הערה קטנה נוספת לגבי לברון...
אני מסכים איתך לגבי הלחץ שהופעל על לברון , שאגב, נבע כולו ממניעים הגיוניים לגמרי והיו בפרופורציות הנכונות, גם אם הלחץ היה ענקי וחסר פרופורציות זה בהתאים לכוכב שעליו הוא הופעל שהוא ענק וחסר פרופורציות... שנית, הסיפור הוא פשוט, שחקן ענק, בקנה מידה שמשנה הסטוריה, וכפי שאתה רוצה גם כן ככזה, וכותב על כך בכל הזדמנות אמור לקחת את הצ'אנס הזה ולהוכיח מה הוא. הלחץ הוא זה שמעלה שחקנים גדולים מעלה ולא מוריד אותם. לכן, אם יתגבר על הלחץ, ינפיק משחק ענק ויגרום לקליבלנד לנצח את המשחק והסדרה הוא יגשים את מה שנאמר עליו, ואם לא, הוא יחזור הרבה זמן אחורה מבחינת ההערכה אליו ויקח לפחות שנתיים שלוש כדי למצב את עצמו היכן שהוא נמצא כעת. יש לי עוד הרבה מה לומר על כל ההתנהלות של הימים האחרונים אבל אני אשמור את זה לאחר הסדרה. אני מאוד מקווה שהוא יחזור מהמתים ויתן לנו הופעת פלייאוף בלתי נשכחת, NBA זה משחק של גיבורים, ואין כמו לראות אריה פצוע נלחם כמו שהוא יודע ומשיב לעצמו את הכתר. במקרים כאלה שום מגבלה פיזית לא אמורה להשפיע.. רק המיינד סט הנכון. ושכבר יתן לג'י ג'י היקסון לשחק יותר (מייק בראון) ומישהו חייב להעיר אותו מהתרדמת על הקוים, המפתח הוא בשילובם של ג'יימסון, ורז'או, היקסון ושאקיל בצורה הטובה ביותר לנוכח ההתפתחות במשחק ללא התחשבנויות של עייפות. זה WIN OR GO HOME , אין מה לשמור כוחות. שני הדברים הראשונים שצריך לעשות זה לתת לג'יימס לשחק את המשחק האגרסיבי שלו ולטפל בגבוהים של בוסטון באגרסיביות ולהכריח אותם לזריקות וללכת על השחקן החזק שלך בכל הכח ועל החלש שלהם בכל הכח. משחק קליבלנדי טיפוסי, כמו כן לדאוג להתקפות מעבר שבהן ג'יימס רץ במגרש הפתוח ולא מחפש למי למסור. הוא צריך ללכת לסל בכל הזדמנות, השופטים כבר יילכו איתו אין מה לדאוג, וכשיתנו לו את המטר לעלות לג'אמפ שוט.
