הם חלפו

[שלפעמים הוא]

הם חלפו

סיפרתי לך כמה פעמים על נדודי השינה שלי וסיפרתי גם איך הם נעלמו נזכרתי בזה פתאום בחיוך חיוך, כי חשבתי שאני "שוחה במים כמו דג" בכל הענינים האלה עד שהתברר לי שלא. מאז הפסקתי לשחות כל בוקר אבל התחלתי לרוץ ומחשבות שהיו רגועות, מתמשכות, כתנועות הידיים במים הפכו למחשבות קצביות, חסרות נשימה כאלה (אומרים קצרות נשימה - ואני לא יודע למה), כתנועות הרגליים בריצה והלב... הלב בסדר הוא דופק החיים מחייכים אלי מכל דבר כמעט רק בקצב אחר לומדים כל יום לומדים דבר חדש בעיקר לומדים שמה שקיים הוא הכי טוב שיש חיוך ועוד אחד בלב ים.

 

[נודדת בין הכוכבים]

בלב הים יש חיוך

בלב האוקיינוס יש דממה צלילים נעים עם הרוח, שרים את שירת הלוויתנים, ופשוט חולמים חלומות על איך זה להיות. מספרים שבנקודה העמוקה ביותר יש שקט שלעולם לא ירעיש אך אני שוכחת מכל זה כשאני מלאה במחשבות אני פשוט דוממת. ו.. חיוך.