטעם שישבור את סירובם. חברים אחרים גם לא תמיד אוהבים את האוכל שיש לנו, אבל גם להכין שניצל ופסטה לא תמיד עובד. אני מציעה תמיד ממה שיש, ואם לא רוצים מציעה אלטרנטיבה בסיסית (אפילו סנדביץ'), ואם אני יודעת מראש שיהיו חברים אני לא אכין דווקא באותו היום אוכל שלהרבה ילדים יש בעיה אתו, אבל לא אצא מגדרי. השבוע באה חברה לצהריים באופן לא מתוכנן (כלומר ביקשו ממני בבוקר שאקח אותה מהגן בצהריים). אז היא סירבה לדג, והסתפקה בקצת אורז וכרובית. לא היו לי ייסורי מצפון.

 

[מאורית9]

אין לי יסורי מצפון אם הם לא אוכלים אצלי

אבל כשאני יודעת מראש מי מגיע אני בכל זאת הולכת על משהו שבטוח יאהבו אלה ילדים ששנים באים אלינו (חלקם 6 שנים וחלקם 3.5) כך שאני מכירה כל אחד מהם טוב ואז אני שמחה אם הם אוכלים ארוחת צהרים שלמה ולא כריך ובאמת הנורמה אצלנו בין ההורים (שרובם חברות טובות שלי) שמודיעים מראש ומתאמים- יש הרבה עזרה הדדית ויש תמיד הרגשה מאוד נוחה לבקש ולקבל עזרה אבל עדיין מתאמים את זה מראש ולא "מתקילים" אבל.. לא קרה כלום- הילד שבא אתמול מקסים וגם האמא שלו בסדר גמור והוא והבן שלי בילוי יפה ביחד פשוט זה תפס אותי בהפתעה אז קיטרתי

 

[michalica]

זה דווקא נורא פולני לחשוב שלא יהיה מספיק

ולהכין אוכל לגדוד. לא קשור לעדות. הכרתי מזרחיים עם אוכל מדוד ואשכנזים שהתפרעו בכמויות ולהיפך, אין שום סיבה אף פעם להוציא את השד העדתי מבקבוק הקולה.

 

[maya lo]

איזה הכללות גזעניות

אני פולניה גאה ותמיד יהיה לי מלא אוכל לילדים. את טועה בגדול . אצל פולנים תמיד יהיה אוכל עבור ילדים, כי זה ביג אישיו. הכל מתבטא דרך האוכל. אין מצב שמישהו יבוא אלי ולא יהיה לי מה לכבד או לתת, במיוחד לא לילדים.

 

[תינוקי זורח]

אמרתי שזה נכון כמו כל ההכללות...

ולא חושבת שכל הצבעה על אלמנט תרבותי כלשהו מגיעה כדי גזענות. אני מהצד הפולני אם זה לא מובן. יש אצלנו סיפור ידוע במשפחה על דודה זקנה (דווקא ייקית) שבאו לבקר אותה 3 אנשים אז היא הוציאה 4 תפוחים על צלחת. אני חושבת שנושא כמויות האוכל בעצם טמון בשלושה גורמים: -כמה אתה שונא לזרוק אוכל - כמה אתה שונא לאכול אוכל מאתמול-שלשום וכו' -כמה אתה חרד שמא לא יהיה מספיק אצל כל אחד מתבטאת כמות האוכל לפי מה שיותר חזק אצלו. אצלי ביום-יום אני מעדיפה להכין מדוד כי שונאת לזרוק ושונאת אוכל ישן (בעצם, כמו פותחת השרשור) כשמארחים אז ברור שהאלמנט השלישי שולט.

 

[הססנית לייט]

משעשע

שאת מאשימה אותה ב"הכללות גזעניות", ואז כותבת הודעה זהה בדיוק לשלה (התוכן לא משנה, הקונספט משנה). (אגב, כשאת כותבת שאת פולניה גאה, הכוונה שנולדת והתחנכת בגליציה? כי כל עובדה אחרת הופכת את ההזדהות הזאת לדי ארכאית).

 

[מלא שנים aaykss]

אוי את מזכירה לי

שפעם הייתה לי שיחה עם בעלי על גזענות והוא סיפר לי על סבתא שלו, פולניה ילידת הארץ, שכמו רוב בני הדור ההוא היא מאד גזענית והיא תמיד אמרה לו שהגליציאנים הם הפולנים הפחות טובים...

 

[סמי הכבאי7]

חמותי אוהבת לספר

על הפעם הראשונה שפגשה את מי שהפכה לחמותה- האמא שאלה את חמותי מאיזה מוצא היא, ונענתה- רומניה. היא נדה בראשה ומלמלה- לא נורא, יש גם רומנים נחמדים... האמא המדוברת, אגב, פולניה למהדרין.

 

[פישים]

?? את חיה לפני 60 שנה? גם לאז האמירה הזויה