מציצה לעיתים
New member
המאבטח
בוקר מוקדם. לחץ בבית להתארגן ולצאת בזמן.
כריכים, מים, חטיפים ויאללה......אמא מלווה.
טיול בית ספר, 30 ילדים זעטוטים, מרעישים ומעצבנים.
"מה חשבתי לעצמי?"
"בשביל מה אני צריכה את זה?"
"הרי אני אוהבת רק את הבת שלי! כל השאר לא מעניינים!"
נשלחת ע"י המורה לתדריך בחדר המורים.
נכנסת ומיד מבחינה בהם. חבורת המאבטחים.
גברברים צעירים, צעירים מדי לכל הדעות, יפיופים ברמה קשה, מסוקסים שכאלה, יושבים להם עם הקפה השחור, חלקם עם סיגריה, מכנסי דגמח, חולצות טריקו אחידות שמשרווליהם הקצרים צומחות זרועות שזופות ושריריות. חלקם מזוקנים והנשק בחגורה מוסיף למראה הגברי הקשוח.
הוא היה די במרכז. היפה מכולם. עיניים תכלת, חיוך ממיס וזקן אופנתי.
"הלואי שהוא המאבטח של הטיול שלי!!!" אמרתי בליבי. רק זה יהפוך את החוויה לנסבלת ואולי מעניינת.
מתפזרים לאוטובוסים ואני המאספת.מחכה שכל הילדים יעלו ועולה אחריהם בייאוש קל.
"היי, אני ירון" שומעת קול מקבל את פני לאוטובוס.
מרימה את המבט והנה הוא! המאבטח כחול העיניים. מושיט יד לשלום וחיוך של בן 24.
"היוש, אני עדי, נעים מאוד! אז שארגיש בטוחה לגמרי , אתה בעל ניסיון?"
"בטוחה ממה?" עונה וקורץ........
מרגישה שהפכתי אדומה מאוד ותודה למייק אפ שמסתיר הכל.
"תרגיעי, הוא לא רואה אותך ממטר. מה את חושבת לעצמך? את כמעט אמא שלו!" נוזפת בעצמי בליבי........
מרפי כנראה מאוד אהב אותי באותו בוקר כי תקלות שונות בחגורות הבטיחות ברכב הביאו לכך שהמורה הזיזה את כולם ויצא שירון יושב בספסל מאחורי.
הנסיעה הלוך ארוכה. אני שקועה בטלפון שלי, בווטסאפ, בקיק, מעבירה את הזמן.
האמת ששכחתי שהוא מאחורי. גם הוא שקוע בטלפון, שומע מוסיקה, אוזניות.
מתחיל המסלול והמורה מבקשת ששוב אהיה מאספת.
ירון מתפרץ לדבריה "מאבטחים תמיד מאחור!"
"אז נהיה שנינו בסוף?" שאלתי
"אנחנו הכח המאסף! נראה מה יהיה עם שנינו בסוף...." הוא עונה לי בשנינות מפתיעה לגילו הצעיר.......
"אז מה לך ולקיק?!" הוא מפיל את הפצצה.......
"את חייבת לשים לב מה קורה מאחוריך באוטובוס...." אין לו רחמים
אני קצת מובכת אבל הלב שלי קופץ משמחה.......איך אחרת הייתי יכולה להבהיר שאני לא אמא שגרתית?
"אמממ......אתה יודע.....בגילי המופלג לפעמים מגוונים"
"גילך לא כזה מופלג.......הכרתי מופלגים ממנו וזה באמת כמו יין..." הבהיר לי שאת הניסיון יש לו והגיל אינו אישיו
השמכנו ככה ללכת, מאספים, אולי רחוקים מדי מהילדים, משוחחים ומכירים. הבחור שואל הכל בלי שום עכבות ואני משום מה משתפת פעולה. מצאנו עצמנו צוחקים בצחוק מתגלגל, מבטי מבוכה וחיוכים זוממים.
-המשך יבוא
בוקר מוקדם. לחץ בבית להתארגן ולצאת בזמן.
כריכים, מים, חטיפים ויאללה......אמא מלווה.
טיול בית ספר, 30 ילדים זעטוטים, מרעישים ומעצבנים.
"מה חשבתי לעצמי?"
"בשביל מה אני צריכה את זה?"
"הרי אני אוהבת רק את הבת שלי! כל השאר לא מעניינים!"
נשלחת ע"י המורה לתדריך בחדר המורים.
נכנסת ומיד מבחינה בהם. חבורת המאבטחים.
גברברים צעירים, צעירים מדי לכל הדעות, יפיופים ברמה קשה, מסוקסים שכאלה, יושבים להם עם הקפה השחור, חלקם עם סיגריה, מכנסי דגמח, חולצות טריקו אחידות שמשרווליהם הקצרים צומחות זרועות שזופות ושריריות. חלקם מזוקנים והנשק בחגורה מוסיף למראה הגברי הקשוח.
הוא היה די במרכז. היפה מכולם. עיניים תכלת, חיוך ממיס וזקן אופנתי.
"הלואי שהוא המאבטח של הטיול שלי!!!" אמרתי בליבי. רק זה יהפוך את החוויה לנסבלת ואולי מעניינת.
מתפזרים לאוטובוסים ואני המאספת.מחכה שכל הילדים יעלו ועולה אחריהם בייאוש קל.
"היי, אני ירון" שומעת קול מקבל את פני לאוטובוס.
מרימה את המבט והנה הוא! המאבטח כחול העיניים. מושיט יד לשלום וחיוך של בן 24.
"היוש, אני עדי, נעים מאוד! אז שארגיש בטוחה לגמרי , אתה בעל ניסיון?"
"בטוחה ממה?" עונה וקורץ........
מרגישה שהפכתי אדומה מאוד ותודה למייק אפ שמסתיר הכל.
"תרגיעי, הוא לא רואה אותך ממטר. מה את חושבת לעצמך? את כמעט אמא שלו!" נוזפת בעצמי בליבי........
מרפי כנראה מאוד אהב אותי באותו בוקר כי תקלות שונות בחגורות הבטיחות ברכב הביאו לכך שהמורה הזיזה את כולם ויצא שירון יושב בספסל מאחורי.
הנסיעה הלוך ארוכה. אני שקועה בטלפון שלי, בווטסאפ, בקיק, מעבירה את הזמן.
האמת ששכחתי שהוא מאחורי. גם הוא שקוע בטלפון, שומע מוסיקה, אוזניות.
מתחיל המסלול והמורה מבקשת ששוב אהיה מאספת.
ירון מתפרץ לדבריה "מאבטחים תמיד מאחור!"
"אז נהיה שנינו בסוף?" שאלתי
"אנחנו הכח המאסף! נראה מה יהיה עם שנינו בסוף...." הוא עונה לי בשנינות מפתיעה לגילו הצעיר.......
"אז מה לך ולקיק?!" הוא מפיל את הפצצה.......
"את חייבת לשים לב מה קורה מאחוריך באוטובוס...." אין לו רחמים
אני קצת מובכת אבל הלב שלי קופץ משמחה.......איך אחרת הייתי יכולה להבהיר שאני לא אמא שגרתית?
"אמממ......אתה יודע.....בגילי המופלג לפעמים מגוונים"
"גילך לא כזה מופלג.......הכרתי מופלגים ממנו וזה באמת כמו יין..." הבהיר לי שאת הניסיון יש לו והגיל אינו אישיו
השמכנו ככה ללכת, מאספים, אולי רחוקים מדי מהילדים, משוחחים ומכירים. הבחור שואל הכל בלי שום עכבות ואני משום מה משתפת פעולה. מצאנו עצמנו צוחקים בצחוק מתגלגל, מבטי מבוכה וחיוכים זוממים.
-המשך יבוא
