הם רבים!!!

[zimes]

הם רבים!!!

הם בני שנה וחודשיים. לריב על צעצועים - זה ברור. שניהם רוצים, עוד לא יודעים לעשות "תורות". אבל הם רבים כאילו בלי סיבה - דולב יכול פתאום סתם למשוך להדס בחולצה חזק. זה קורה גם כשאנחנו איתם. אני לא אוהבת את ה - לנזוף. אני קצת חוששת מתבנית של - דולב דוחף את הדס, הדס צורחת, אמא מחבקת את הדס. מה עושים?

 

[טל של 4]

אין לי מושג מה עושים..

קחי

והלוואי שיעבור מהר. אני מניחה שמה שהייתי עושה זה לא ממש לנזוף אלא להסביר " דולב זה לא נעים להדס..." והייתי מפריזה פיסית בינהם פעם מעבירה את הדס ופעם את דולב..הם קצת קטנים בשביל להבין שמה שהם עושים כואב לשני, אני די בטוחה שזה שלב שעובר (או לפחות מקווה). אצלינו הן חוטפות צעצועים, מושכות בשיער ומטפסות אחת על השניה אבל לא מתוך כוונה כלשהיא לפגוע ולכן אני רק מפרידה בקטעים האלה ומרגיעה את "הפצועה".

 

[keren1]

מזדהה איתך ב 100% גם אצלנו

מתן מתעלל בשני. הוא יכול סתם לעבור לידה ולהוריד לה מכה או משהו. שבוע שעבר היה מקרה אני ובעלי ישבנו בסלון ושני הגיעה בוכה. בעלי ישר "מתן מה עשית לה" (לא היינו לידם אז לא יכולנו לדעת!). תפסתי אותו ואמרתי לו "זה לא בסדר". שני באיזשהו שלב תבין שזה כלי בשבילה. כל דבר מתן אשם. אז בהחלט זאת דילמה. כשהוא מרביץ לה אני עושה כמה דברים. 1) קודם כל מסלקת את שני ומפסיקה את המכות!!! 2) מבקשת ממתן שיבקש סליחה (כרגע הוא לא יודע) ושיתן לשני נשיקה, שהוא עושה בחפץ לב ואז הוא זוכה ל"כל הכבוד מתן". אני חייבת לציין שבהתחלה הוא לא היה מוכן לבקש סליחה ולתת נשיקה וזה השתפר. 3) אני גם שרה לו "אל תכה זה לא יפה תן לי יד ועוד אחת חברים טובים נהייה" בהצעתה של NONANA. בהתחלה הוא הסתכל עלי כאילו נפלתי מהירח והעכשיו הוא שר ומתנדד לקצב המילים. אז להגיד לך שההכאות הפסיקו. לא!! מתן ודניאל תמיד משתוללים ביחד ושני מהצד. בזמן האחרון שני נדבקה לאיזו בובה ועגלה מסוימת. היא מסתובבת איתה כל הזמן. מרדימה אותה לוקחת אותה על הידיים (תענוג לראות אותה) והוא מסתכל עליה עם מבט זומם!! בקיצור אפשר לשפר את הסיטואציה לעלימה לגמרי אין לי מושג איך לעשות זאת. קרן

 

[nonana]

היי זימס כן כולנו עוברים את זה

אבל מניסיון זה מתמתן עם הגיל. עד היום נדב מחטיף לנעמה אבל הרבה פחות- אני מההתחלה שמתי לזה סוף. כשהם רבים אני לא מתערבת אבל שמתחיל המכות אני ישר מוציאה את נדב (שהוא בד"כ המכה) מהסיטואציה ומחבקת אותו חזק ואומרת לו שלא צריך מכות אלא לבטא אהבה כמו שאני עושה, וכשהוא בא לחבק את נעמה היא מקבלת את זה בשימחה. היום כשהם גדולים יותר-לפעמים אני לא נמצאת ולא רואה מה קרה וכשנעמה באה ומספרת לי שנדב הרביץ לה אני אומרת לה להסביר לו שאסור שזה לא יפה. אחרי שהיא אומרת לו הוא בא אלי בוכה שנעמה כועסת עליו- (לא חמודים תגידו אתם?) וכמובן אנחנו שרים המון- אם תשמעי את הילדים שלי תחשבי שהם בלעו תקליטים שלמים. אבל הכי נכון הוא להוציא אותו מהסיטואציה בשיר ולהגיד לו שזה לא יפה ולעניין אותו במשהו אחר. מניסיון- זה הולך ומתמעט שלב המכות.

 

[נונינה]

סוגים של תגובות

יש כמה סוגים של תגובות 1. שיפוטי - זה לא יפה, זה אסור, אני לא מרשה להרביץ כשהכוונה הוא שהילד ידע את החוקים - בגיל צעיר זה מה שבעיקר עובד 2. פיתוח הבנת השני - כאשר הם קטנים הם לא בהכרך מבינים שכשהם מכים לשני כואב ורצוי באמת לאמר משפטים כמו " זה כואב או זה לא נעים לו" עם הגיל הם יפתחו את ההבנה. 3. אפשר גם לדבר על הדדיות - אתה לא אוהב כשאחיך מרביץ לך 4. ולא פחות חשוב - תיעול הכעס לתגובות שכן מותרות - תאמר לו שאתה כועס עליו, תכעס, אל תשחק איתו, תיגש להורים \ מטפלת אם יש לך בעיה ובטח יש עוד....

 

[טשטושה]

יש דברים...

שכנראה יש לעקור מהשורש... זו אמירה אכן קשה אבל מכות זה משהו שמתחיל ולא ידוע מתי הוא נגמר - אם בכלל... בגיל 14 חודש כשילדים "מכים" אחד את השני אני לא מסווגת את זה כמכות משום שהם נוגעים כך או אחרת בחפץ/ילד ואנחנו מפרשים את זה כמכות... לפעמים - אנחנו ההורים מכניסים סוגי התנהגויות לתבניות - כי כך קל לנו יותר כמבוגרים להתייחס לדברים..... אבל במחשבה לאחור תבנית ה"מכות" בגיל 14 חודש היא די בעוכרינו - כי כשהמושג הזה קיים הוא מהווה תבנית שיש למלאה בהתאם ל-"ציפיות"... אני עם ילדי הייתי מאוד נחרצת כשכבר הבינו (וזה די נולד במעון באדיבות המטפלות) שיש מושג כזה מכות ואיך ומתי משתמשים בו הסברתי בנחרצות חביבה שסוג ההתנהגות הזה לא מקובל עלינו מותר ואפשר לכעוס והדרך לבטא את זה היא במילים מי שכועס ורוצה עוד לחשוב או להרגע יכול למצוא לעצמו משהו שנעים לו שמרגיע אותו וזכותו לבקש שיניחו לו עד שיעבור הזעם... מעניין שילדי מצאו לעצמם את הפינה הזו כל אחד מהם מצא לו את ה-"רגיעון" שלו דנה ישר הולכת לשתות כוס מים ולשטוף פנים נועם ישר יוצא לסיבוב על האופניים או כדורגל אופיר נשכב עם השמיכונת שעוד שמורה לו מהיום שהוצאנו אותו מביה"ח (ואנחנו כנראה גם נביא אותו למצוות וחופה - יחד איתה חחח) היום בגיל 7, הם ממש לא יכולים לחיות בלי המושג הזה כי מן הסתם הם לא בדיוק חיים בתוך בועה וילדים מביאים איתם מהבית את מה שהם לומדים שם אבל - השימוש שלהם או הצורך בשימוש במכות הוא אחר ושונה ואני יודעת שכשהם הרימו כבר יד על משהו זה אומר שכלו כל הקיצים... לא שזה מנחם... אבל זה בהחלט עוזר לי להבין מה התרחש... וידוע לי שזה לא סוף פסוק בנים - זה חלק מעולמם ההתגוששות הזו על הרצפה/שדא/חול וחלק מהטקס של הגבר הישראלי הממוצע עצוב וחבל - אבל זה די מה שיש אני מקווה שאת המסר המאוד ברור שאני מעבירה בבית הם ישכילו לשאת בשעת הצורך לכל אורך חייהם... מקווה שעזרתי במשהו שבוע נפלא טש

 

[רז2]

התגובה המידית שלי

בכזה מקרה, היא לומר לילד המכה שזה כואב ומראה לו איך נוגעים בעדינות באח, איך מלטפים, ומעודדת נגיעות עדינות יותר. אני כמובן לא מתייחסת לזה כאל מכה ברצינות מתוך מגמה להכאיב. אני מתייחסת לזה כאל רצון לגעת ולתקשר עם האח/אחות, ולכן מראה מהי הדרך הנכונה לגעת בו/בה.

 

[keren1]

רז - תודה על הטיפ ינוסה כבר

היום (אני בטוחה שתהיי סיטואציה כזאת). תודה קרן

 

[קרנושה]

האמת שזה מוציא מהכלים.....

גם ליהיא למדה ללטף כביכול.....וכשמתי לידה היא עושה תנועות כאילו ליטוף אבל מביאה צ´בחות למתי לראש......לעיתים הוא מחייך ולרוב בוכה.....אני אוטומטית מתחרפנת וצועקת ליהיא לא!! והיא כל כך נפגעת ובוכה.....אוף......אפשר לנהל את כל זה אחרת?