גילוש,
וואוו, איזו תגובה.... אני מסמיקה
(אפילו שאני לא ג´ינג´ית...). אז זו בדיוק הבעיה, שכשהוא לא אומר לי את זה (או יותר נכון, כאשר לא יהיה לי אותו שיגיד לי את זה) אז אני מרגישה שאני שווה פחות. כאילו איפשהו שאני תלויה במחמאות כדי להרגיש שווה ממש. הוא מעריך אותי יותר משאני את עצמי.... (הבטחון העצמי שדיברתי עליו מקודם). רק דבר אחד קטן, שקצת קצת נוגד את מה שאמרת.... אני זו שסיימה את הקשר הזה. אני לא יודעת אם אמרתי את זה, אבל הקשר היה קצת בעיתי... הוא מבוגר ממני בהרבה שנים והוא גרוש עם ילדים (שלא גרים אצלו)... מה שאומר שלא הייתי בדיוק בראש סדר העדיפויות. כמובן שהילדים הכי חשובים (אין ספק), וחשוב לו נורא נורא החופש שלו (גרוש טרי....) וכו´ וכו´... ומשהבנתי שאני צריכה יותר מלראות אותו פעמיים בשבוע וסופ"ש אחת לשבועיים, אז סיימתי את הקשר (ביוזמתי)! הייתי גאה בעצמי על כך! טפיחה אחת של השכם... אז- זו שהשתנתה זו אני. מה שהיה ביננו הספיק לי תקופה, ועכשיו כבר לא. אני צריכה רוצה ומגיע לי יותר מזה... אבל... יחד עם זה, ברגע שהוא ימצא מישהי אחרת - אני ארגיש פות טובה. היה לי כיף לדעת שאני כל כך מיוחדת עבורו (וצעירה, מה שעשה הרבה בשבילו...), וזה לא מתכוון להישמע אנוכי כמו שזה נשמע, אבל אני רוצה להישאר כזו בשבילו, לא רוצה שתהיה מישהי שתחליף אותי, ואז היא תהיה בשבילו כזו (פילו שהיא לא תהיה צעירה...). אני יודעת שזה רק טבעי שהוא ימצא מישהי, והוא יהיה איתה (בהתאם למגבלות הקשר ביניהם), אבל שוב... הקינאה!!! טוב, לא נורא, גילוש, אני חושבת שברגע שעליתי על הבעיה, אני כבר בהתקדמות. מה אתה אומר???
אחד גדול על העידוד והתמיכה.... סיון