המאפיה - סיפור שלי
מקווה שהסיפור הזה יהיה בר מזל ויזכה להתיחסות. המאפיה במושבה שלנו הייתה מאפיה. המאפיה שמשה מרכז חברתי אליה באו הנשים שלא אפו בביתן את הלחם כדי לקנות. ישבו בפתחה וחיכו עד שיצאו הלחמים החמים על המערוכים. ישבו חיכו ופטפטו עד ששכחו כליל מדוע באו, וכשהיה אדון בומביי מביא את המגש הראשון של הלחם ומפזר זאת על מדף המכירה לא ניגשו הנשים כלל לקחת כי היו בעיצומו של סיפור. עיקר כוחה של מאפיית בומביי הייה בשבת. בכול יום שישי צעדו הבעלים או הילדים עם סירי בישול ביד לעבר המאפיה, סירים אלה ינוחו בשלום בתוך התנור ומחר תאכל כול משפחה בצהריים את החמין או הטשולונט שבישלה. בסיום תפילת המוסף בשבת לא הלכו הגברים הביתה אלא עברו דרך מאפיית בומביי לקחת את הסיר על תכולתו. טעמו של החמין, לאחר השהייה בתנור היה טעם גן עדן, כול השבוע חיכיתי לארוחת שבת בצהריים. באחד השבתות הגעתי גם אני למאפייה כי כך ציווה עליי אבי. מר בומביי כבר עמד שם הסתכל פנימה, זיהה את הסיר ונתן לי אותו. אדון בומביי הכיר כול סיר ולמי הוא שייך. לקחתי את הסיר, הייתי אז כבן שתים עשרה עדיין לא בר מצווה, ובזמן שהסתובבתי כדי לעזוב את המקום ולהתחיל בדרכי מעדה רגלי וכול תכולת הסיר נשפכה. תחילה בהיתי מבלי להבין את האסון ואחר כך התחלתי לבכות. זוהי המנה העיקרית חשבתי, מה נאכל? מה יאמרו לי? מה יעשו לי? ובעוד אני בוכה וחושב טפח מר בומביי על שכמי ואמר: אל תבכה, צריך לעשות ולא לבכות. הרים את סירי הריק והניח אותו בפתח התנור. לקח כף והחל לפתוח סיר אחר סיר. מכול סיר לקח כמה כפות והכניס לסיר שלנו. "גברת כוהן מבשלת מצוין תוכלו ליהנות מהחמין שלה, גברת פוזיילוב מבשלת חריף, לא נורא וכך תוך כדי דיבור, מילא את הסיר, נתן לי אותו ואמר: זה סוד ביני ובינך, הה?" בצעדים זהירים פסעתי הביתה. אימי פתחה את הסיר ואמרה: "מה זה? לקחו לנו מהחמין? אבי שהיה רעב ואהב חמין אמר: "ודאי התכווץ בבישול" אימי לא ענתה רק אמרה "אלוהים, לא שמתי הפעם ביצים בחמין, מנין צצה פה ביצה? ושוב אבי מאיץ בה ואומר "חלקי כבר את החמין" ואימי חילקה וכול הזמן מלמלה, "הסיר הוא הסיר שלי, אז כיצד יש בפנים גרגרי חומוס ואני רק שעועית שמתי? אבי שבמקרה שמע השיב לה. "כנראה תוך כדי בישול קיבלה השעועית צורה של חומוס." אימי הייתה אלופה בבישול חמין, אך החמין של אותה שבת היה דבר שכנראה נותנים אותו רק לצדיקים בגן עדן. כול כך טעים היה עשרות מונים משל אימי. כול חיי חיפשתי אישה שתבשל חמין כזה ולא מצאתי. ארבע נשים היו לי וכול אחת אפילו לדרגתה של אימי לא הגיעה.
מקווה שהסיפור הזה יהיה בר מזל ויזכה להתיחסות. המאפיה במושבה שלנו הייתה מאפיה. המאפיה שמשה מרכז חברתי אליה באו הנשים שלא אפו בביתן את הלחם כדי לקנות. ישבו בפתחה וחיכו עד שיצאו הלחמים החמים על המערוכים. ישבו חיכו ופטפטו עד ששכחו כליל מדוע באו, וכשהיה אדון בומביי מביא את המגש הראשון של הלחם ומפזר זאת על מדף המכירה לא ניגשו הנשים כלל לקחת כי היו בעיצומו של סיפור. עיקר כוחה של מאפיית בומביי הייה בשבת. בכול יום שישי צעדו הבעלים או הילדים עם סירי בישול ביד לעבר המאפיה, סירים אלה ינוחו בשלום בתוך התנור ומחר תאכל כול משפחה בצהריים את החמין או הטשולונט שבישלה. בסיום תפילת המוסף בשבת לא הלכו הגברים הביתה אלא עברו דרך מאפיית בומביי לקחת את הסיר על תכולתו. טעמו של החמין, לאחר השהייה בתנור היה טעם גן עדן, כול השבוע חיכיתי לארוחת שבת בצהריים. באחד השבתות הגעתי גם אני למאפייה כי כך ציווה עליי אבי. מר בומביי כבר עמד שם הסתכל פנימה, זיהה את הסיר ונתן לי אותו. אדון בומביי הכיר כול סיר ולמי הוא שייך. לקחתי את הסיר, הייתי אז כבן שתים עשרה עדיין לא בר מצווה, ובזמן שהסתובבתי כדי לעזוב את המקום ולהתחיל בדרכי מעדה רגלי וכול תכולת הסיר נשפכה. תחילה בהיתי מבלי להבין את האסון ואחר כך התחלתי לבכות. זוהי המנה העיקרית חשבתי, מה נאכל? מה יאמרו לי? מה יעשו לי? ובעוד אני בוכה וחושב טפח מר בומביי על שכמי ואמר: אל תבכה, צריך לעשות ולא לבכות. הרים את סירי הריק והניח אותו בפתח התנור. לקח כף והחל לפתוח סיר אחר סיר. מכול סיר לקח כמה כפות והכניס לסיר שלנו. "גברת כוהן מבשלת מצוין תוכלו ליהנות מהחמין שלה, גברת פוזיילוב מבשלת חריף, לא נורא וכך תוך כדי דיבור, מילא את הסיר, נתן לי אותו ואמר: זה סוד ביני ובינך, הה?" בצעדים זהירים פסעתי הביתה. אימי פתחה את הסיר ואמרה: "מה זה? לקחו לנו מהחמין? אבי שהיה רעב ואהב חמין אמר: "ודאי התכווץ בבישול" אימי לא ענתה רק אמרה "אלוהים, לא שמתי הפעם ביצים בחמין, מנין צצה פה ביצה? ושוב אבי מאיץ בה ואומר "חלקי כבר את החמין" ואימי חילקה וכול הזמן מלמלה, "הסיר הוא הסיר שלי, אז כיצד יש בפנים גרגרי חומוס ואני רק שעועית שמתי? אבי שבמקרה שמע השיב לה. "כנראה תוך כדי בישול קיבלה השעועית צורה של חומוס." אימי הייתה אלופה בבישול חמין, אך החמין של אותה שבת היה דבר שכנראה נותנים אותו רק לצדיקים בגן עדן. כול כך טעים היה עשרות מונים משל אימי. כול חיי חיפשתי אישה שתבשל חמין כזה ולא מצאתי. ארבע נשים היו לי וכול אחת אפילו לדרגתה של אימי לא הגיעה.
