Bumblebee74
New member
הלילה...
יום שישי, שעות הבוקר המאוחרות.
הספקנו להיות בטקס אביב בבית הספר,
ועכשיו אנחנו לבד, שקט, הילדים במסגרות הלימודיות.
היא טורחת במטבח, תמיד יש מה להכין.
אני עובר על המיילים וחושב כמה שהשקט הזה מבורך,
קם עושה סיבוב למטבח, היא מול הכיור, גבה מופנה אלי, חולצה אדומה זו שלבשה לטקס, ללא חזיה, את החזיה היא אוהבת להסיר בכל פעם שיש לה אפשרות.
מכנס שלושת רבעי שחור, עסוקה בקילוף ירקות.
המחשבות שלי רצות קדימה כשאני קרב לעברה, מחבק את גופה מאחור, מניח את ידי על שדיה.
היא צוחקת, אבל מוסיפה לאחוז בקולף ומשתדלת שלא לשמוט את תפוח האדמה. עדיין לא יודעת עד כמה אני מתכוון להרחיק לכת.
אני נותן לה להרגיש כמה שאני מגורה, בטוח שהיא אינה מפספסת את התחושה של אברי שנלחץ אל ישבנה.
ידי משוטטות על פני החולצה , מחפשות אחר הפטמות שלה,
קל למצוא אותן, לחוש בהן.
היא מניחה את הקולף ותפוח האדמה מתגלגל ונעצר בקרש החיתוך.
אני נושק לצווארה, מריח את הבושם שהיא התיזה מוקדם יותר,
מריח את עורה, טועם אותה.
היא מצמידה את ישבנה אלי, אל הבליטה הקשה שבמכנסי,מניעה את אגנה במין התפתלות חתולית.
ידי מחליקות אל שדיה התפוחים מבעד למחשוף של חולצתה, אני חולץ שד אחד ומקרב אליו את שפתי ברעבתנות גלויה.
הטלפון מצלצל, היא עוצרת אותי לרגע ועונה.
אני נשאר צמוד אליה, מנתק את שפתי מפטמתה
ומתעסק בשחרור כפתור מכנסיה ובמציאת נתיב נוח לכף ידי שגולשת מטה.
היא מניחה את הטלפון הנייד, מוודאת שהשיחה נותקה,
בפנים שלא מסגירות הרבה היא מכבה את הלהבה.
"זו יפעת השכנה מהבניין הסמוך אמא של דניאל, בעלה נסע להסתפר והמפתחות אצלו. היא שאלה אם תוכל להמתין אצלנו..."
כמובן שידעתי שהתשובה חיובית, ולא נותר אפילו זמן למציצת פיצוי מהירה.
"שיט" אמרתי אבל בכל זאת תחבתי את ידי לתוך תחתוניה ובהפגנתיות מצצתי את האצבע שלי אחרי שיצאה מתוכה.
"הלילה." הוספתי ונשקתי לשפתיה. "הלילה".
יום שישי, שעות הבוקר המאוחרות.
הספקנו להיות בטקס אביב בבית הספר,
ועכשיו אנחנו לבד, שקט, הילדים במסגרות הלימודיות.
היא טורחת במטבח, תמיד יש מה להכין.
אני עובר על המיילים וחושב כמה שהשקט הזה מבורך,
קם עושה סיבוב למטבח, היא מול הכיור, גבה מופנה אלי, חולצה אדומה זו שלבשה לטקס, ללא חזיה, את החזיה היא אוהבת להסיר בכל פעם שיש לה אפשרות.
מכנס שלושת רבעי שחור, עסוקה בקילוף ירקות.
המחשבות שלי רצות קדימה כשאני קרב לעברה, מחבק את גופה מאחור, מניח את ידי על שדיה.
היא צוחקת, אבל מוסיפה לאחוז בקולף ומשתדלת שלא לשמוט את תפוח האדמה. עדיין לא יודעת עד כמה אני מתכוון להרחיק לכת.
אני נותן לה להרגיש כמה שאני מגורה, בטוח שהיא אינה מפספסת את התחושה של אברי שנלחץ אל ישבנה.
ידי משוטטות על פני החולצה , מחפשות אחר הפטמות שלה,
קל למצוא אותן, לחוש בהן.
היא מניחה את הקולף ותפוח האדמה מתגלגל ונעצר בקרש החיתוך.
אני נושק לצווארה, מריח את הבושם שהיא התיזה מוקדם יותר,
מריח את עורה, טועם אותה.
היא מצמידה את ישבנה אלי, אל הבליטה הקשה שבמכנסי,מניעה את אגנה במין התפתלות חתולית.
ידי מחליקות אל שדיה התפוחים מבעד למחשוף של חולצתה, אני חולץ שד אחד ומקרב אליו את שפתי ברעבתנות גלויה.
הטלפון מצלצל, היא עוצרת אותי לרגע ועונה.
אני נשאר צמוד אליה, מנתק את שפתי מפטמתה
ומתעסק בשחרור כפתור מכנסיה ובמציאת נתיב נוח לכף ידי שגולשת מטה.
היא מניחה את הטלפון הנייד, מוודאת שהשיחה נותקה,
בפנים שלא מסגירות הרבה היא מכבה את הלהבה.
"זו יפעת השכנה מהבניין הסמוך אמא של דניאל, בעלה נסע להסתפר והמפתחות אצלו. היא שאלה אם תוכל להמתין אצלנו..."
כמובן שידעתי שהתשובה חיובית, ולא נותר אפילו זמן למציצת פיצוי מהירה.
"שיט" אמרתי אבל בכל זאת תחבתי את ידי לתוך תחתוניה ובהפגנתיות מצצתי את האצבע שלי אחרי שיצאה מתוכה.
"הלילה." הוספתי ונשקתי לשפתיה. "הלילה".
