לענ"ד...
אין מדריך אידיאלי אחד. לכל אדם יש את תכונותיו המיוחדות ואת הדרך המיוחדת שלו בעבודת ה', במידות ובחינוך החניכים. צריך לתת מקום לכל אלה, וממילא יהיה מקום גם למדריך עם הבלורית, וגם לזה עם הפיאות מאחורי האזניים, גם לזה עם הכיפה על הצד וגם לזה עם הכיפה שמכסה את המצח ובלבד- שיכוונו ליבם לאביהם שבשמים. (פשוט שלא צריך להיתפס לפן החיצוני... אך לעיתים הוא משקף משהו.). הדברים תלויים גם בסניף כמובן. כל מדריך שמקדם את חניכיו בעבודת ה' ועבודת המידות שלהם, בהאבת התורה, העם והארץ- ראוי להיכנס להדרכה. מדריך צריך כמה תכונות עיקריות: א. לדעת להדריך. וכאשר אומרים להדריך- אין הכוונה רק לכושר הנהגה אשר היא תכונה חשובה מאד לכשעצמה- אלא שידע להדריך אף את עצמו, וממילא ידע להדריך גם אחרים, שזה כולל בין השאר- להבין את החניך, להיות סבלני (לעיתים יכול להיות חניך שמאד מפריע ולרוב זה קורה מרצון לתשומת לב, פעמים אחרות יש חניך עם ביטחון עצמי ירוד- צריך לשים לב אליו ולתת לו תחושת ביטחון. מלבד הכישור שצריך לקנות, דהיינו- שימת הלב לפרטים אלה, צריך גם לדעת כיצד להתמודד איתם). ב. (מתוך כך)- דוגמא אישית. ללא דוגמא אישית, כל ההדרכה מן השפה ולחוץ- אינה שווה מאומה. אם החניכים רואים בעיניהם מדריך למופת שחי חיי תורה, לומד את התורה ומקיימה, גומל חסד עם רעיו, מתפלל בכוונה וכו'- זה ה'שיעור' הטוב ביותר. ג. מוכנות להשקעה. חינוך הוא דבר שיש עליו ציווי בתורה, יש אפי' גיל מיוחד לחינוך... המדריך צריך תמיד לזכור איזה יכולת אדירה יש לו ביד, הוא המחנך את הדור הבא, וזו אחריות כבדה מאד. ד. המדריך צריך להיות דמות שהחניכים ירגישו קרובים אליו. הוא לא צריך להיות איזו דמות מופת או משהו ערטילאי כזה, ואסור לו לעשות הצגות בפני החניכים (אלא אם כוונתו באמת להשתפר והוא במגמת עליה, וההדרכה היא הנותנת לו את הדחיפה לכך). באופן עקרוני על המדריך להיות ישר ואמיתי עם עצמו, ורק כך החניכים באמת יוכלו ללמוד ולקבל ממנו את הרושם ה'נדרש'. ישנם פרטים רבים מאד שעל המדריך לדעת, לענ"ד... זהו נושא רחב היקף מאד. אך אלו כמה נק' שאני חושב שהם די בסיסיות למדריך. בברכת חברים לתורה ועבודה.
