אם יש מישהו שעדיין חושב שבאטלר הוא לא הכוכב של שיקאגו
אז כדאי שהוא יחזור לראות משחקים. עם כל הדיבורים על כן רוז לא רוז, מתי ייפגע מתי יחזור, כמה יזרוק ומתי יתחמם אפשר לשכוח שהתקפית זאת הקבוצה של באטלר. הוא שובר את ההגנה פעם אחרי פעם, הוא מגיע לקו, הוא זז בלי כדור, הוא קולע מבחוץ.
התרומה ההתקפית של גאסול חשובה מאוד וגם שיקאגו נראית הרבה יותר טוב בהתקפה כשמירוטיץ' על המגרש ולא גיבסון, אבל בסופו של דבר זה באטלר שנותן את הטון.
 
למרות ההפסד, ההגנה של מילווקי אגב מאוד מרשימה. ל-MCW עדיין יש הרגלים רעים של שחקן ששיחק בקבוצות פח, אבל הנתונים הפיזיים קיימים והוא שחקן חכם. הטקטיקה ההגנתית שלהם של המון שחקנים ארוכים שיכולים לעשות חילופים (סטייל החמישייה השנייה של גולדן סטייט, וגם איך שברוקלין נראתה בסוף שנה שעברה תחת איזה אחד ג'ייסון קיד) מאוד מעניינת ויהיה מעניין לראות לאן זה מתפתח עם עוד ניסיון.
ג'ייסון קיד עושה שם עבודה מעולה. הייתה עליו הרבה ביקורת בשנה שעברה שכבר אז הייתה לא במקום כי היו לו המון פציעות והוא עשה את כל ההתאמות הדרושות כדי להוציא מהקבוצה ההיא את המקסימום (פול פירס בתוך 4, המון חילופים בהגנה), אנחנו היינו אלה שהיו להם ציפיות לא רציונליות בהתחשב בגיל של השחקנים ובזה שדרון וויליאמס השאיר את הכישרון שלו ביוטה.