קרה גם קרה... מאוד מוכר ../images/Emo24.gif
יפה אמר לך אינקה, ואני מסכים איתו - הזהויות והמסיכות שלבשנו קודם, גם בעיני עצמנו פתאום מתפוגגות ומפנות מקום לפחדים כאבים ומצוקות כאלה ואחרות לעלות. עינת, זכרי שבסופו של דבר הכל נועד לריפוי. הפחדים שעולים, הכאבים, המצוקות, כל התהליכים נועדו כדי להביא לך מרפא ושלום לחייך. אף אחד לא הבטיח גן של שושנים, טראנסים מדיטטיביים ושלוות אין קץ. חלק מתהליך השלת המסכות וההתמודדות עם הכאבים והפחדים הוא מכאיב, עצוב, מעייף, מעלה התנגדויות, צידוקים לוותר ועוד אינסוף דברים. מה שחשוב הוא לקבל את הדברים האלה בברכה, זכרי כי הם באים לריפוי. יש דרך אחרת להסתכל על העולם. לפעמים באמת מתוך תהליכים שעוברים מגלים פתאום שחברויות מסויימות וקשרים מסויימים אובדים ולעומתם יכול להיות שקשרים אחרים יתחזקו ויתעצמו. אני בהחלט מכיר את המקום הזה, מקום שיש בו עצב רב, לפעמים אפילו סוג של אבל על אובדן של קשר שהיה נראה פעם קרוב. את אמיצה עינת, וזה לא מובן מאליו לעבור את התהליכים הללו וללכת בדרך אל החרות מהפחד. איני מבין שום דבר שאני רואה כי אני רואה את העבר בלבד. את מסיימת בסליחה, ובאמת באמת שאין לך על מה להתנצל על המקום שבו את נמצאת. על מה ובפני מי את מבקשת סליחה? תני לעצמך להיות במקום הלא ברור שבו את נמצאת. תני לעצמך את האפשרות להיות בבלבול, להיות בתהליך, להיות בגדילה. את הסליחה תבקשי לעצמך. בקשי את הסליחה שתבוא ותרפא את הפחדים שבך ותביא לך שלום. הסליחה היא המפתח לאושר.
ואף שהוא וירטואלי, הוא עם מלוא הכוונה ומכל ה
מאור.
. עינת.
