ראיתי
ולמרות שנתנו לבנות לנאום את ה"אני מאמין" שלהן, שהיה אצל אחת מאד פמיניסטי (מי שירצה אותי יקבל אותי כרקדנית, וגו'...,) ואצל השניה מאד נשי ומשלים (אני רוקדת, אבל מה שחשוב זה בית ומשפחה...) שהן שתי תפיסות לגיטימיות. הן הוצגו הן בסגנון הצילום והן בהתיחסות של הסרט אליהן במיטב הסטראוטיפים של המציגים את הריקוד המזרחי כדבר זול, מיני, ונחות. הריקוד המזרחי רק בשנה שנתיים האחרונות מתחיל לקבל לגיטימציה כאומנות, מן הראוי שמי שרוצה שיתיחסו אליה ואל הופעתה כאל אומן רציני, תבחר את המקומות ביתר קפידה (טלויזיה היא לא חזות הכל. ) חבל... גליה