הלוואי
שהיו לי את הכלים לרפא מכאוביכם. הלוואי וידעתי איך להפיג מעט מן הכאב במילים, במגע. אני לא. אני רק יודעת שכל עוד אנו חיים עדיף שנהנה מן החיים ונלמד מהחויות הטובות והטובות פחות. פעם חשבתי על משפט "המוות הוא חלק מן החיים". דברים קורים כפי שהם צריכים לקרות, עלינו פשוט להתמודד עם זה בצורה הטובה ביותר. רציתי לכתוב לכם שמעולם לא פגשתי במוות, אבל פגשתי בו, אבל אני חושבת שמעולם לא ממש התאבלתי על מותם של האנשים, כנראה כי הרגשתי שהם בסך הכל עברו שלב, וכשאני באה לבקר את האבן אני חושבת לעצמי למה אני עושה את זה? הרי לזכור אותם אני זוכרת, גם אם לא חושבת עיהם הם חלק ממני. הם המשיכו בדרכם, ממשיכים במסע הנשמה. אולי אני אומרת דברים לא נכונים, פוגעים ואתם חושבים שאני לא מבינה, ואולי אתם צודקים ואני לא מבינה. אבל אני מנסה. בעצם נגיעת אצבעותיי על המקלדת אני מנסה לגעת, מנסה להראות זוית ראייה לדברים האלה. אם אני אצליח לתת לכם שמץ של תקווה, רפיון רגעי זוית ראייה אחרת הרי הצלחתי, אם לא, אם, אפילו הזקתי אני יודעת שלפחות ניסיתי, ולנסות מעומק לבי בלי רצון לפגוע מבחינתי זה איכפתיות. המוות מגיע כשהוא צריך להגיע. דודתי נפטרה לפני כשנתיים ולפני כשנה גיליתי שהיא המדריכה שלי. אין לדעת מה יקרה ואין לדעת לאן זה יוביל אותנו, החיים קסומים ומפתיעים, ל"טובה" ו"לרעה". החיים נועדו לכך שנזרום איתם, מוות של אדם אהוב קוטע את זה קוטע את זרימת החיים שלנו. כל שאני יודעת הוא שכדאי שתתאבלו אבל כשתרגישו מוכנים, תניחו לעצמכם בהדרגה להמשיך לזרום עם החיים. עוד דבר- אל תכעסו על אלו שממשיכים הלאה כאילו דבר לא קרה. המוות נוגע בכולם פשוט כל אחד חש ומגיב לזה אחרת. עד כאן דיבור עם עצמי/ דיבור אליכם. פעם ראשונה שאני חוששת ששיעממתי אתכם. מקווה שלא. מגע הקסם
שהיו לי את הכלים לרפא מכאוביכם. הלוואי וידעתי איך להפיג מעט מן הכאב במילים, במגע. אני לא. אני רק יודעת שכל עוד אנו חיים עדיף שנהנה מן החיים ונלמד מהחויות הטובות והטובות פחות. פעם חשבתי על משפט "המוות הוא חלק מן החיים". דברים קורים כפי שהם צריכים לקרות, עלינו פשוט להתמודד עם זה בצורה הטובה ביותר. רציתי לכתוב לכם שמעולם לא פגשתי במוות, אבל פגשתי בו, אבל אני חושבת שמעולם לא ממש התאבלתי על מותם של האנשים, כנראה כי הרגשתי שהם בסך הכל עברו שלב, וכשאני באה לבקר את האבן אני חושבת לעצמי למה אני עושה את זה? הרי לזכור אותם אני זוכרת, גם אם לא חושבת עיהם הם חלק ממני. הם המשיכו בדרכם, ממשיכים במסע הנשמה. אולי אני אומרת דברים לא נכונים, פוגעים ואתם חושבים שאני לא מבינה, ואולי אתם צודקים ואני לא מבינה. אבל אני מנסה. בעצם נגיעת אצבעותיי על המקלדת אני מנסה לגעת, מנסה להראות זוית ראייה לדברים האלה. אם אני אצליח לתת לכם שמץ של תקווה, רפיון רגעי זוית ראייה אחרת הרי הצלחתי, אם לא, אם, אפילו הזקתי אני יודעת שלפחות ניסיתי, ולנסות מעומק לבי בלי רצון לפגוע מבחינתי זה איכפתיות. המוות מגיע כשהוא צריך להגיע. דודתי נפטרה לפני כשנתיים ולפני כשנה גיליתי שהיא המדריכה שלי. אין לדעת מה יקרה ואין לדעת לאן זה יוביל אותנו, החיים קסומים ומפתיעים, ל"טובה" ו"לרעה". החיים נועדו לכך שנזרום איתם, מוות של אדם אהוב קוטע את זה קוטע את זרימת החיים שלנו. כל שאני יודעת הוא שכדאי שתתאבלו אבל כשתרגישו מוכנים, תניחו לעצמכם בהדרגה להמשיך לזרום עם החיים. עוד דבר- אל תכעסו על אלו שממשיכים הלאה כאילו דבר לא קרה. המוות נוגע בכולם פשוט כל אחד חש ומגיב לזה אחרת. עד כאן דיבור עם עצמי/ דיבור אליכם. פעם ראשונה שאני חוששת ששיעממתי אתכם. מקווה שלא. מגע הקסם