הלכות קריאת שמע
ושמי פדות בין עמי ובין עמך למחר יהי האות הזה, נ"ל בס"ד מחר אותיות רמ"ח ואותיות רח"מ, והענין הוא כי ישראל כל אחד מהם צריך לקיים רמ"ח מצות, וזה א"א שיעשה כל אחד רמ"ח מ"ע אך ע"י אהבה שיש בישראל בין זל"ז כל אחד יהיה נשלם ברמ"ח ממעשה חבירו, ולכן רמ"ח הם אותיות רחם כי רחם הוא תרגום של אהבה לרמוז רמ"ח מצות נשלמין אצל כל אחד ואחד ע"י רחם שהוא אהבהה שיש בין זל"ז, וידוע כי שלימות קיום רמ"ח עשה מסוגלים לגאולה כי רמ"ח עשה הם בסוד ההחסדים, והם בסוד ו"ה שבשם, ושס"ה ל"ת ה"ס הגבורות והם בסוד י"ה שבשם, והגאולה תהיה מתגבורת החסדים וע"י שלימות תיקון ו"ה שבשם, גם ידוע ע"י מדת האהבה שתהיה שלימה בישראל תהיה הגאולה, לז"א ושמתי פדות ביןן עמי ובין עמך למחר אותיות לרמ"ח ואותיות לרחם ר"ל ע"י זכות רמ"ח עשה שעתידין לקבל בסיני וע"י זכות רחם שיש בינהם יהיה האות הזה של הפדות: או יובן בס"ד ידוע דק"ש יש בה רמ"ח תיבות מני כי כוחה גדול להכרית את אויבי ישראל הקליפות והתחתונים שברשותם והיא תהיה להם כמו רומח לדקור וכמו חרב להרוג כמ"ש רוממות אל בגרונם זו ק"ש ועי"כ יהיה חרב פיפיות בידם להרוג את אויביהם, ולכן גבי פנחס כתיב ויקח רמ"ח בידו וארז"ל זכות רמ"ח תיבות דק"ש וגבר בזה על הסט"א, וז"ש ושמתי פדות בין עמי ובין עמך למחר יהיה האות הזה לרמ"ח הלמד משמש במקום בעבור כלומר בעבור זכות רמ"ח תיבין דק"ש יהיה האות הזה של פדות עמי מיד אויביהם וגבר ישראל, ולכן אנחנו אומרים בסוף הברכה של הק"ש הבוחר בעמו ישראל באהבהה דתרגום אהבה רחם ואז אנחנו מתחילין לומר רמ"ח תיבות דק"ש דזכינו לרמ"ח תיבות דק"ש שתהיה רומ"ח וחרב בידינו נגד אויבינו ע"י רחם שהוא אהבה שיש לנו זע"ז: מספר הרמ"ח תיבות דק"ש הוא כך ששה דשמע ישראל וששהה דבשכמל"ו, ומ"ב דואהבת, וע"ב של והיה אם שמוע עד ושמתם, ונו"ן דושמתם עד ויאמר, וס"ט דויאמר הרי סך הכל רמ"ה ועם ג' תיבות שכופל הש"ץ נשלמים רמ"ח תיבות, וידוע כי במספר הרמ"ח הנז' יש כונות עמוקות בכל הפרטים וא"א להיות נחסר אצל כל או"א ממספר הרמ"ח כלום, ולכן גם היחיד הקורא ק"ש בין דשחרית בין דערבית בין ק"ש שעל ההמטה צריך לכפול ג' תיבות ה' אלהיכם אמת כדי להשלים הרמ"ח, מיהו הש"ץ מצד בחינתו יש לו כח יותר בהשלמה זו של כפל ג' תיבות הנז' ולכן אם האדם מתפלל עם צבור שיש שם ש"ץ עומד ישמע הכפל מן הש"צ והוא אינו צריך לכפול אלא רק יכוין להשלים רמ"ח שלו מן שמיעתו הכפל מש"צ ובסה"ק מקבציאל העלתי בס"ד דאם המתפלל עם ההצבור עודנו באמצע ק"ש והש"ץ השלים הק"ש וכפל ג' תיבות הנ 'לא מהני להשלים לעצמו מכח שמיעה מש"צ, כי סודן של דברים צריך להיות מספר זה של הכפל באחרונה בגמר הק"ש ואם ישלימו באמצע ה"ז מערב הסדר להיות תחתונים למעלה, לכך בכהאי גוונא עדיף טפי שהוא עצמו יכפול וישלים החסרון ורק אם הוא גומר הק"ש עעם הש"ץ עדיף טפי לשמוע הכפל מש"צ: אע"פ דמן התורה חיוב ק"ש הוא שתים א' בשחרית וא' בערבית, תיקנו חז"ל ארבעה פעמים ק"ש וכולם הם לצורך היחוד והזווג הנעשהה למעלה בבחינת ו"ה שבשם, ואלו הארבעה ק"ש אינם שוים במעלתם, וזה סדרן במעלתם ממטה מעלה והוא דהגרועה מכולם היא ק"ש שעל המטה, ולמעלה ממנה ק"ש דערבית, ולמעלה מזו ק"ש דקרבנות, ולמעלה מזו ק"ש דיוצר וזו היא המעולה שבכולם, ואל יחשוב האדם דק"ש דעל המטה בעבור שמירה מן המזיקין הוא, אלא זו היא תקנת חז"ל כדי להמשיך בה אורות לצורך היחוד והווג הנעשה למעלה בחצות השני של הלילה שהוא מתמיד ונמשך עד אור הבוקר, דהמשכת אורות אלו ע"י ק"ש זו יתקיימו עד אור הבוקר, ואחר היות היום ברור יסתלקו וצריך להחזיר אותם מחדש אחר הבוקר, ומאחר דחצי הראשון של היום הוא מעולה מאד, לכך היחוד והזווג הנעשה בו בתפלת שחרית הוא ג"כ גדול ומעולה מאד, ולפי גודל ערכו צריך לו הכנה גדולה בק"ש, ואע"ג דק"ש דיוצר היא גדולה מאד והיחוד הנעשה בה הוא נעלם ומעולה מאד עכ"ז לא יספיק האדם להשלים התיקון הראוי לזמן תפלת שחרית בק"ש דיוצר בלבד, מפני כי אין לנו יכולת להמשיך כל האורות הצריכים לזמן זה מכל המדרגות בפעם אחת כלור בקריאה אחת דשמע, ולכך תקנו חז"ל קודם ק"ש זו דיוצר עד ק"ש דקרבנות שאנחנו אורים אותה קודם פרשת התמדי, כדי שנמשיך האורות בהדרגות דתחלה נמשיך ע"י ק"ש דקרבנות אור בחינה אחת, ואח"כ ע"י ק"ש דיוצר נמשיך עוד אור בחינה אחת שהוא מקום יותר גבוה עליו, ואז עי"ז אח"כ נעשה היחוד והזווג בתפלת שחרית: והנה חסידים הראשונים שנקראין ותיקין שהיו נזהרים לקרות ק"ש דיוצר קודם הנץ החמה וגורמין אותה עם הנץ החמה לא היו צריכין לקרות ק"ש דקרבנות מני כי ע"י גודל ועוצם חסידות היה להם כח גדול בכוונתם ומחשבתם, וגם עוד שהם מקדימים לקרותה קודם הנץ החמהה שהוא סמוך ממש להסתלקות אותם האורות של חצות לילה, עעל כן אין צריך שימשיכו האורות העליונים לצורך תפלת שחרית בהדרגות כאשר אנחנו צריכין, אלא די להם למשוך אורות הצריכין לתפלת שחרית בקריאתם בפעם אחת, אבל בדורות האחרונים אין כל אדם ראוי לכך ולכן עתה אפילו חסידים המתפללין תפלת הותיקין שקורין ק"ש קודם הנ"ץ החמה, צריך שיקראו ק"ש שתי פעמים אחת דקרבנות ואחת דיוצר: ואותה הק"ש דערבית היא לצורך המשכת אורות הצריכין ליחוד וזווג הנעשה בתפילת ערבית, אבל לצורך היחוד והזווג הנעשה בתפילת המנחה אין אנחנו צריכין לקרא ק"ש, כי יספיקו לה אותם האורות שנמשכו בק"ש דשחרית דאע"ג דנסתלקו אחר התפילה עכ"ז להיות כי היום הוא חסד ואין הדינים שולטים כ"כ אין מסתלקים לגמרי ומשתייר מהם, וזה השיורין יספיקו לתפילת המנחה בלבד, ולכן מעולה היחוד והזווג הנעשה בתפילת שחרית על הנעשה בתפילת המנחה מאד מאד, יען כי מה שנעשה במנחה היא מן השירוין דאורות המוחין של שחרית, ולכך הדינין מתגברין בתפילת המנחה לפי שאורות המוחין הולכים ומתמעטין, והטעם דלא תספיק ק"ש דערבית לצורך גם מה שנעשה בחצות שליטת דינין גמורים, ולכך אחר תפילת ערבית יסתלקו אורות שנמשכו ע"י ק"ש לגמרי, ולכן צריכין אנחנו לקרא ק"ש על המטה בשביל צורך חצות השני של הלילה, ומה שמקדמין לקרא ק"ש זו בעת השכיבה ואין ממתינים עד שיגיע חצות השני של הלילה יתבאר ענין זה לקמן במקומו, וכל זה שכתבנו הוא ראשי דרים מה שיוכל אדם פשוט לסבול בדעתו, אך באמת דברים אלו יש בהם עוד סודות עמוקים ונתבארו ברחבה בשער הכוונות לרבינו האר"י ז"ל:
ושמי פדות בין עמי ובין עמך למחר יהי האות הזה, נ"ל בס"ד מחר אותיות רמ"ח ואותיות רח"מ, והענין הוא כי ישראל כל אחד מהם צריך לקיים רמ"ח מצות, וזה א"א שיעשה כל אחד רמ"ח מ"ע אך ע"י אהבה שיש בישראל בין זל"ז כל אחד יהיה נשלם ברמ"ח ממעשה חבירו, ולכן רמ"ח הם אותיות רחם כי רחם הוא תרגום של אהבה לרמוז רמ"ח מצות נשלמין אצל כל אחד ואחד ע"י רחם שהוא אהבהה שיש בין זל"ז, וידוע כי שלימות קיום רמ"ח עשה מסוגלים לגאולה כי רמ"ח עשה הם בסוד ההחסדים, והם בסוד ו"ה שבשם, ושס"ה ל"ת ה"ס הגבורות והם בסוד י"ה שבשם, והגאולה תהיה מתגבורת החסדים וע"י שלימות תיקון ו"ה שבשם, גם ידוע ע"י מדת האהבה שתהיה שלימה בישראל תהיה הגאולה, לז"א ושמתי פדות ביןן עמי ובין עמך למחר אותיות לרמ"ח ואותיות לרחם ר"ל ע"י זכות רמ"ח עשה שעתידין לקבל בסיני וע"י זכות רחם שיש בינהם יהיה האות הזה של הפדות: או יובן בס"ד ידוע דק"ש יש בה רמ"ח תיבות מני כי כוחה גדול להכרית את אויבי ישראל הקליפות והתחתונים שברשותם והיא תהיה להם כמו רומח לדקור וכמו חרב להרוג כמ"ש רוממות אל בגרונם זו ק"ש ועי"כ יהיה חרב פיפיות בידם להרוג את אויביהם, ולכן גבי פנחס כתיב ויקח רמ"ח בידו וארז"ל זכות רמ"ח תיבות דק"ש וגבר בזה על הסט"א, וז"ש ושמתי פדות בין עמי ובין עמך למחר יהיה האות הזה לרמ"ח הלמד משמש במקום בעבור כלומר בעבור זכות רמ"ח תיבין דק"ש יהיה האות הזה של פדות עמי מיד אויביהם וגבר ישראל, ולכן אנחנו אומרים בסוף הברכה של הק"ש הבוחר בעמו ישראל באהבהה דתרגום אהבה רחם ואז אנחנו מתחילין לומר רמ"ח תיבות דק"ש דזכינו לרמ"ח תיבות דק"ש שתהיה רומ"ח וחרב בידינו נגד אויבינו ע"י רחם שהוא אהבה שיש לנו זע"ז: מספר הרמ"ח תיבות דק"ש הוא כך ששה דשמע ישראל וששהה דבשכמל"ו, ומ"ב דואהבת, וע"ב של והיה אם שמוע עד ושמתם, ונו"ן דושמתם עד ויאמר, וס"ט דויאמר הרי סך הכל רמ"ה ועם ג' תיבות שכופל הש"ץ נשלמים רמ"ח תיבות, וידוע כי במספר הרמ"ח הנז' יש כונות עמוקות בכל הפרטים וא"א להיות נחסר אצל כל או"א ממספר הרמ"ח כלום, ולכן גם היחיד הקורא ק"ש בין דשחרית בין דערבית בין ק"ש שעל ההמטה צריך לכפול ג' תיבות ה' אלהיכם אמת כדי להשלים הרמ"ח, מיהו הש"ץ מצד בחינתו יש לו כח יותר בהשלמה זו של כפל ג' תיבות הנז' ולכן אם האדם מתפלל עם צבור שיש שם ש"ץ עומד ישמע הכפל מן הש"צ והוא אינו צריך לכפול אלא רק יכוין להשלים רמ"ח שלו מן שמיעתו הכפל מש"צ ובסה"ק מקבציאל העלתי בס"ד דאם המתפלל עם ההצבור עודנו באמצע ק"ש והש"ץ השלים הק"ש וכפל ג' תיבות הנ 'לא מהני להשלים לעצמו מכח שמיעה מש"צ, כי סודן של דברים צריך להיות מספר זה של הכפל באחרונה בגמר הק"ש ואם ישלימו באמצע ה"ז מערב הסדר להיות תחתונים למעלה, לכך בכהאי גוונא עדיף טפי שהוא עצמו יכפול וישלים החסרון ורק אם הוא גומר הק"ש עעם הש"ץ עדיף טפי לשמוע הכפל מש"צ: אע"פ דמן התורה חיוב ק"ש הוא שתים א' בשחרית וא' בערבית, תיקנו חז"ל ארבעה פעמים ק"ש וכולם הם לצורך היחוד והזווג הנעשהה למעלה בבחינת ו"ה שבשם, ואלו הארבעה ק"ש אינם שוים במעלתם, וזה סדרן במעלתם ממטה מעלה והוא דהגרועה מכולם היא ק"ש שעל המטה, ולמעלה ממנה ק"ש דערבית, ולמעלה מזו ק"ש דקרבנות, ולמעלה מזו ק"ש דיוצר וזו היא המעולה שבכולם, ואל יחשוב האדם דק"ש דעל המטה בעבור שמירה מן המזיקין הוא, אלא זו היא תקנת חז"ל כדי להמשיך בה אורות לצורך היחוד והווג הנעשה למעלה בחצות השני של הלילה שהוא מתמיד ונמשך עד אור הבוקר, דהמשכת אורות אלו ע"י ק"ש זו יתקיימו עד אור הבוקר, ואחר היות היום ברור יסתלקו וצריך להחזיר אותם מחדש אחר הבוקר, ומאחר דחצי הראשון של היום הוא מעולה מאד, לכך היחוד והזווג הנעשה בו בתפלת שחרית הוא ג"כ גדול ומעולה מאד, ולפי גודל ערכו צריך לו הכנה גדולה בק"ש, ואע"ג דק"ש דיוצר היא גדולה מאד והיחוד הנעשה בה הוא נעלם ומעולה מאד עכ"ז לא יספיק האדם להשלים התיקון הראוי לזמן תפלת שחרית בק"ש דיוצר בלבד, מפני כי אין לנו יכולת להמשיך כל האורות הצריכים לזמן זה מכל המדרגות בפעם אחת כלור בקריאה אחת דשמע, ולכך תקנו חז"ל קודם ק"ש זו דיוצר עד ק"ש דקרבנות שאנחנו אורים אותה קודם פרשת התמדי, כדי שנמשיך האורות בהדרגות דתחלה נמשיך ע"י ק"ש דקרבנות אור בחינה אחת, ואח"כ ע"י ק"ש דיוצר נמשיך עוד אור בחינה אחת שהוא מקום יותר גבוה עליו, ואז עי"ז אח"כ נעשה היחוד והזווג בתפלת שחרית: והנה חסידים הראשונים שנקראין ותיקין שהיו נזהרים לקרות ק"ש דיוצר קודם הנץ החמה וגורמין אותה עם הנץ החמה לא היו צריכין לקרות ק"ש דקרבנות מני כי ע"י גודל ועוצם חסידות היה להם כח גדול בכוונתם ומחשבתם, וגם עוד שהם מקדימים לקרותה קודם הנץ החמהה שהוא סמוך ממש להסתלקות אותם האורות של חצות לילה, עעל כן אין צריך שימשיכו האורות העליונים לצורך תפלת שחרית בהדרגות כאשר אנחנו צריכין, אלא די להם למשוך אורות הצריכין לתפלת שחרית בקריאתם בפעם אחת, אבל בדורות האחרונים אין כל אדם ראוי לכך ולכן עתה אפילו חסידים המתפללין תפלת הותיקין שקורין ק"ש קודם הנ"ץ החמה, צריך שיקראו ק"ש שתי פעמים אחת דקרבנות ואחת דיוצר: ואותה הק"ש דערבית היא לצורך המשכת אורות הצריכין ליחוד וזווג הנעשה בתפילת ערבית, אבל לצורך היחוד והזווג הנעשה בתפילת המנחה אין אנחנו צריכין לקרא ק"ש, כי יספיקו לה אותם האורות שנמשכו בק"ש דשחרית דאע"ג דנסתלקו אחר התפילה עכ"ז להיות כי היום הוא חסד ואין הדינים שולטים כ"כ אין מסתלקים לגמרי ומשתייר מהם, וזה השיורין יספיקו לתפילת המנחה בלבד, ולכן מעולה היחוד והזווג הנעשה בתפילת שחרית על הנעשה בתפילת המנחה מאד מאד, יען כי מה שנעשה במנחה היא מן השירוין דאורות המוחין של שחרית, ולכך הדינין מתגברין בתפילת המנחה לפי שאורות המוחין הולכים ומתמעטין, והטעם דלא תספיק ק"ש דערבית לצורך גם מה שנעשה בחצות שליטת דינין גמורים, ולכך אחר תפילת ערבית יסתלקו אורות שנמשכו ע"י ק"ש לגמרי, ולכן צריכין אנחנו לקרא ק"ש על המטה בשביל צורך חצות השני של הלילה, ומה שמקדמין לקרא ק"ש זו בעת השכיבה ואין ממתינים עד שיגיע חצות השני של הלילה יתבאר ענין זה לקמן במקומו, וכל זה שכתבנו הוא ראשי דרים מה שיוכל אדם פשוט לסבול בדעתו, אך באמת דברים אלו יש בהם עוד סודות עמוקים ונתבארו ברחבה בשער הכוונות לרבינו האר"י ז"ל: