הלשנה?

[החתולה השחורה]

הלשנה?

כיצד אתם מתייחסים לילד א' ש"מלשין" על ילד ב'? 1. במקרה בו ילד א' עושה זאת מתוך כוונה להרע לילד ב' ולגרום שיכעסו עליו? 2. במקרה בו אין לילד א' כוונת זדון, והוא פשוט עושה זאת מתוך הבנה שילד ב' עושה מעשה שיש להפסיקו? האם אתם משתמשים במילה "להלשין"? האם אתם מחנכים ש"לא יפה להלשין"?

 

[חנה גונן]

תוכלי לפרט?

 

[אפרתש]

תלוי בגיל

בתי בת שלוש. אני רוצה שהיא תגיד לי הכל, ולכן אין אצלי בכלל ענין של "הלשנה". אני רוצה שאם היא תיפגע, או אם מישהו עושה בסביבתה משהו שלא נראה לי - שאני אדע מכך. אני לא סומכת על כך שהיא תדע לעשות את ההבחנה מה "מותר לספר" ומה נחשב להלשנה, לכן מבחינתי - שלא יהיו לה פילטרים. לגבי ילדים יותר גדולים - אם הוא מלשין על מעשה חמור או מסוכן - אפעל בהתאם למה שאמר (אנזוף ב"מולשן", למשל). לפעמים, עצם ההלשנה תפטור את המולשן מעונש, רק כדי שהמלשין לא "ירויח". אם מדובר בילד שמלשין במזיד וקבוע, אני חושבת שצריך לדבר איתו על זה, לנסות להבין מה גורם לו להלשין. אני חושבת שילד מלשין מסיבות עצובות (מנסה להרויח נקודות, חש שהוא מתחרה על אהבה).

 

[החתולה השחורה]

תודה אפרת. אני מסכימה עם רוב

מה שכתבת, רק המשפט לפעמים, עצם ההלשנה תפטור את המולשן מעונש, רק כדי שהמלשין לא "ירויח"" קצת בעייתי בעיני, והוא גם סותר את רוח הדבר בשאר ההודעה. פרושו של דבר הוא להמנע מנזיפה בילד שסרח, על מנת להעביר למלשין את המסר שלא יפה להלשין.

 

[אפרתש]

האימהות מלאת סתירות, לא? ../images/Emo4.gif

בהרבה דיונים כאן מצאתי את עצמי אומרת "מצד אחד.. ומצד שני...". ופלעמים זה הראש נגד הרגש, ולפעמים רגש אחד נגד תחושת בטן אחרת ...

 

[נעה גל]

הלשנה - נושא רגיש ובעייתי

בעיקר משום שמדובר על קודים חברתיים. אני לא אומרת לילדים שלי שלא מלשינים ושלא יפה להלשין, כי בעיקרון, אני מצפה שאם הם רואים דברים שהם לא לענין שידווחו לי. וכשאני חושבת על זה - הילדים שלי "מלשינים" אחד על השני חופשי. ואין לי בעיה עם זה, ועושה רושם שגם להם אין בעיה.

ההודעה שלך העלתה לי מנבכי הזיכרון סיפור - פעם בבית ספר תיכון, אחת הבנות קרעה דפים מיומן הכיתה (המקודש, כפי שבטח זכור לכם) כדי שלא יראו שהיא החסירה תקופה ארוכה. הופעלו נגד כל הכיתה סנקציות ואיימו עלינו בכל איום אפשרי בשביל שנחשוף את מי ש"פגע ברכוש בית הספר". אף אחת לא להשינה עליה אבל, הפעלנו עליה לחץ אדיר שתלך ותודה. אז היא הלכה וסיפרה שמישהי אחרת קרעה את הדפים... אני אגב, חשבתי שצריך ללכת ולדווח עליה. למזלי (כנראה), היא נחשפה לפני שניגשתי אני.

 

[החתולה השחורה]

לסיכום, נראה לי שאיסור על הלשנה

הוא קוד חברתי שהיה חזק כשאנחנו היינו ילדים, ואשר הולך ונעלם כיום. גם אני לא נזפתי ב"מלשינים", ורציתי "לרחרח" מה המצב במשפחות אחרות.

 

[נעה גל]

אני מאמינה שהוא עדין חזק אצל ילדים

ואני בטוחה שהוא חזק גם אצל הרבה מבוגרים (יצא לי לראות תגובות של מטפלות להלשנות של ילדים על ילדים אחרים)...

 

[כרמית מ.]

הבעיה שלי היא עם "תפקיד המפקח"

הלשנה של בתי על בני (לפעמים גם הפוך, אבל בד"כ בכיוון הזה). אפילו אם לא קוראים לזה הלשנה. מצד אחד, היא מאד מצפונית, ולכן מעירה לו/מדווחת לנו כשהוא עושה משהו אסור. מצד שני, אני לא רוצה שהיא תהיה בתפקיד "אמא" וגם לא ה"צדיקה" (כשהוא ה"רשע"). כשמדובר על משהו שנגמר - אני מזכירה את החוקים, בלי להעיר ספציפית (לפעמים הוא טוען שלא עשה, ואז אני מדגישה שזה לא משנה ואני לא גוערת בו אלא מזכירה חוקים). כשמדובר על משהו שממשיך - אני מפסיקה אותו. כמובן, שאם מדובר על משהו שולי, או שניתן לעבור לסדר היום, אני בדרך כלל עושה את זה. הגבול בין מצב 1 ומצב 2 לא תמיד ברור....