הלו , רגע. ט'
מי אמר שלא מגיע לך או לכל אחת אחרת טיפול? טיפול בעיני מגיע לכל אחד שמרגיש שהוא זקוק לזה. אני לא מאמינה שמופרעת אכילה כלשהי , בלי קשר לרמת הרזון שלה , תידחה ע"י ד"ר גור אם היא תבוא לפה עם כוונות אמיתיות להחלמה ולשיתוף פעולה. הקבלה פה היא לפי הגדרת מצב נפשי ורמת המחשבה , בכלל לא לפי בי אמ איי. הקבלה לפה נקבעת לפי הרמה שבה זה פוגע לך בחיים. אני לא מאמינה שד"ר גור יגיד למישהי ללכת הבייתה , כי היא יכולה לטפל בעצמה משם. ואת יודעת מה? גם אני יכולה להתלונן עד מחרתיים שלא מקבלים אותי לטיפול אמבולטורי קהילתי בשום מקום. למה רק למי שמעל בי אמ איי מסויים מגיע? למה , אם אני במצב של מוטיבציה להחלמה והמחשבות שלי הרבה פחות חולות מהמעשים שלי , למה לי לא מגיע? למה בכל מקום שאליו הלכתי , אני "חולה יותר מידי"????? אז את יודעת מה , לדעתי , תרדו כבר מהתארים האלה , חולה מספיק או לא חולה מספיק.יש איתי בחדר מישהי שלפי רמת הבגרות הנפשית שלה ולפי איך שהיא מקבלת דברים - היא בהחלט לא חולה מספיק. ואת יודעת מה? אני מקנאה בה. ממש. כי למרות שהיא ואני להערכתי בערך באותו מצב משקלי , יש לה הרבה יותר מוטיבציה ובגרות וקבלה , וסבלנות...מאשר לי. הלוואי ויכולתי להיות לא חולה מספיק. להיות חולה מספיק זה קשה מידי , זה כואב מידי. זה בוער ושורף בכל חלק במוח. זה משתלט עלייך וגורר אותך למטה ברמות שאי אפשר לתאר. זה כלא , אולי הכלא הכי נוראי בעולם , כי אני הסוהרת של עצמי שם. מידת השנאה העצמית מטורפת , ואת מסוגלת להרגיש רק ייאוש וחוסר אונים מול זה. זו המפלצת הכי נוראה שיכולה לתקוף בנאדם. והיא תוקפת בכל רגע ורגע ובכל שנייה ושנייה של קיום. זה להתעלף בשירותים , ולשכבר במיטה עם טיטול כי אין לך כוח להגיע לשירותים. זה לשכב במיטה יום שלם , לנסות לקום להכין שתייה במטבח ומיד להרגיש שאת חייבת להתיישב , כי את חלשה מידי. זה לא להיות מסוגלת לנשום עד שלא עושים לך אינהלציה. זה להיות עם דחף מטורף להשתין אבל כלום לא יוצא כי השריר לא חזק מספיק. זה לנסות לאכול , להציל את עצמך , וכמעט להרוג את עצמך באותו רגע , כי האוכל מעלה לך את הדופק לרמות מטורפות וזה מסוכן. זה להגיע למיון 20 פעם בחצי שנה. זה להגיע לאשפוז באמבולנס עם הנשמה , על אלונקה. ולשמוע ממנהל מחלקה שהוא לא מבין איך בנאדם במצב שלך עוד חי. זה לשבת פה על סיר ולשרוט לעצמך את כל העצמות בתחת. זה פצעי לחץ מרוב שכיבה. זה להיות כל הזמן עם דופק גבוה כי לגוף כל כך קשה להבין שמאכילים אותו. זה מקלחות רק במיטה כשאת קופאת מקור וסובלת מכל שנייה. זה , כל זה , מה שאת רוצה?? שאתן רוצות?? לבריאות. וחלומות , סליחה , מכל הלב , שכתבתי את זה בכלל בשרשור שלך , אבל הייתי חייבת. אני באמת מאחלת לך כל טוב והחלמה , ושתגיעי לפה והמקום יעזור לך ויעמוד בציפיות שלך ממנו , ושתחווי פה רק חוויות טובות , אם זה אפשרי.
מי אמר שלא מגיע לך או לכל אחת אחרת טיפול? טיפול בעיני מגיע לכל אחד שמרגיש שהוא זקוק לזה. אני לא מאמינה שמופרעת אכילה כלשהי , בלי קשר לרמת הרזון שלה , תידחה ע"י ד"ר גור אם היא תבוא לפה עם כוונות אמיתיות להחלמה ולשיתוף פעולה. הקבלה פה היא לפי הגדרת מצב נפשי ורמת המחשבה , בכלל לא לפי בי אמ איי. הקבלה לפה נקבעת לפי הרמה שבה זה פוגע לך בחיים. אני לא מאמינה שד"ר גור יגיד למישהי ללכת הבייתה , כי היא יכולה לטפל בעצמה משם. ואת יודעת מה? גם אני יכולה להתלונן עד מחרתיים שלא מקבלים אותי לטיפול אמבולטורי קהילתי בשום מקום. למה רק למי שמעל בי אמ איי מסויים מגיע? למה , אם אני במצב של מוטיבציה להחלמה והמחשבות שלי הרבה פחות חולות מהמעשים שלי , למה לי לא מגיע? למה בכל מקום שאליו הלכתי , אני "חולה יותר מידי"????? אז את יודעת מה , לדעתי , תרדו כבר מהתארים האלה , חולה מספיק או לא חולה מספיק.יש איתי בחדר מישהי שלפי רמת הבגרות הנפשית שלה ולפי איך שהיא מקבלת דברים - היא בהחלט לא חולה מספיק. ואת יודעת מה? אני מקנאה בה. ממש. כי למרות שהיא ואני להערכתי בערך באותו מצב משקלי , יש לה הרבה יותר מוטיבציה ובגרות וקבלה , וסבלנות...מאשר לי. הלוואי ויכולתי להיות לא חולה מספיק. להיות חולה מספיק זה קשה מידי , זה כואב מידי. זה בוער ושורף בכל חלק במוח. זה משתלט עלייך וגורר אותך למטה ברמות שאי אפשר לתאר. זה כלא , אולי הכלא הכי נוראי בעולם , כי אני הסוהרת של עצמי שם. מידת השנאה העצמית מטורפת , ואת מסוגלת להרגיש רק ייאוש וחוסר אונים מול זה. זו המפלצת הכי נוראה שיכולה לתקוף בנאדם. והיא תוקפת בכל רגע ורגע ובכל שנייה ושנייה של קיום. זה להתעלף בשירותים , ולשכבר במיטה עם טיטול כי אין לך כוח להגיע לשירותים. זה לשכב במיטה יום שלם , לנסות לקום להכין שתייה במטבח ומיד להרגיש שאת חייבת להתיישב , כי את חלשה מידי. זה לא להיות מסוגלת לנשום עד שלא עושים לך אינהלציה. זה להיות עם דחף מטורף להשתין אבל כלום לא יוצא כי השריר לא חזק מספיק. זה לנסות לאכול , להציל את עצמך , וכמעט להרוג את עצמך באותו רגע , כי האוכל מעלה לך את הדופק לרמות מטורפות וזה מסוכן. זה להגיע למיון 20 פעם בחצי שנה. זה להגיע לאשפוז באמבולנס עם הנשמה , על אלונקה. ולשמוע ממנהל מחלקה שהוא לא מבין איך בנאדם במצב שלך עוד חי. זה לשבת פה על סיר ולשרוט לעצמך את כל העצמות בתחת. זה פצעי לחץ מרוב שכיבה. זה להיות כל הזמן עם דופק גבוה כי לגוף כל כך קשה להבין שמאכילים אותו. זה מקלחות רק במיטה כשאת קופאת מקור וסובלת מכל שנייה. זה , כל זה , מה שאת רוצה?? שאתן רוצות?? לבריאות. וחלומות , סליחה , מכל הלב , שכתבתי את זה בכלל בשרשור שלך , אבל הייתי חייבת. אני באמת מאחלת לך כל טוב והחלמה , ושתגיעי לפה והמקום יעזור לך ויעמוד בציפיות שלך ממנו , ושתחווי פה רק חוויות טובות , אם זה אפשרי.