המאבק על העבודה...

[הצתה מאוחרת 35]

המאבק על העבודה...

איך אפשר ? איך אפשר למצוא את עמק השווה כאשר כל החיים רצופים בוויתורים חלקם זמנים נסבלים חלקם בלתי נסבלים ובעלי השפעה ארוכת שנים... נ+2 (8,4) עצמאי (צווארון לבן) נשוי מזה 11 שנה... זאת שאיתי עובדת בתעשיית ההי-טק (אין צורך להרחיב דיבור על שאיבת האדם הנפש והשד יודע מה של תעשיה זו)... בהסכמה סוכם לפני כשנה וחצי שאני מוציא את הילדים פעמיים בשבוע ממוסדות החינוך וזאת בנוסף ללקיחת אחד מהם כל בוקר ליעדו... כנ"ל זאת שאיתי... 3 פעמים בשבוע עליה (בפועל יום אחד מתפעלת הסיפור הסבתא)... בקיצור לוח הזמנים שנוצר לצרכי עבודה מאוד מצומצם ולא תואם את דרישות התפקיד... התרעתי אמרתי וביקשתי לעשות שינוי... גם הצד השני קשה לו עם לוחות הזמנים שלו... גם הוא היה רוצה יותר זמן... נוסיף לזה גם נסיעות לחו"ל מדי פעם של הצד השני... מצב בלתי אפשרי... איך שאני רואה את זה בסטטוס העבודה של שנינו אין פתרון שישביע את רצון הצדדים לשם שיפור מה שקיים... אף אחד לא מוכן לוותר על עבודתו מן הסתם, אני אישית מרגיש שאני לא מתקדם והכל מתפרק לי מתחת לידים בשל המחסור בזמן... מן הסתם הדבר הזה מחלחל לזוגיות ויוצר מתחים אשר הובילו גם לטיפול זוגי אשר לא גרם לשינוי מהותי...

כמו שאומרים, דברים שרואים מכאן לא רואים משם... אשמח לקבל עצות, חו"ד שיתוף במה שקורה אצלכם אם אתם במצב דומה....

 

[גבי קלנר 1 המקורית]

שניכם קרייריסטים

לכל דבר יש מחיר ובמיוחד הילדים משלמים את המחיר. אתם עובדים הרבה שעות.אני מבינה את זה. היום אין ברירה! אפשר להעזר בשמרטפית לשעות אחה"צ (הבת שלי שמרטפית לתינוק בעד 20 ש"ח לשעה. זה לא הרבה אבל משהו. היא סטודנטית). אפשר למצוא סידור שייקל על שניכם. זה לא סוף העולם ואז כל אחד מכם לא יחיה בהרגשת החמצה.

 

[הצתה מאוחרת 35]

הרס הזוגיות...

מן הסתם הדבר הזה גמר את הזוגיות... כל אחד רוצה לשמור על החלק שלו... מאחר וזה לא בדיוק עובד או שלא עובד בצורה סבירה אזי זה מחלחל לזוגיות מכניס מתחים וגומר אותה... אתה בכעס מתמיד על הצד השני שלא מוכן ללכת לקראת (אבל בעצם לאיפה ילך ?? הוויתור יגרום לפגיעה)... מה שאת אומרת למעשה זה לקחת גורם כל שהוא שידאג להוציא את הילדים אחה"צ ממוסדות החינוך ויטפל בהם עד שעות הערב... אחרי שיהיה גורם כזה יהיה אפשר אולי להתחיל לטפל גם בשיקום הזוגיות ??

 

[גבי קלנר 1 המקורית]

היות והזוגיות טעונה

הצעתי להעזר בבייבי סיטר שתאפשר הורדת העומס ממכם ואפשרות להרגע מהמתח בגלל המחויבויות שלכם. מן הסתם כאשר תהיה רגיעה תוכלו להיות זוג נורמלי. זה הכל. זו הייתה הכוונה. אני מודעת ללחץ הנחיצות לעבוד (ע"מ לקיים בית ולעמוד בכל התשלומים).

 

[א ו ר י ר ח]

מה זה "זאת שאתי"?

 

[s h o o s h a]

אם סגנון חייכם כסגנון כתיבתך

לא מצליחה להגיב לתוכן דבריך שכן הם מנוסחים, איך לומר, באופן כל כך קר. אתה מדבר על זוגתך כעל 'הצד השני', כאילו מדובר על איזה הסכם בין לקוח ומעסיק. אתה מדבר על עצמך בגוף שלישי מבחינת 'הצד השני' ("...גם הוא היה רוצה יותר זמן...") אין כאן, בעיני, זוגיות אלא עסק ("...אין פתרון שישביע את רצון הצדדים...") אשר לו שני שותפים שאינם מצליחים להפעיל כראוי את what ever העסק עוסק בו. אולי אם תנסה/ו להיות יותר זוג ופחות עסקנים זה עשוי להצליח

 

[גבי קלנר 1 המקורית]

זהו, שלא הצלחתי להבין בדיוק

זה נראה כמו זוג שעושה תחרות "מי עושה קריירה יותר מוצלחת"? משהו כזה. ולכן הצעתי את עניין העזרה בילדים. גבי

 

[גבי קלנר 1 המקורית]

שושה מה דעתך?

 

[גבי קלנר 1 המקורית]

הצתה מאוחרת 35

תכנס לוואלה ותקרא: 100 דרכים למה כדאי להיות נשוי

 

[הצתה מאוחרת 35]

לדאבוני...

הדברים נכתבים מתוך כעס רב וכנראה שכאשר הכתיבה היא במצב רוח שכזה ככה זה יוצא... אבל המציאות לא רחוקה... באיזה מציאות נורמאלית תמצאו שהאישה שולחת לבעל מייל "בתאריכים XX-XX אני בחו"ל" ???? לא מדובר על יומיים אם אתם תוהות ולא מדובר על משהו מקובל או משהו שהוסכם עליו... ובתוך המערכת הבלתי אפשרית של עבודה כפי שכבר תארתי, ארוע שכזה הוא באיזה שהוא מקום סטירת לחי מצלצלת... טוב נראה לי שאני סתם מקטר... בעצם לא סתם, רע לי קשה לי והייתי יוצא מהמערכת הזו אלמלא 2 ילדי המקסימים... לא מסוגל לחשוב על הרגע שבו הם נחשפים לפרידת הוריהם... פשוט סיטואציה טראומטית... אלך לקרוא מה כתוב בוואלה על 100 סיבות... נראה כמה מהם מתקיימות עבורי

 

[גבי קלנר 1 המקורית]

כדאי שתרגע. באמת...

וכשהבת זוג שלך נמצאת תהנה ממנה. השד לא נורא כל כך. דווקא זה שהיא איננה נותן לך אפשרות להתגעגע.....

 

[גבי קלנר 1 המקורית]

ותחשוב על זה....

 

[הצתה מאוחרת 35]

להרגע... ../images/Emo10.gif

איך אני יכול להירגע כאשר היא איננה בתקופה מאוד קריטית בעבודה שלי ו75% מהעומס של הילדים עלי ??? בנוסף לזה כמובן ביטל דברים אחרים שמתקיימים אחת לחודש... ולא בטוח שהויתור הזה שווה את מה שיש... מה שמדהים הוא שהיינו בטיפול זוגי קצר, אני טענתי (לא סתם) שיש לי בעיה לדבר, בעיה אמיתית, קל לי יותר לכתוב, המטפלת אמרה "נהדר תכתוב" אז אני כותב אבל מה היא לא מסוגלת לענות... היא תוקפת על בסיס מה שהיה כתוב תוך קטילה של הכל בלי להתייחס לדברים שהעליתי... כל ניסיון לחזור ולדון במה שאני כותב = מה שאני מרגיש חושב... מוביל לזה שאני משחק את "הקדוש המעונה" ובכלל... הדימוי שלי אצלה מה אגיד לכם... בטוח לא היתה יוצאת איתי לקרטיב עם דימוי כזה... אז אולי באמת זה נגמר... אמרתי "אם כל כך רע לך למה את לא קמה והולכת ??" מה התשובה "אני אחראית, מה זה לקום וללכת...אם מחליטים אז נעשה את זה בצורה מסודרת" מה שלי נראה שלה פשוט נוח למרות שהיתה רוצה יותר שעות עבודה, אבל גם אם המצב הנוכחי מתאים לה הבייביסיטר החוקי שיש לה... מעבר לזה המון תיסכולים.

 

[s h o o s h a]

חשיפה

"...לא מסוגל לחשוב על הרגע שבו הם נחשפים לפרידת הוריהם..." אשאל בדרך הכי פשוטה המוכרת לי: למה הם חשופים היום? להבנתי, הילדים לא 'נהנים' במערכת אותה אתה מתאר ולעניות דעתי, אין זה המודל שאותו היית רוצה שיחקו. ולמה אתה חשוף בכל יום? האם זו הזוגיות לה ייחלת? והרי אין כאן (וסברה זו קיבלה ממך אישור) כלל זוגיות. זו שותפות. וכאיש עסקים אתה לבטח יודע גם שותפויות מתפרקות. שותפות עם ילדים? יש 'חיה' כזו. וגם שותפויות כאלו מתפרקות ועולמם של המעורבים לא חרב עליהם. נהפוך הוא, במקרים מסוימים הפירוק תורם לעולמם, מחזק את תדמיתם ועוזר להם לבנות חיים חדשים טובים יותר- למודים ומפוקחים יותר. באופן אישי אינני דוגלת בשיתופיות בכל מחיר. וכשמדובר בחיי זוג- מחיר הילדים אכן יקר מידי. לאמור, הם המשלמים הראשיים והעיקריים ואני נגד לגבות מהם את מחיר טעויותינו. האש ניצתה בך לראשונה כשהכרת את זוגתך וחשבת שתחיו 'באושר ובעושר עד עצם היום הזה'. וחלפו השנים והאש קצת דעכה, לשניכם היתה יד בדעיכה ושניכם כנראה לא עשיתם מספיק כדי ללבותה, או שאולי כן והיא פשוט המשיכה לדעוך. קורה. וניצתה בך עכשיו אש אחרת- אש החיוּת. אל תחנוק גם אותה. אין צורך לחשוף את הילדים לסיטואציה טראומטית. אלא להסביר להם את האמת. וילדים מבינים. הם רואים, בחושיהם החדים הם מבינים את משמעות השתיקות. אתה אוהב אותם? היא אוהבת אותם? תדאגו להם. תגלו אחריות. לעולם תישארו הורים. להבנתי רק תועלת תצמח מפירוד שלכם- הילדים יקבלו אב במישרה מלאה בחלק מהזמן ויקבלו אם במישרה מלאה בחלק מהזמן כי אלו יהיו ההסדרים ביניכם. וסביר להניח שההורים ה'חדשים' יהיו גם מאושרים ויקרינו מאושרם על הסובבים אותם. וזו בהחלט תהיה הפתעה נעימה. תיחשף לחיים...ותתחיל לחיות מגיע לכל אחד מאיתנו לחיות! מגיע לכל אחד מאיתנו לאהוב ולהיות נאהב! אז למה אנחנו בשתי ידינו הורסים כל סיכוי להבנות מחדש תחת ערימת תירוצים ו'הפלת התיק' על גב הילדים? למה שלא נהיה ישרים עם עצמנו ואמיצים מספיק לממש את הכמיהה שלנו? כי מה בסך הכל צריך בנאדם? ...

 

[מיקי בת המקורית]

../images/Emo140.gif

 

[האחות תרזה]

שני חרוצים ? זה קשה...

הטוב ביותר זה להקטין את עומס העבודה של אחד מכם, שיתפקד גם כעקר הבית. אם זה בלתי אפשרי יש כמובן לגייס צבא של מסייעים שימלאו את מקומכם בשעות אחה"צ. אלו עניינים חשובים אבל טכניים מאוד. האם אתם אוהבים אחד את השני? האם אתם מקרינים חום וחיבה זה לזה? האם יש טעם ועומק ביחסים שלכם?

 

[איש המערות]

מבלי להתייחס באופן אישי לכותב

שמעתי פעם את ההגדרה הבאה: מה יותר גרוע - חרוץ וחכם או חרוץ וטיפש? אז אם אתם חרוצים, לפחות תעשו זאת בחוכמה.

 

[גבי קלנר 1 המקורית]

איך מתמרנים בין העבודה לילדים?

תכנס לפורום להיות הורים. יש שם המון הורים שעובדים בהיי טק ויש להם בעייה דומה לשלך.

 

[גבי קלנר 1 המקורית]

זהו. שיהיה בהצלחה

 

[רפה שכל אני מודה]

יש לכם הרבה כסף למה שלא....

תעסיקו מישהי שתפקידה יהיה לקחת את הילדים למוסדות החינוך שלהם בבוקר ובחזרה כשהם מסיימים תמורת תשלום. זה אפשרי וקיים ואתם יכולים להרשות זאת לעצמכם כלכלית ובא לציון גואל.