זה מה שהעולם משדר לך
ולא כל כך ניראה לי, כי מגיל צעיר מטפטפים לנערים ולילדים בתת מודע ששמן זה רע, ורזה זה טוב... רוב הזמן בכלל לא רואים אנשים שמנים בטלויזיה או בעיתונים שמוצגים באופן חיובי. אור הזרקורים לא מופנה אלהם בטלויזה ובקולנוע, וגם לא תיראו הרבה שחקנים בעלי עודף משקל, בטח שלא בתפקידים ראשיים. אבל הדבר שאולי הכי השפיע עלי שהייתי קטנה שזה היה "בת הים הקטנה" של דיסני שצפיתי בו איזה 200 פעם (מודה שעד היום אני נהנת שם) ואפילו שם, בסרט שנועד לילדים, מוצג מן מסר חבוי כשאריאל בת הים היפיפיה בעלת מותניים צרים וגוף יפיפה בעוד שהמכשפה אורסולה המרשעת שמנה עם כרס גדולה וחזה שופע. אתם אבל בטח חושבים "מה ניראה לך? שילדים ממש קולטים את הדברים האלה? הם רואים סרט הם לא חושבים על זה לעומק" אז זהו, תתפלאו! למדתי קולנוע שלוש שנים ואחד הדברים שלמדתי זה שכל דבר משפיע שאתה עושה סרט, כל דבר נועד שם להשפיע עליך בצורה שהבמאי רצה שהיא תשפיע, מתווי הפנים של השחקן עד לתאורה שהוא מואר בה הכול משפיע וגורם לך לשנוא או לאהוב דמות מסויימת ולדעתי זה לא מקרא שהם עשו את הדמות המרשעת שמנה דווקא. זה מחלחל עמק יותר ממה שאתם חושבים. וגם אם תגדל את הילד שלך בבית ומינקות תנטק אותו מכל דבר שכזה עדיין הוא בסופו של דבר יחשף אל החברה, וילדים מדברים. בן דוד שלי (זה שנולדה לו אחות חדשה), הוא בן 5, אוהבת אותו כמו אח שלי, אפילו הוא למד ששמן זה חריג. השבוע שמרתי עליו והוא שואל אותי בשיא התמימות "מיטל, למה את שמנה?", ובהזדמנות אחרת שהוא שם לב לשומנים שיש לי בידיים הוא אמר לאבא שלי "למיטל יש ההרבה שומנים". שתבינו הוא מת עלי הילדון הזה ואני מנחשת שהוא לא היה רוצה לפגוע בי בכוונה, ובכלל אני לא חושבת שזה בכוונה זה פשוט מה שהוא רואה. זה העולם שאנחנו חיים בו לצערי, שאנחנו החריגים.