הליך האימוץ

הליך האימוץ

שלום לחברי הפורום!
רציתי לשאול קודם כל איך בכלל הולך הליך האימוץ בארץ. מדברים שקראתי כאן בפורום הבנתי שיש רשימת המתנה ארוכה. האם אימוץ ילד ישראלי גם עולה הרבה כסף? עד כמה בכלל יש ילדים ישראלים שמחכים לאימוץ? האם עוברים מבדקים כלשהם לפני שמחליטים שאנחנו מתאימים להיות מאמצים? (אנחנו זוג נשוי יותר מ-3 שנים ללא ילדים).
העניין הוא שאני עוד לא סגורה שאני רוצה לאמץ, בינתיים אנחנו נמצאים בתהליכי פוריות, אבל זה משהו שמרחף באויר מדי פעם ורציתי לקבל קצת מידע. בעלי אומר שנכון להיום הוא לא מוכן לאמץ ילד זר ואם כבר לאמץ אז רק ילד ישראלי יהודי ולא גוי. פשוט חשבתי שאם גם ככה לוקח שנים עד שמאמצים אז אולי נירשם לכל מקרה ואם יבוא לנו ילד באופן טבעי אז נוותר על רעיון האימוץ. אני יודעת שזה בטח נשמע לכם נורא אבל אני לא רוצה לצאת בסוף קרחת מכאן ומכאן כי אם יקח לנו עוד כמה שנים לעשות טיפולים ואח"כ עוד כמה שנים עד האימוץ - אני אהיה כבר סבתא ולא אמא.
האם עולה כסף להיכנס בכלל לרשימת המתנה והם עלינו להתחייב שאנחנו נאמץ? מה יקרה אם בסוף נחליט שזה לא מתאים לנו? בבקשה אל תשפטו אותי בגלל ההתלבטויות שלי כי אני לא צדיקה וגם בעלי לא, בינתיים אני רק רוצה ללמוד קצת על התהליך לפני שאני שוקלת להיכנס אליו.
 

fatfat

New member
בגדול התשובה לכל שאלותיך היא "לא"

אימוץ בארץ לא עולה כסף פרט לתשלום על האבחון הפסיכולוגי, בהרשמה אתם לא מתחייבים לאמץ אלא בודקים האם התהליך מתאים לכם, אם נולד לכם ילד ביולוגי
אינכם מחוייבים להמשיך בתהליך ואם כן תמשיכו סביר שתועברו לתור של צרכים מיוחדים דהיינו ילדים יותר גדולים.
 

liאת1

New member
מה שנשמע לי נורא....

הוא המשפט "ילד יהודי ולא גוי"
עבורי ילד הוא ילד הוא ילד
 
אני מצטערת שאת מרגישה ככה

אבל אני לא יכולה לשלוט בתחושותיו של בעלי. אני חושבת שהכוונה שלו היתה: "עניי עירך קודמים", קודם צריך להציל את הילדים בארץ לפני שחושבים להציל את כל העולם.
 

Adopted1

New member
אתם באים ״להציל״ או להיות הורים תחליטו??

כי שתבינו שבשביל להציל ילד בארץ זה כרוך בדרך לא פשוטה כשמדובר באימוץ,
אלא אם תרצו לתת בית לילד שננטש עקב בעיות רפואיות ויש לא מעט ילדים שכאלו
אז מהר מאוד אימוץ ילד ״גוי״ יקרוץ לכם.ילד לא נולד עם דת הוא גדל לתוך דת.
 
האמת....

היא שבדרך כלל מי שמאמץ הוא לא מאמא טרזה והוא לא מונע ממוטיבציה שכתבת עליה "להציל את כל העולם",אפילו לא "להציל את הילדים בארץ".
מי שמתקרב לרעיון של אימוץ,ומקרב את רעיון האימוץ אליו,מתחיל להבין שקודם כל הוא בעניין להציל את עצמו.לתת לעצמו את ההזדמנות להגשים לראשונה ,או שוב, את היכולת להיות הורה.
כי רב האנשים מרגישים הורות כיעוד בסיסי בחיים. ואם אין-אז משהו ריק וחסר.
יש פה הרבה הורים שכשאומרים להם "כל הכבוד!הצלתם נפש!" הם ממש לא אוהבים לשמוע את זה.נכון שילדים כשאנחנו מחבקים אותם ומאמצים אותם זוכים לגורל אחר מגדילה במוסדות,אבל לא זה הדבר הראשוני שהיה לנגד עינינו כשאימצנו אותם.
אולי מה שיעזור לך יותר להבין-הוא שכשנמצאים בהמתנה לאימוץ מרגישים כאילו בהריון. אמא בהריון משתוקקת להיות אמא. היא עדיין לא יודעת כלום על מי הוא התינוק שלה חוy מעד כמה חזק הוא בועט בבטן.
 

fatfat

New member
"עניי עירך קודמים" זה רעיון יפה.

הבעיה שבאימוץ בארץ הוא כמעט ואינו מציאותי. מספר הילדים המועמדים לאימוץ בארץ קטן בהמון ממספר המועמדים לאמץ. זה מה שהופך את ההמתנה לילד לכל כך ממושכת.
בארץ על כל ילד שזוג אחד יגיד לא יהיו לפחות עשרה זוגות שיגידו כן. (אני מדברת על תינוקות ופעוטים מתחת לגיל שנתיים שהם בריאים המועמדים לאימוץ)

אם תרצו לשקול אימוץ של ילד עם צרכים מיוחדים, דהיינו ילד מעל גיל שנתיים או שסובל מבעיה פיזית או התפתחותית אזי בהחלט יש מקום לעניי עירך קודמים.
 

liאת1

New member
בנוסף למה שכתבו לך כאן...

אכן, כך כנראה בעלך מרגיש. אך שימי לב לניסוח, והיי מודעת לכך שנכתב בפורום בו רוב ההורים אמצו מחו"ל.
גם אני שמעתי "את צדיקה" "עשית מעשה טוב" "הצלת אותו" ועוד כהנה וכהנה. וזה ממש לא מדבר אלי.
עשיתי, כמו אחרים - כדי להיות אמא.
 
תודה על כל התגובות

אני חושבת שבעלי עדיין לא מוכן רגשית לרעיון האימוץ. לי אין בעיה לאמץ ילד מחו"ל, אבל גם אני לא בטוחה שאני כרגע מוכנה לזה נפשית. איך יודעים אם אני מתאימה להיות אמא ובייחוד אמא מאמצת? פשוט חשבתי שאם ההמתנה אורכת כמה שנים ואם לא יהיה לנו ילד משלנו בשנים האלה, אני די בטוחה שנהיה בשלים לרעיון. כרגע העניין הזה קצת מפחיד אותי - מצד אחד יש רצון לילד, מצד שני יש פחד מכל העניין וילד זה לא משהו שאפשר להחזיר. בעלי אומר שכשמאמצים אנחנו לא יודעים את הגנטיקה של הילד ולא ידוע מה נקבל. שומעים לפעמים סיפורים על ילדים שאומצו והפכו לפושעים. או איך למשל יודעים שבגיל 18 הוא לא יחליט לעזוב אותנו כדי למצוא את משפחתו הביולוגית?
אני מבינה שאולי אתם מתרעמים מחלק מהדברים שלי, אבל אני חושבת שאלה מחשבות לגיטימיות ואני לא יודעת מאיפה למצוא תשובות. אני יודעת שגם שיש בעיות גם עם הילדים הביולוגיים אבל משום מה נראה לי שילדים מאומצים הם יותר בעייתיים (לא באשמתם כמובן). פשוט אחרי שהילד עובר נטישה וחי בכל מיני מסגרות - נראה לי שזה משאיר אצלו הרבה צלקות והרבה כעסים שהוא יכול להוציא אח"כ על ההורים המאמצים. אני צודקת או שכל זה מיתוסים? אני לא מכירה משפחות עם ילדים מאומצים באופן אישי והמחשבות והרעיונות שלי ניזונים משמועות ומהתקשורת.
אשמח לכל הארה/הערה.
 

נוני 75

New member
החלטה לא פשוטה

גם כשאני אימצתי לא הכרתי ילדים מאומצים, זה קרה אחכ, כשהקמתי לי מערך תמיכה של נשים מקסימות שאימצו. יש שיש להם את הצורך לפגוש משפחות מאמצות וזה לגיטימי, אישית זה לא עניין אותי, מה אני אמורה למצוא שם-לד עם קרניים? ואם יהיה חביב אאמץ ואם באותו רגע יהיה מעצבן אוותר על העניין. יש ילדים ביולוגים שמוציאים לי את החשק להורות.

השאלות שלך נובעות מחוסר ידע ופחד. וזה לגיטימי. אני הגעתי לאימוץ ממקום נקי, בטוח, קראתי, שאלתי. האם זה הפך אותי למוכנה למבחן? האם אפשר להתכונן להורות? אני עברתי סדנת הכנת להורות מאמצת( זה חלק משלב האימוץ) האם יש סדנאות להורים ביולוגים? האם צריך -בוודאי .

את מדקלמת מיתוסים שלצערי הרב קיימים גם היום -ילדים מאומצים מופרעים יותר, פושעים, בעלי הפרעת קשב וריכוז, וכו. בתור מחנכת בגיל היסודי אני יכולה להגיד לך שנתקלתי בתופעות קשות אצל הילדים. אף אחד מהם לא היה מאומץ. יש את העניין הגנטי ואת הסביבה והחינוך. אנחנו לא יכולים לשלוט על הגנטיקה, גם אם תעשי את כל מליון הבדיקות בהריון -את לא באמת יודעת איזה ילד יצא לך. את יכולה לענות לי -אבל אני אוהב אותו כי הוא דומה לי ולבעלי. ופה הנקודה. נדמה ששניכם עדיין לא מוכנים לאמץ. עדיין יראים. אני בעד לקרוא, להתייעץ, אפשר בהחלט להיפגש עם משפחות מאמצות. את יכולה להירשם בשירות לילד, ולתפוס את התור, אבל באמת שנדמה שאתם עדיין לא שם .

חברה שלי שעוברת טיפולי פוריות, אמרה לי, אני באמת רוצה לאמץ. אבל רק בילד השני. וזה הכי אמיתי בעיני

הילדים המאומצים צריכים אהבה כאן ועכשיו, קבלה ללא תנאי. חום, אהבה. גוי, לא גוי, זה לא הנקודה .

זמן החגים הוא זמן מחשבה.
בהצלחה!
 

orit81

New member
אני מכירה מקרה קשה

של ילדה שבגיל 12 ברחה מהבית,
בגיל 14 כמעט ונשרה מהלימודים בתיכון,
הוריה הוזמנו שוב ושוב לשיחות עם המורות בבתי הספר השונים,
נתפסה מעשנת בשירותים של בית הספר והושעתה מספר פעמים עקב התחצפויות חמורות לסגל בית הספר,
בחרה ללכת לים במקום ללימודים ועבדה בסתר על מנת להרוויח כסף כדי לא להיות תלוייה בהוריה.

כן, זו אני. לא מאומצת. הורים נפלאים. מרד גיל הנעורים קשה. עבר לי.

כולם הרי יודעים שמה שכתוב בעיתון הוא אולי, במקרה הטוב, קמצוץ קטן ממה שקורה במציאות, החל מרכילויות על מפורסמים ועד לכתבות תוכן לכאורה אובייקטיביות בנושא האימוץ.
זו לא אשמתך שאת מחזיקה בדעה זו, במחשבות על הצלקות הפוטנציאליות שיכולות להיות לילדים מאומצים.
הבעיה היא שאת לא היחידה, ושכמוך יש הרבה שחושבים דברים גרועים ממה שאת כתבת פה, ואת הסטיגמות האלה משליכים (או עשויים להשליך) על הבנות שלי, הן עשויות להיתקל בדעות קדומות רק בשל העובדה שאומצו. אין בכך כל הגיון או צדק.
אבל ככה זה.
ואנחנו פה (בפורום) כדי להפריח את השמועות. לא לעצום עיניים ולטעון שהכל ורוד אבל גם לא לתת יד לכתבות מהעיתון עליהן את מדברת.
לכל אחד יש צלקות, כל אחד נושא אתו מטען. לכולנו יש עוד מה ללמוד על החיים. כולנו רוצים לעשות את הכי טוב לילדים שלנו, בין אם ביולוגים או מאומצים. כולנו רוצים להיות הורים הכי טובים לילדים שלנו.

כנראה אתם באמת עוד לא מוכנים לאמץ. וזה בסדר גמור והלבטים שלך לגיטימיים וברורים.
קשה לי עם ביטויים כמו "ילד משלנו", "יהודי ולא גוי", "ילדים מאומצים הם יותר בעייתיים"...
הילדים שלנו הם הכי שלנו בעולם. כפי שכבר כתבו לך, ילד לא נולד "יהודי/גוי" אלא גדל לתוך משפחה עם זהות אותה יאמץ גם הוא. וילדים מאומצים, הם קודם כל אנשים. ואנשים הם יצורים מורכבים. חלקם מצולקים, חלקם "זורמים", חלקם "רגילים", כמו כל האנשים שאת מכירה.

ובאשר אליכם באופן אישי - עוד לפני המחשבות על כן אימוץ או לא אימוץ, הדבר הראשון שהייתי עושה זה מנסה להיפגש עם משפחות מאמצות. להכיר את התמונה מבפנים, את הילדים את ההורים, לראות את המשפחתיות הרגילה והאוהבת שיש במשפחה מאמצת ולהבין שבעצם המשפחות המאמצות לא שונות ממשפחות ביולוגיות "רגילות" שאתם מכירים.

אלו הן עובדות אובייקטיביות. לזה שווה להיתפס.

כך או כך, שיהיה בהצלחה.
 

pgoldi

New member
מסכימה עם כל מילה

הלבטים שניזונים מהסטיגמות המעוותות מאד לגיטימיים.
אתם ממש לא שם ורק בתחילת הדרך, וטוב עשית שהתחלת לגשש ולשאול שאלות.
"אימוץ" למי שלא מכיר מקרוב היא מילה מפחידה שכוללת בתוכה המון חוסר וודאות ופחדים בדיוק אגב כמו שהייתה בזמנו המילה IVF עבורי...
אז כדי להקל על עצמי הלכתי וחקרתי, למדתי, שאלתי שאלות - וזה בדיוק מה שאת עושה עכשיו - וזה המקום.
אני פניתי לדרך של אימוץ אחרי הרבה מאד שנות טיפולים, אובדנים וכאבי גוף ונפש כשהבנתי שהתחלף לי החלום - החלום שלי הוא כבר לא "להיות בהריון" החלום שלי הוא "להיות אמא!" ואת החלום הזה בחרתי להגשים בדרך של אימוץ. מכיוון שכבר לא יכולתי לחכות עוד 5-7 שנים נוספות (משך תור ממוצע לאימוץ בארץ) החלטתי לאמץ מחו"ל.
כן, זה היה מפחיד,
כן, היינו צריכים לעבור תהליך של אבל והשלמה עם העובדה שהילד שלנו לא יישא את הגנים שלנו ולא יהיה דומה למי מאיתנו
כן, גייסנו את המשאבים הכלכליים שהיו ברשותנו ונאלצנו לשים את עתידנו בידי אנשים זרים "עמותה" עליהם היינו צריכים לסמוך שימצאו עבורנו את הילד שלנו.
כן, לא ידענו איך הוא ייראה ואיזו הסטוריה הוא מביא עימו, באיזה פער התפתחותי הוא יימצא ואיך יצליח להתגבר עליו
אבל בעיקר - כן, יצאנו למסע ששינה את חיינו על פיהם והכניס לנו הביתה כמויות מטורפות של אור, אהבה ואושר אינסופי.

יש התמודדויות לאורך הדרך, כמו בכל הורות, לפעמים אולי יותר, אני לא יודעת להשוות כי כל מקרה לגופו, כל ילד הוא עולם ומלואו ולא חוויתי הורות אחרת. זו ההורות שאני מכירה, שעד היום ממלאת אותי בהשתאות והתפעמות (ממש על בסיס יומיומי!) על שזכיתי להפוך לאמא ועוד לילד המדהים שלי


גם אני ממליצה לך להתחיל ולקבל מידע - לקרוא בלוגים על מסעות אימוץ של אחרים (חיפוש בפורום יביא אותך ללא מעט כאלה), לשוחח ולהיפגש עם משפחות מאמצות, לראות כמה הילדים האלה הם הכי "יהודיים" ו-"שלנו" שאפשר, עד כמה המשפחות שלנו הן הכי "רגילות" שאפשר (את הקרניים אנחנו חובשים רק בפורים
).
 
"כשמאמצים אנחנו לא יודעים על הגנטיקה של הילד"

אומר בעלך.
סליחה,אבל האם בעלך ואת בטוחים ומשוכנעים שאתם יודעים הכל על הגנטיקה של עצמכם?
האם לפני שהתחתנתם עשיתם סקירה מי מאיזה צד במשפחות המורחבות שלכם סבל בעבר או סובל בהווה מסרטן,סכרת,בעיות לב,קושי נפשי? האם במידה שהדברים ידועים היססתם בגלל עניין כזה לעמוד תחת החופה? שמא תינוק שלכם יקבל גנטיקה משפחתית עם פוטנציאל של קושי בעתיד?
"חתול בשק" יש גם במשפחה הקיימת. גם הבדיקות בזמן העוברות/ההריון מנבאות הרבה פחות מבדיקות של תינוק לקראת אימוץ,שמערכותיו הפנימיות הספיקו יותר להבשיל .
ואף אחד לא מדבר יותר מדי עד כמה טיפולי הפוריות כשלעצמם משפיעים על בריאות העובר וגם על בריאות האם.

תמיד בהחלטה להרחיב את המשפחה ,בכל דרך,קיימים סיכויים וסיכונים!!!
ותמיד גידול ילדים,גם כאלה שהגנטיקה שלהם היא שופרא דשופרא,איננו דבש בקצפת ויש בו קשיים,תלאות,התלבטויות,תסכולים,כעסים. לא הכל נחת.
וכן,ישנם לא מעט מאומצים שיש עליהם רישומי נטישה,שמופיעים בכל גיל קצת אחרת,ויש צורך להתייחס אליהם.. וכן,יש סטטיסטיקה שמדברת על יותר אחוזי בעיות קשב וריכוז בילדים מאומצים מאשר באוכלוסיה רגילה.
מתוך הכרות עם משפחות מאמצות,אין דבר כזה שאין בכלל חששות,בדרך כלל במשפחה שבה אב ואם ,האב יותר מסתייג בתחילה,אך קורה תהליך שבו מוכנים להתחיל את התהליך על אף ולמרות החששות. היום גם ניתן להיעזר בתמיכה מקצועית מראשית התהליך.
ולפי ידיעותי חששות גדולים יש גם בהריונות ביולוגיים-אלא ששם זה לא כל כך פוליטיקלי קורקט לדבר בקול רם על פחד שחייזר גדל בבטן....כי כל הסבתות לעתיד והסביבה "מנגנות " שירים לגמרי אחרים,שירי ציפיה .
אני כותבת לך מהרהורי ליבי,אבל מה שברור ששום מילה באינטרנט לא תהפוך אותך מוכנה יותר לתהליך. זה משהו מבפנים.כשתרגישי שאת מוכנה לעשות צעד על אף הפחדים-תדעי זאת בבירור.
מוזמנת להמשיך לקרוא ולהשתתף פה.
 
את עוזרת לי לנסח משהו

משהו שאני נתקלת בו-
בעצם הורים בשלב שלך בתהליכי טיפולי פוריות אומרים-אם יהיה לנו תינוק מזרעינו-מצויין.
אבל אם בכל זאת נלך על אופציית האימוץ-זה חייב להיות ילד מ ו ש ל ם.בלי בעיות למידה,בלי בעיות קשב,לא מרדן,לא עובר גבולות....
ואני לא ממש מבינה את הסופר -נכונות לספוג כל עניין מילד ביולוגי אבל לא מילד מאומץ.
ילד מאומץ איננו בונבוניירה. ילד הוא ילד הוא ילד. אז איך המוכנות אליו היא רק "בתנאי ש"....?
וה"סוד" הגדול הוא שאין בכלל דבר כזה ילד בונבוניירה.ביולוגי...מאומץ...כל ילד .
מי שנשאר עם חלום הבונבוניירה נכנס למשבר כשנתקל במציאות של ילד חי וקיים שאינו עשוי ממתקים אלא בשר ודם.
נכון,בהתחלה יש תקופת ירח דבש ממתקית הרבה פעמים,אבל אחר כך מתגלה ילד במלוא רב גוניותו.והוא זקוק לנו,מאד,גם בקטעים הפחות פוטוגניים.
 
בארץ גם את הילד הביולוגי רוצים מושלם עד

כמה שניתן ויעידו על כך הבדיקות הרבות שעושים לפני ובמהלך ההריון. אני לא שופטת את זה, גם ילדים ״רגילים״ קשה לגדל ודרושים הרבה סבלנות, השקעה, פנאי ולעיתים גם כסף בשביל לטפל בילדים עם קשיים או מוגבלויות. ועוד דבר, את הבעיות והמחלות שיש לנו אנחנו מכירים, יודעים איך להתמודד איתן, מכירים את המומחים הרלוונטיים. בבעיות חדשות צריך ללמוד הכל מהתחלה.
 

KallaGLP

New member
תראי, אני בהחלט יכולה להבין את החששות והספקות

אבל, וזה אבל גדול, יש דברים שאת כותבת שהם פשוט, תסלחי לי, לא ממש הגיוניים בעיניי: "שומעים לפעמים סיפורים על ילדים שאומצו והפכו לפושעים"? כאילו, באמת? לא ידעתי שעולם הפשע מורכב רובו ככולו מאנשים שאומצו בילדותם. וילד ביולוגי לא יכול להפוך לפושע? האמת היא שקשה לי להבין איך בכלל אדם המכיר את המציאות ומודע אליה יכול לכתוב ברצינות דבר כזה.
וכשאת נכנסת להריון את יודעת מה את הולכת לקבל? לא נולדו לאף אחד ילדים ביולוגיים חולים, נכים או בעלי פיגור חלילה? נכון, את לא יודעת את הרקע הגנטי של ילד שאת מאמצת, אולם "ידיעת הגנטיקה" של ילד ביולוגי, גם אם יש לכך יתרונות, זו עדיין לא ערובה לכך שיוולד ילד בריא ושהוא יישאר בריא. נכון, חוסר הידיעה באשר לרקע הביולוגי של ילד מאומץ יש בה בעייתיות מסוימת, אבל מצד שני, אם את מאמצת בחו"ל, את מאמצת אותו בגיל שכבר ניתן לאבחן בו מחלות ובעיות רבות, שאפשר לראות בזה גם יתרון שאין כשנכנסים להריון, כך שלפחות במידה מסוימת זה מתאזן.
לדעתי כל עוד שניכם מתלבטים ולא בטוחים כדאי להמתין. לאמץ צריך רק כשבטוחים שזה מה שבאמת רוצים. כאמור, זה בסדר וטבעי להתלבט ולחשוש. יחד עם זאת, צריך גם לשמור על פרופורציות ועל היגיון בריא ולזכור שאף הורה אינו חסין בפני האפשרות שלילדיו יהיו בעיות כאלה ואחרות או שהם יהפכו לפושעים, גם לא הורים ביולוגיים.
 

fatfat

New member
ברגע שאת כותבת: אם לא יהיה לנו ילד משלנו

את עוד לא בשלה לאמץ ואני לא כותבת את זה מתוך ביקורת אלא כדי להסביר שבאימוץ הילד הוא שלכם לכל דבר. הוא אמנם לא תוצר גנטי
של הפרייה של הזרע של בעלך והביצית שלך, אבל פרט לכך הוא ילדיכם בכל המובנים.
 
תודה על כל התגובות

בשום אופן לא התכוונתי להעליב אף אחד וסליחה על הבורות שלי
 
למעלה