המבט האובייקטיבי
זו נקודת המוצא להבנת הספקטרום האוטיסטי.
מבט אובייקטיבי משלב את המבט האפטי עם המבט האמפתי. הוא לא "טוב" או "רע" אלא רק נקי, כנה, ישר ומדויק ככל האפשר.
הבעיה היא שהמבט הזה חושף את כל ה"רע" בסביבה ומעורר התנגדות אצל כל מי שלא מוכן להתמודד עם המציאות.
אז יש לנו כמה אפשרויות:
1. להסיט את המבט - לא ליצור קשר עין, לא ליצור קשר, לא...
2. לבחור נקודת מבט אחרת ("טובה" או "רעה") ולחיות בשקר עצמי והכחשה שמובילים לאבדן שפיות, כי מי שלא מסוגל להבין את עצמו לא מסוגל גם להבין את הזולת או את המציאות.
3. לשמור על שתי נקודות המבט האלו, אבל למנוע מהן להגיע לסינכרון מדויק. התוצאה היא תגובה מפוספסת בשחור/לבן, כמו זברה, שנוצרת מהתאבכות של שני "מקורות אור" נפרדים.
4. לשמור על שתי נקודות המבט האלו ועל סינכרון ולהבהב כמו מגדלור - להתנדנד בין "הצפה" ל"קריסה" ולהסתפק בחיים "מוגנים" בחסות המשפחה או במוסד סגור.
וקיימת אפשרות נוספת. גיליתי אותה לפני כחמש שנים ומאז אני מנסה להבין איך לייצב את נקודת המבט הייחודית הזאת ולהעביר את הידע לאחרים....
זו נקודת המוצא להבנת הספקטרום האוטיסטי.
מבט אובייקטיבי משלב את המבט האפטי עם המבט האמפתי. הוא לא "טוב" או "רע" אלא רק נקי, כנה, ישר ומדויק ככל האפשר.
הבעיה היא שהמבט הזה חושף את כל ה"רע" בסביבה ומעורר התנגדות אצל כל מי שלא מוכן להתמודד עם המציאות.
אז יש לנו כמה אפשרויות:
1. להסיט את המבט - לא ליצור קשר עין, לא ליצור קשר, לא...
2. לבחור נקודת מבט אחרת ("טובה" או "רעה") ולחיות בשקר עצמי והכחשה שמובילים לאבדן שפיות, כי מי שלא מסוגל להבין את עצמו לא מסוגל גם להבין את הזולת או את המציאות.
3. לשמור על שתי נקודות המבט האלו, אבל למנוע מהן להגיע לסינכרון מדויק. התוצאה היא תגובה מפוספסת בשחור/לבן, כמו זברה, שנוצרת מהתאבכות של שני "מקורות אור" נפרדים.
4. לשמור על שתי נקודות המבט האלו ועל סינכרון ולהבהב כמו מגדלור - להתנדנד בין "הצפה" ל"קריסה" ולהסתפק בחיים "מוגנים" בחסות המשפחה או במוסד סגור.
וקיימת אפשרות נוספת. גיליתי אותה לפני כחמש שנים ומאז אני מנסה להבין איך לייצב את נקודת המבט הייחודית הזאת ולהעביר את הידע לאחרים....