המדרון

[פאקא]

המדרון

המדרון החלקלק של הטיפולים, שבו לפחות עד היום, בכל נקודה שבה יש עצב וכאב, כשאני חושבת שכבר לא אוכל להכיל כל כך הרבה, מגיע היום הבא ויש בו עוד משניהם. אני לא יודעת מה לעשות. אני רוצה לעצור הכל ולחזור אחורה. לקחת את הפניה השניה, לא להיכנס לכל זה בכלל. ימי הרווקות העליזים שלי נראים כמו חלום ורוד לעומת זה, גם אז היו רגעים קשים, אני יודעת, אבל בחיים לא הסתכלתי אחורה ככה. תמיד כשהסתכלתי על החיים שלי בחתיכות זמן מספיק גדולות ראיתי את הדברים הטובים שקיבלתי מהחיים, גם אם בתוכם היו רגעים קשים. אבל השנה וחצי האחרונות, אני מרגישה כאילו מישהו מתנכל לי והוא לא שבע. אני רוצה פשוט לוותר, אפשר הרי (ככה לפחות תמיד חשבתי) לחיות חיים מלאים וטובים גם בלי ילדים, מאיפה באה ההתעקשות הזו? שרק עושה לי רע... אבל אני לא מצליחה. אני מסתכלת פנימה ואני כבר לא רואה את עצמי, לא את זו שהכרתי כל השנים. הויתורים שנאלצתי לעשות באורח החיים שלי והתחושות הקשות שהיו תמיד דבר חולף והפכו להתנחלות של קבע. האם זו באמת אני? ואני בעצם מרגישה שאני לא יודעת מה נכון בשבילי לעשות. איך להמשיך ? ואני גם יודעת שאף אחד לא יידע את זה בשבילי. פלונטר. אני מצטערת להעיק עליכן ככה. זה באמת שבוע מסובך עבורי. פאקא

 

[שירלי34]

אני כל כך מזדהה איתך...

גם אני מרגישה השבוע שאני כבר לא יכולה יותר. כל החיים יחסית הלכו בסדר ורק זה תקוע , לא זז, וגם אין שום וודאות שהכל יסתדר. גם העבודה נראית לי משמעממת עד מוות , ובעיקר נמאס לי לחכות מטיפול לטיפול. מבאס....

 

[לבנין]

לקחת לי את המילים מהפה../images/Emo4.gif

 

[ל א ו]

פאקא אולי לא לוותר

אלא רק להוריד הילוך.......לנשום עמוק לרגע ואז להמשיך הלאה. לא יודעת לי זה עושה טוב, הרי את יודעת שכמה שלא תנסי, זה לא ממש יצא לך מהראש וכן תחשבי על זה כל הזמן, אז פשוט להוריד הילוך. סעו,טיילו, תשתו (בטח מלא זמן לא הרשית לעצמך איזה כוסית בייליס עם קרח מול הים),בעיקר תעשי אהבה עם הבעל שלך ותזכרי בימים של אחרי החתונה, איזה חיוך היה לך כל פעם כשאמרת בעלי. תעשי מה שבא לך ואז תחזרו בכוחות מחודשים. מאחלת לך הצלחה והתרוממות בכל מה שתבחרי והעיקר שתזכרי שכשהגעת למטה במדרון יש רק דרך חזרה אחת!- למעלה!

 

[סנונית 1]

פאקא כל כך איתך בתחושות ../images/Emo24.gif

אכן ימי הרווקות נראים גם לי כירח דבש אחד גדול ואכן השתוללתי אז. הייתי רזה מאוד לעומת היום שאני מרגישה כמו שרק עם בטן של חודש רביעי ומחלבות תנובה יכולות לעשות איתי פרסומת. ואצלי... אצלי הכל נפל בבת אחת הטיפולים שנמשכים כבר שנה הגוף שלי שאני כבר ממש לא מכירה אותו הקנאה המגעילה שאני מרגישה כשאני רואה הריונית או תינוקות הטיפולים המגעילים ועכשיו גם משכנתא שזוללת את כל הכסף כך שאפילו את חווית הקניות גזלו ממני ( לא שיש לי אישור כניסה לקאסטרו אבל מילא). והבעל הבעל החמוד שלי שבקושי זוכה לפעם אחת של קיום יחסים בחודש כי ההפרייה היתה עבורי טראומטית ( ואני לא רוצה להבהיל פה אף אחת) אבל הרגשתי שחיללו לי את הגוף ושאני לא יכולה ששום דבר יחדור לאזורים האינטימיים שלי. אני מנסה לעבוד על הכל עם הפסיכולוג המקסים שלי אבל גם שם המצב הכלכלי נגס לי בשני מפגשים בחודש והשאיר לי רק שני מפגשים במקום ארבעה אז כמה אפשר להכיל ולשפוך ולדון בפעמיים בחודש? וכמה אפשר להכיל בכלל? ואני עוד מעט בת 35 כל החברות שלי עם שני ילדים ואני תקועה בחדר ההמתנה של הרופא. אז באמת כמה אפשר להכיל?

 

[לויהי]

המדרון נמצא בעיקר, בראש

אכן הטיפולים קשים, מעצבנים ולא פעם משעבדים את חיינו והקרובים לנו, סביבם ולמענם. למרות זאת, כמו שכתבת אף אחד מלבדך לא יודע מה טוב בשבילך, ואילו את עצמך "תקועה". לכן מי ששולטת ב"שיפוע" וקובעת אם הוא בירידה או בעליה זו את ובעיקר את. המתח והלחץ החברתי שרואים את תמצית הנישואין בהולדה לא תורמים. הקושי שבטיפולים והתיסכול הנלווה תורמים לעיתים ללחץ בדרך של דיסוננס ויוצרים תחושה של ראש בקיר או מדרון חלקלק. לכן ממש כמו במדרון הכי חשוב לרכז את כל הכוחות לבלום, להאיט, לעצור ולבחון מה *באמת* חשוב, מה באמת קודם למה, באיזה מחירים פשרות ועלויות (היינו: באיזה גבולות ומגבלות)ואז להמשיך בתחושה שזה הדבר הנכון משום שכך החלטנו שטוב עבורנו ולא עבור אף אחת או אחד אחר.

 

[הכגג]

הרהורים (קצת ארוך)

יום עובר ועוד יום ואיתם עוד אתגרים ועוד ועם כל אחד כזה מנסה להתמודד. להרים ראש, לחייך, להראות לכולם שאני חזקה ושאין צורך לרחם עלי ואכן- לעיתים זה מצליח והיכולת להתמודד מחזקת אותי ומראה לי כמה כוחות נסתרים יש לי (ולו!) ועם זאת- לפעמים מרגישה שזה כבד עלי מדי. שהצורך הזה להתגבר כל הזמן שואב יותר מדי כוחות "המאמצים שאנו עושים כדי להראות מאושרים גוזלים את כוחנו כמו מאדמה עייפה" (יהודה עמיחי) כמה נכון. לפעמים אני מרגישה שהמאמצים שאנו עושים כדי ל-ה-י-ו-ת (ולא רק להראות) מאושרים גוזלים את כוחנו... אבל כל הזמן אומרת לעצמי שאיבדתי כל כך הרבה שליטה- אין לי יכולת לדעת מתי אהרה. אין לי שליטה על החזקת העוברים שלי. כמה שלא אתאמץ- זה לא יעזור. אז לפחות אשלוט על דרך התגובה שלי ואמשיך להיות אמיצה ולחייך וללוות הריונות... וכשנשברים?? אומרים רגע פווס ארוך ולוקחים אוויר ועושים דברים טובים לנשמה (מתכננת את אוגוסט מול הים עם בד וצבעים (לא שאני יודעת לצייר- אז מה...) מקשקשת על הדף, נכנסת לשחות ומנסה לראות דברים בפרופורציה של בת 80 שאז מה זה כבר משנה כמה זמן לקח עד שהיו ילדים, ומה זה משנה עוד חודש פחות חודש והכל שקט יותר.....

 

[הכגג]

פאקא יקרה-

לא יודעת אם עזרתי. כל אחד מדבר מהבטן שלו אבל עצם העובדה שתדעי שאת לא לבד. שהנאחס משותף להרבה מאיתנו, אולי תוסיף קצת נחמה... וחשבי על רעיון ההפסקה וההתנתקות- לפעמים זה מזרים כוח... המון הצלחה!

 

[ל א ו]

U הכגג, כנראה שלציור יש

את הטראפיה שלו. אני נרשמתי לחוג ציור על עץ-מתחילה חודש הבא כי החודש לא מצאתי יום פנוי. אני לא אומנית דגולה ואפילו הציורים של האחיינים שלי על המקרר יותר נורמאלים משלי אבל מהכפת לי

 

[תולו]

הבטחת שתציירי לי על הציפורניים../images/Emo10.gif

 

[דנה אא]

לויהי, אהבתי מאוד חלקים מהתשובה

שלך- הכותרת : המדרון נמצא בעיקר בראש. המשפט :"לכן מי ששולטת ב"שיפוע" וקובעת אם הוא בירידה או בעליה זו את ובעיקר את." הרי במקום מדרון , אפשר לצייר מטפאורה של הר שמטפסים עליו ומתקדמים. כשצלחתי את הכינרת לפני מספר שנים, פתאום לקראת הסוף התחילה סערה והיו גלים... התחלתי לדמיין שאני שוחה בים רגוע וזה ממש עזר לי להמשיך. ופאקא חמודה, רציתי להציע לך הפסקה וקצת חששתי , והנה את בעצמך חושבת על העניין. מאחלת לך כל טוב

 

[בייבי4]

פאקא החמודה

אני כ"כ מבינה ומזדהה איתך. אני חושבת שהיה לי השבוע הכי רע בחיים. אמנם סופסוף התחלתי זריקות אבל 2 טיפולים לפני כן נכשלו בשלב הזריקות ואני בלחץ נוראי שזה לא יקרה לי שוב... בעבודה הבוס שלי מתעלל בי בטרוף דווקא בימים שהכי אני צריכה שקט ורגיעה... אני פתאום קולטת מול המראה איזה דובי נהייתי ולסקס נורמלי בכלל לא מגיעים... בקיצור עצוב וקשה נורא. אני לקחתי פסק זמן. קצת חופש מהעבודה ל3 ימים להיות בבית לנוח ולהרגע כמה שאפשר, אבל ברור שמאז שהכל התחיל כל החיים השתנו לנו: העצב הזה, האכזבה, הכרכור סביב הטיפולים, המחשבות והחששות א ב ל יש גם תקווה ורצון לנצח ולהוכיח שבסוף יהיה לכולנו טוב. תומכת ומחבקת אותך חזק חזק.

 

[חדשה במערכת]

כשאני התחתנתי אמרתי לי זה לא יקרה

היום אחרי מי יודע כמה הזרעות, ו 5 טיפולי IVF לא מוצלחים אין לי מושג איך הגעתי עד לפה. כל טיפול IVF היה הטיפול האחרון שבו אני מוותרת ואז עולה איך שהוא על הסוס וממשיכה הלאה. בוכה על כל זריקה וכל שלילי ושוב עולה על הסוס. הטיפול הזה אפילו מרוב שלא היה לי כוח סירבתי להזריק לעצמי. אז מחזיקה לך אצבעות ובקרוב תעברי לפורום הבא ותעלי כיתה

 

[פאקא]

תודה

באמת. באיזשהו אופן זה באמת עוזר שגם אתן רואות את הפיתול הזה. וכמובן האפשרות בכלל להגיד את זה כאן, היא כמעט כמו חמצן עבורי ביום שכזה. קיבלתי משהו מכל אחת מהתשובות שלכן. אני באמת חושבת על הפסקה. אבל אני לא בטוחה שאצליח לעשות הפסקה אמיתית, בראש! האם אני אעיז? האם יש לי זמן? האם הזמן בכלל צריך להיות שיקול כאן? ויש לי עוד מיליון תהיות שקודחות לי בראש. אתן הגיבורות שלי... שיהיה רק טוב פאקא

 

[חדשה במערכת]

אולי באמת הפסקה ../images/Emo140.gif

אני עשיתי הפסקה של כמעט שנה בין הטיפול הרביעי לחמישי. בהצחלה חשבתי שאני מבזבזת זמן אבל הייתי צריכה את זה. עכשיו לפני החזרת מוקפאים מכשפה שלא בא לה עלי, אז החלטתי לעשות דיאטה. ואז אולי למכשפה יבוא להגיע ואני אוכל להמשיך הלאה בהצלחה ותהני מההפסקה ואולי מהים אם בא לך

 

[בוליקי]

כמה מילים (די הרבה) על הפסקה../images/Emo179.gif

נתחיל בתזכורת קצרה: אני בהפסקה כפויה (מאד. מישהי זוכרת הודעה רטובה מדמעות?) עקב ניתוח להוצאת הריון חוצרחמי שהתלווה לכריתת חצוצרה. דווקא אחרי הניתוח הרגשתי שאני רוצה להזדרז ולחזור לשיגרת הטיפולים. חשבתי שאם אני כבר בשוונג, חבל לעצור. הרגשתי (כמו שמרגישים כל אלו שממלאים לוטו באופן קבוע) ש"רק עוד פעם אחת וחבל לפספס את החודש הקרוב..." אבל לא היתה לי ברירה ובבלינסון הסבירה לי סיגל יפה מאד שאני עוד עם בטן פתוחה וקרועה מבפנים ואף אחד לא יטפל בי בשבועות הקרובים. אחרי הדיכאון והעצבים התחלתי ליהנות מהחופש. חזרתי לעשות הרבה דברים שנמנעתי מהם (סקס, אלכוהול, תוכניות לטווח ארוך יחסית). הופתעתי כשאנשים התחילו להגיד לי שרזיתי, כשאני יודעת שממש לא. עד שהבנתי שנעלמה לי הנפיחות המעצבנת שהתיישבה כמו הילה מעבר למשמניי החדשים. לאט לאט משהו נרגע בי. נכון שאני לא מפסיקה לחשוב על הטיפולים, ויש לי ימים של תסכול וימים של חלומות וימים של קוצר רוח. ונכון שאני נכנסת כל הזמן לפורום, אולי כדי להרגיש שאני עדיין בתוך הטיפולים. אבל בסופו של דבר, אני מרגישה שאני צוברת עכשיו כוחות חדשים לזמן שאזדקק להם. בקרוב (יחסית) אחזור לטפס לכיוון פסגת מטרותיי. היום אני לא מרגישה שאיבדתי את השוונג, להיפך, אני מרגישה רעננה וחדורת מוטיבציה יותר מאי פעם.

אני מופתעת מעט לקרוא מה שכתבתי. אני לא קוראת ליציאה להפסקה, ואני חושבת שלו ניתנה לי הברירה, גם עכשיו הייתי מוותרת עליה. אבל למדתי לחיות עם זה, והאמת? אלה חיים לא רעים בכלל...

 

[עינת ב6]

פאקה (ובוליקי אני זוכרת)../images/Emo20.gif../images/Emo24.gif

כן גם אני באותה סירה של הפסקה כפויה בעקבות הריון חוצרחמי...ובאופן מפתיע גם לי זה עזר לא מעט.

כנראה שלא רציתי להודות אבל ממש הייתי צריכה את ההפסקה הזאת ,ובגלל שלא לקחתי אותה בעצמי הגוף החליט להודיע לי באופן ברור שאין הרבה ברירות... דווקא ההפסקה הזאת נתנה לי זמן לנשום... בשבועים וחצי האחרונים אני לא רצתי כל בוקר לב. דם ואולטראסאונד...ולא רדפתי אחרי תוצאות...

והאמת שהיום היה לי דווקא יום רע, רע מאוד אפילו...

רע בעב', רע בלימודים והיום גם הודיעו לי שהולכים לדפוק לי את הקיץ בקורס קיץ מעצבן ובכמה מבחנים נוספים... אז עכשיו אחרי שאני קוראת את מה שכתבת, וכותבת את מה שיש לי אני מבינה שכן מותר לי להתעצבן , לכעוס ולהחליט לזרוק את כל העולם החוצה לכמה ימים ולהשאיר רק את עצמי...

רק אותי... ולנסות להזכר מה זה אומר... אז תודה פאקה יקרה שהצלחת להזכיר לי כמה שאני מתגעגעת ל"אני" שאני באמת ואני הולכת באמת להוריד קצת הילוך בעב' ובלימודים...

(אחרי הבחינות וכשכל הפרוייקטים יסתיימו - כמובן....

) מאחלת לך למצוא את עצמך שוב

ובינתיים שולחת המון חיבוקים וכח

!

 

[פּוֹנְג]

פאקא... כתבת נוגע ללב .

גם אני לפעמים תוהה איך "התגלצתי" ככה לטיפולים האלו בלי לשים לב. איך המזרקים הפכו להיות חלק משגרת חיי...

גם לעצור זה חלק חשוב מהתהליך הזה לעצור על מנת לחשוב על מנת לאסוף כוחות ולנקות את הגוף וההורמונים לעצור על מנת להפסיק להתפשט בפני זרים לעצור ואולי להמשיך אחר כך ואולי לא. כל אחת מגיעה בסוף לדרך שמתאימה לה. אני בטוחה שגם את תמצאי אותה. גם החלום על הילדים יכול להיות שאינו מתאים לכל אחד. ואני בטוחה, אפילו שאני לא מכירה, שזו את. רק את עם צד שלא הכרת עד עכשיו. שיהיה בהצלחה בכל מה שתחליטי

 

[מיי בייבי1]

פאקא מתוקה../images/Emo23.gif

את מאמינה שיש אנשים שיכולים לאהוב אותך דרך המסך?

לא רק שאני מזדהה איתך,המילים שלך כאילו יוצאות ממני... אני הבן-אדם הכי ממורמר,כל היום אני מדברת עם אלוהים,בעיקר שואלת אותו מה איתי,לפעמים אני עושה לו ברוגז...לא צריכה טובות של אף אחד ובמיוחד לא ממנו אם הוא כל כך שונא אותי... אבל תקשיבי מה עשיתי לחיים שלי:קודם כל החלטתי שאף אחד ושום דבר לא יכתיב לי את החיים שלי ואני עושה רק מה שבא לי!!! אז התחלתי להפגש עם פסיכולוגית מקסימה,נרשמתי למכון כושר וקניתי חתול מהמם. ועכשיו יש לי המון מה לעשות כשאני חוזרת מהעבודה.. אני ממש מרגישה עסוקה שאין לי זמן לשקוע במחשבות על החיים המסריחים שלי. וגם יש לי את מי לגדל ולמי לדאוג.. (וכל החיים שנאתי חתולים -אבל הוא כזה מקסים!) אז אני ממליצה מאוד לכל אחת כמוני שלוקחת דברים קשה - לדאוג רק לעצמה ולעשות מה שהיא אוהבת ואפילו לפעמים להיות אגואיסטית-מגעילה העיקר שיהיה לך טוב!

ושיהיה לך קל ואם בא לך-דברי איתי במסר