הייתי בכיתה ו' ומקום 1 בכיתה בלימודים
המורה שמה לידי את הילד שכל בית הספר פחד ממנו. הייתי בכיתה ו'. היא אמרה שאני מקום 1 בכיתה ומקבלת את התלמיד עם הציונים הכי נמוכים, שהיה גם התלמיד שעשה צרות למנהלת. בכיתי יום שלם והעלבתי אותו, אבל הוא הביט עלי ושתק. הוא נעלב ואני חשבתי רק על עצמי. הרגשתי שהמורה בגדה בי. ה"מופרע" ששמו לידי היה ילד רגיל ששנא מורים, אהב כדורגל ולא רצה ללמוד. לא ה"מופרע" שהיא קבלה, התוקף המיני והפושע. כשבאתי הביתה אמא שלי שאלה אותי מי הילד ואיך לא חשבתי של"ילד הרע" יש רגשות. למחרת התנצלתי לפני "הילד הרע". אמרתי לו שרציתי לשבת ליד חברה שלי, אבל לא היה לי שום דבר נגדו. ביקשתי שנהיה חברים ואמרתי שהבכי לא היה בגללו. רציתי לשבת עם החברה הטובה שלי. בגלל שהייתי התלמידה הכי טובה ידעתי שאם אני מפסיקה להשתתף המורה תרגיש. התחלתי לדבר עם ה"ילד הרע" בשיעורים וגם עם כל אלה מסביבי. כל הסביבה שלי דיברה בשיעורים ולא הקשיבה. בהפסקות אמרתי שהשיעורים משעממים אותי ונמאסו עלי ובגלל זה אני לא משתתפת. עוד תלמידים הפסיקו להשתתף, כי בכיתות האלה כשה"מקובלים" עושים משהו כל הכיתה מחקה אותם. אמרתי לכולם ש"הילד הרע" הוא אחלה ואנחנו חברים. (בסוף באמת היינו חברים טובים והוא היה באמת אחלה. הוא היה מלך השערים בשכונה ושנא מורים, אבל היה בסדר.) המורה לא נשברה כי יש משהו אצל המורים שצריך להושיב תלמיד "חרוץ" עם תלמיד "חלש" ואצלם זה עקרון. חשבתי על הקש שישבור את המורה והוא המבחנים. למדתי יותר קשה מכל הפעמים. נכנסתי לפרינציפ כי הרגשתי שלא מגיע לי יחס כזה כי אני תלמידה טובה. "ילדים רעים" יודעים להעתיק טוב, אבל אמרתי שאני פוחדת שיתפסו אותי והם הבטיחו שיזהרו ולא יסבכו אותי. נתתי להעתיק ל"ילד הרע" לידי. הוא הצליח להעביר פתקים עם התשובות לכל החברים שלו מהכדורגל, שהיו התלמידים החלשים בכיתה. אני התנהגתי כמו
שנותן להעתיק רק לו. לא סיפרנו שאני הסכמתי להעביר הכל לכל החברים שלו. חשבו שהוא דואג לחברים שלו ומעמדו עלה בין כל החברים. היתה לו אפשרות לתת קרוב ל100 לכל ילד שהוא רצה והיה חבר שלו. נתתי לו מרצון את האפשרות לאות ידידות. הוא לא עשה לי צרות והיה ידיד אמיתי. הוא היה מוכן לעשות כל מה שאבקש והיה נאמן לחברים שלו. כמה בחנים ה"ילד הרע" קיבל 100, ויחד איתו קיבלו 100 כל החברים שלו, כל קבוצת הכדורגל של השכונה.
בכיתה התחילה התמרמרות שהבחינות לא נכונות. המורה העבירה אותי ליד השולחן שלה, כדי שאכתוב את הבחינות כי מעתיקים ממני בלי שארגיש
, אבל בשיעורים המקצועיים לא העבירו אותי והמבחנים בכיתה היו בלי קשר לידיעות.
אני הייתי
, אבל הפסקתי לענות על שאלות בכיתה. בהפסקות אמרתי שהשיעורים משעממים אותי. המורה קיבלה "שקט תעשייתי" שהיא לא חלמה עליו ולא ידעה מה לעשות כי הכיתה הפסיקה לענות לה בשיעורים וכולנו דיברנו על דברים אחרים. אני הכרתי אחלה ילד, מלך השערים בשכונה, והבנתי שלימודים זה לא הכל בחיים. כשהמורה הבינה שהפסידה את כל הכיתה שלי ניסתה להעביר את ה"ילד הרע", אבל הפעם הוא לא ויתר כי היה לו נוח וכל החברים שלו סמכו עליו ועלי בבחינות. המורה צרחה עליו חצי שיעור שיעבור עד שהוא הסכים, אבל המורה לא יכלה לחזור ולהשתלט על הכיתה עד סוף השנה.
המורה למדה ש
יכולות להרוס כיתה יותר מכל ה"ילדים הרעים" וצריך לדבר לפני שמכריחים ילדים.
אנחנו למדנו שיעור לחיים שלימודים זה לא הכל ואיך לא לוותר כשלא מתנהגים אלינו כמו שצריך. אני למדתי ששחקני כדורגל ו"ילדים רעים" יכולים להיות אחלה. חברים נאמנים ואחלה בני אדם. השיעור הזה היה יותר חשוב לכולנו יותר מכל הלימודים בכיתה ו'. לא היו אצלנו פושעים ותוקפנים מבחינה מינית. המזל שלנו. נגד אנס או פושע לא יכולתי להתמודד. הייתי עוזבת את הכיתה ומחרימה את בית הספר עד שיעבירו אותי. לילד שלה יעצתי להתחיל לדבר עם הסביבה, להפסיק להשתתף, לתת ל"ילד הרע" להעתיק ולהראות כאילו הוא מדרדר אותו, אבל להראות כמו
.
