הלילה קצר
קצר מדי בשביל להספיק לכל הנגיעות שצריך לגעת, לכל הטעימות שצריך לטעום, ולכל הגבהים אליהם אפשר להגיע כשהשעון לא דופק.
הוא מתחיל מאוחר, אחרי שכל הבית נרדם, ונגמר מוקדם, לפני אור ראשון, לפני שמי מהם מתעורר, ובתווך, הזמן המתוק מזדחל מתחת לעור, מבעבע ויוצא דרך נקבוביותיו, מתערבב ונמהל, נטעם, נשלם ולעולם נשאר חסר. הוא משאיר סימנים על הגוף, הזמן הגנוב. נחרת ברשתית העין ונספג בבלוטות הטעם, מהדהד בעור התוף ומתנחל במערות האף שזוכרות יותר מכל את שכרון החושים, ולפעמים, הרבה אחרי שהלילה נגמר, דולות בדל ריח ומציפות אותך בהתרגשות חשאית אסורה. וכל פעם היא פעם אחרונה, אחרונה באמת, וכל פעם היא פעם ראשונה, ראשונה בתכלית, ורק אור היום לועג לאותם ניצוצות חבויים.
קצר מדי בשביל להספיק לכל הנגיעות שצריך לגעת, לכל הטעימות שצריך לטעום, ולכל הגבהים אליהם אפשר להגיע כשהשעון לא דופק.
הוא מתחיל מאוחר, אחרי שכל הבית נרדם, ונגמר מוקדם, לפני אור ראשון, לפני שמי מהם מתעורר, ובתווך, הזמן המתוק מזדחל מתחת לעור, מבעבע ויוצא דרך נקבוביותיו, מתערבב ונמהל, נטעם, נשלם ולעולם נשאר חסר. הוא משאיר סימנים על הגוף, הזמן הגנוב. נחרת ברשתית העין ונספג בבלוטות הטעם, מהדהד בעור התוף ומתנחל במערות האף שזוכרות יותר מכל את שכרון החושים, ולפעמים, הרבה אחרי שהלילה נגמר, דולות בדל ריח ומציפות אותך בהתרגשות חשאית אסורה. וכל פעם היא פעם אחרונה, אחרונה באמת, וכל פעם היא פעם ראשונה, ראשונה בתכלית, ורק אור היום לועג לאותם ניצוצות חבויים.