יוסטון- גולדן משחק ענק
איזו רמת כדורסל, וואו.
בגולדן כיכבו שלושת החשודים העיקריים- קרי, קליי ודריימונד. שני הראשונים עם shot making מהסרטים והשלישי עם הרבה נוכחות בריבאונד, מסירות מהפוסט, קלע את זריקות העונשין שלו- תרומה התקפית נהדרת.
בנוסף דיוויד ווסט התעלה ונשא בנטל סקורינג חשוב בדקות שקרי נח.
 
בצד של יוסטון- מי אמר שהארדן לא משחק? אריק גורדון במשחק מדהים היה הכי טוב על המגרש. כל-כך אקספלוסיבי בכניסות שלו לסל, לגולדן פשוט לא היה לו פתרון במשך 3 רבעים. הוא עבר את דריימונד גרין בצורה שלא ראיתי מהרבה שחקני פרימטר וכשההגנה התכווצה שחרר מסירות לקלעים פנויים.
עוד הצטיין כריס פול שחגג באחד על אחד על פצ'וליה, בל, מקאו- למעשה כל מיס מאץ' שקיבל. והרבה מסירות מבריקות לקאפלה שגם היה מאוד אפקטיבי.
האקס פקטור היה כמובן ג'ראלד גרין שהפציץ שלשות מטורפות ללא הכרה.
 
שתי הקבוצות התקשו להשיג עצירות במשחק, או יותר נכון לכפות זריקות קשות על היריבה. בסופו של דבר גולדן סגרה את המשחק דוקא עם קוון לוני שמסוגל להכיל שחקני פרימטר באחד על אחד, כלומר עם 5 שחקני הגנה סולידיים ומעלה. יוסטון לעומת זאת שיחקה יותר מדי דקות עם חורים בהגנה (גרין, אנדרסון) או שחקנים שנתקלו במיסמאצ'ים קשים מדי (קאפלה, בלאק).
 
האלמנט החוזר במשחק היה חילופים אוטומטיים בהגנה והשגת יתרון באחד על אחד. גורדון וכריס פול עשו את זה מול מגוון שומרים של גולדן, בעוד שהווריורס דבקו יותר בהנעת כדור אבל מול הרכבים מסוימים של הרוקטס נאלצו גם ללכת על המיסמאץ' (שהם שחקני ההגנה שציינתי לעיל). אני חושב שבסדרת פלייאוף פוטנציאלית כשגם הארדן ודוראנט ישחקו אנחנו נראה הרכבים מאוד נמוכים בשני הצדדים, שעושים חילופים אוטומטיים בהגנה ומכריחים את היריבה ליצור יתרון באחד על אחד. יש איזושהי תקווה ליוסטון בכך שלטעמי הארדן הוא שחקן האחד על אחד הטוב ביותר בסדרה. כנראה שזה לא יספיק מול קבוצת כדורסל היסטורית אבל זה יכול לספק סדרה פנומנלית בין שתי קבוצות שמגדירות את הכדורסל מחדש.
