תכננתי לפתוח אחד, אז כבר נתנחל פה
ממש אן דן דינו בטופ 3. הנה סקירה של המועמדים, מתוך הפריזמה של כוכבים צעירים בליגה
צ'ט הולמגרן - C - גונזגה - 1'7 - 20 (אוון מובלי)
*יש מי שמכנה את צ'ט אחד הפרוספקטים ההגנתיים הטובים אי פעם, הכלאה בין רודי גובר (הוא לא) ל.. שחקן התקפה טוב. צ'ט מכסה המון מרחק וניחן בגארד סקילס מרשימים ביחס לגובה. במספרים שלו לא נמצא רבב, בקנה מידה אחד עם כמה מהכוכבים הגדולים של השנים האחרונות. העמיד ממוצעים של 14 נק' (ספליטס של 61-39-72), 10 ריב' ו-3.7 חס' ב-27 דק'. הלאה, להשוואה עם מובלי
|
אחת הטענות כלפי מובלי אשתקד הייתה המבנה הכחוש והמשקל הנמוך ביחס לסנטר הממוצע.
יש לו כמעט 7 קילו על צ'ט.
שלא תבינו לא נכון, אין לו רתיעה מפיזיות, להיפך, הוא יוזם אותה. בחור קשוח עם ים של ביטחון עצמי. חופשי קיבל באמפים מסנטרים עבי בשר - and stood his ground. לא מבלי לשלם מחיר אמנם. הוא פוגש את הפרקט לא מעט, די מדאיג בהתסכלות קדימה. הוא נדחק מהעמדה שלו גם במקרים בהם הוא מצליח לכפות החטאה, לא תמיד חוזר בזמן. הצרה היא שהליגה עמוסה בבהמות, ואנשים ילכו לו על הראש. שווה לשאול מה יהיו ההשלכות, בבחינת בעיית עבירות/מבנה הסגל/כשירות בטווח הארוך
לטעמי Pound for pound מובלי טיפה מובילי ממנו (אני יודע) ואתלט יותר נפיץ, אך אין הבדל מהותי בפועל, מבחינת תזוזה. נכון להיום הייתי מעדיף לפגוש את צ'ט בחילוף על קשת השלוש, אך אולי התבדה בהמשך. היתרון היחסי שלו ביחס למובלי הוא המבנה המכופף שמאפשר לו שליטה עדיפה בכדור, מעט יותר חתולי בפלג הגוף העליון.
*הקריירה של הולמגרן תהווה מעין 'משאל עם' לגבי חדי קרן דקיקים. בליגה שנעה לכיוון של ווליום ממשי על חשבון איכות מרומזת או רגעי שיא, ישנה פחות חשיבות לאיך שההיילייטס מצטלמים, החיפוש הוא אחר 'ת'כלס' - יופי שקלעת ב-40%, אבל כמה שלשות אתה מסוגל להרים? מגניב שאתה יודע להוריד כדור לרצפה ממרומי הבורג' ח'ליפה, אבל האם אתה באמת מסוגל להריץ פיקאנדרול?
*היתרון היחסי של צ'ט - כישרון ביחס לסייז, מתמסמס בהינתן היריבים הישירים
*בכל פעם בה הטלתי בו ספק כבחירה הראשונה, נתקלתי במשהו בסגנון
פאולו באנקרו - פורוורד - דיוק - 10'6 - 19 (ג'ייסון טייטום)
*אני פחות מתחבר להשוואה על המגרש, פאולו בנוי כמו משאית, הוא 4 מאסיבי בניגוד לטייטום שנופל להגדרה של שחקן כנף אמורפי. ההשוואה נוגעת למיקום המסתמן שלהם בדראפט. קיימת תחושה שבדומה ל-2017 (אז טייטום נבחר 3), קבוצות לוטשות עיניים לכיוון הפרוספקט הנוצץ במקום לחשוב במונחים פרקטיים. פאולו מגלם את מה שהליגה מחפשת - פורוורד שניתן להריץ דרכו התקפה. הוא polished לאללה בתור סקורר, היה מסוגל לקלוע 14 בממוצע עוד העונה. באופן אישי, אין לי בכלל ספק שהוא יהיה אולסטאר על סמך ההתקפה בלבד.
*מה הבעיה? הוא 10'6 לאורך ולרוחב, לא הכי קל רגליים. הגנתית הוא נופל מהשניים האחרים, אפילו משמעותית. הסייז שלו יקשה עליו בפרימטר, ולאו דווקא יקל עליו לשמור על גבוהים. לכן מקובל לחשוב שקבוצות יאלצו להקיף אותו בפרטנר לקו הקדמי וברכז שידע לחפש אותו.
הוא לחלוטין מסוגל להריץ פיקאנדרול (מוסר טוב) אך יש סיבה לחשוב שניתן לקחת ממנו את הצבע במקרה של חילוף (לא קלעי שלוש מבריק לעת עתה). ניחן בצעד ראשון סולידי מהג'ב סטפ, אבל עם כדרור חי הוא לא איזה יוסיין בולט. טיפה מגושם, לעיתים לוקח לו זמן להאיץ במקרים בהם הוא מנסה to turn the corner. לא מעט חדירות מגיעות לכדי סבסוב, כזה שצפיפות מסוגלת לחנוק. הוא אתלט טוב אך לא אחד שמרחף על רגל אחת. המשמעות העקיפה עשויה להיות כמות נכבדת של בידודים, כאלו שיסייעו לו להגיע לאזורים מהם הוא מהווה איום, והיא לא מזהירה במיוחד בליגה שחיה ונושמת פיקאנדרול.
ג'בארי סמית - פורוורד - אובורן - 10'6 - 19 (MPJ)
תחשבו מייקל פורטר ג'וניור, אבל עם הגנה משובחת. עכשיו תנשמו רגע, לפני שאתם שואלים מדוע הוא לא מוביל בבטחה. האשמה נופלת על ג'יילן בראון. ממש ככה (אבל בכלל לא ככה).
החולשה של סמית, בדומה ל-MPJ, היא יכולת הכדרור. עכשיו, אם בשנים עברו היה ניתן להציע שיפור עתידי, הקושי שהצמד מבוסטון הפגין בהובלת הכדור הביאה סקאוטרים למסקנה שמדובר באלמנט מאוד קשה לפיצוח, אולי זה שהכי קשה לפתח.
בנוגע לבחירת זריקות, ג'בארי לא רואה בעיניים. אם הוא חופשי הוא זורק, ומבחינתו הוא תמיד חופשי (כמעט ציטוט של פורטר). הוא ממעט להגיע לצבע, והאתלטיות שלו לא תתפרץ מתא טלפון, זקוק ל-runway מסוים. לא הייתי אומר שהוא נרתע ממגע, אך אין לו אחוזי הצלחה מזהירים מול צבע פקוק.
אם נחזור לרגע להשוואה המקורית, פורטר טיפה משוחרר וחסון יותר בפלג הגוף העליון, ולטעמי הוא קלעי טוב ממנו בתנועה. הקרוסאובר דריבל שלו מפותח בהרבה, אך לדעתי ג'בארי מסוגל להיות תכליתי ממנו. לפתח פייס אפ גיים עם תוכן, לא רק ג'ב סטפ למראית עין. לפתח מהלך או שניים מהכדרור שייצרו מספיק מרווח על מנת לעלות לזריקה. וגולת הכותרת - לשמש כסקרינר ממשי שמסוגל להתגלגל פנימה והחוצה, ומשם לפצח את ההגנה.
לסיכום
מי שמחפש את התקרה הדו הצדדית הגבוהה ביותר - הולמגרן
מי שמחפש אופציה ראשונה לבנות סביבה התקפה - באנקרו
מי שמחפש רצפה דו צדדית אמינה בנוסף לתקרה גבוהה למדי - ג'ברי
אז איך מקבלים החלטה במצב כזה? פשוט, עושים כמוני - מדרגים בצורה אחת, ואומרים את ההיפך הגמור.
מבחינתי, העמדה האידיאלית בדראפט הקרוב היא לא סתם הבחירה השלישית, אלא הבחירה השלישית כאשר ג'ברי סמית נותר על הלוח. תן לי את השחקן שגם במידה ולא יגשים את מלוא הפוטנציאל - אני יודע בדיוק איזה תפקיד הוא ימלא בקבוצה אלופה. תן לי ראש שקט, לא רוצה לבנות סגל עם תנאים מסוימים או לדאוג לגבי הכשירות של מישהו בטווח הארוך.
