הלוואי ש.....

[dona flor]

כן מותר לך...

ואני שמחה לדעת מה קורה בצד השני לקחתי כמה דברים לתשומת ליבי- קורה לנו שלפעמים אנחנו לוקחים את הפרטנרים שלנו כמובן מאליו אפשר להגיד לך תודה? dona flor מנסה לראות את הדברים דרך העיניים של אחר...

 

[רסיסים של אושר]

רוצה החלפות ?

קראתי מס´ פעמים את ההודעה שלך. חשבתי... אולי גם הוא חושב ככה עלי? הרי הגמל אינו רואה את דבשתו.... אז לפעמים גם אני שוכבת במיטה וצופה בטלויזיה כשהוא מגיע אבל כשהוא מגיע נורא מאוחר וכבר עשיתי הכל והשכבתי את הילדה ובלה בלה בלה. ואוכל? אני מכינה את האוכל. לא כל יום ולא תמיד אבל לפחות פעם בשבוע. אפילו ארוחות גורמה רומנטיות אני מכינה פעם ב... ככה סתם בשביל האוירה בשביל היופי שבזוגיות. תאמין לי אם הייתי יודעת לתקן דברים בבית הייתי עושה ולא מחכה לך. האמן לי שאני לא רוצה לחכות לך שתעשה משהו טכני בבית אומרים שהסנדלר הולך יחף וזה נכון. איש כשרוני שכמוך עושה לכולם ורק הבית שלנו... בא לי לחנוק אותך לפעמים. ואני רוצה שגם אתה תתקשר אלי ככה סתם באמצע היום. לא בשביל לשאול אותי משהו ולא בשביל להגיד לי שאתה אוהב אותי סתם תתקשר לשאול מה העניינים ואיך עובר היום. זה הכל. אתה הרי אמור לאהוב אותי לא ? לא כל יום יקירי... אבל לפעמים זה גם נחמד. ואתה יודע מה? לא רוצה שתעשה שום כלום בבית מבחינת נקיונות ובישולים. באמת שאין צורך. אני רגילה ועושה ואין לי בעיה עם זה. אבל תעריך ראבאק. תפרגן קצת. ולא בגלל שאני אומרת לך. בגלל שכך אתה מרגיש. תגיד מילה טובה כוס אמק !!!

 

[mika2]

כמו בבדיחה ההיא של הרב-

וגם את צודקת !

 

[זאת שלא ידעה לשאול]

מילה טובה?

מילה טובה? זה מה שחסר לך אצלו מילה טובה? או שחסרה לך הכוונה מאחורי המילה? אצלי הבנתי שהוא כזה. לא מילה טובה. ולא מתנה ליום הולדת וגם לא זר פרחים ספונטני ליום שישי.... אבל מאז הפיצוץ הגדול בינינו, הוא מגיע מהעבודה מאוחר, נשכב לידי ומלטף בלי בקרה. לפעמים אני שולחת לו SMS "רוצה להזדיין איתך פה ועכשיו" ויודעת שהוא צוחק. לפעמים שואלים אותי בטלפון "מי מבקשת אותו?" ואני עונה "המאהבת שלו" למדתי לקחת הכל בהומור. זה לא מפחית מהכאב , זה רק מרפד אותו...... הוא אוהב אותי. כן, אני יודעת.

 

[רסיסים של אושר]

אני יודעת שהוא אוהב אותי

אבל אני רוצה להרגיש שהוא אוהב אותי. דווקא יש לו כוונות. אני חושבת כך... הוא פשוט לא יודע איך ומתי. וזה חסר. מאוד מאוד חסר. חסרים עוד המון דברים. גם סקס. אבל כמה אני יכולה לקטר.... ובקשר לכך שכתבתי שאני מטומטמת. זה לא היה סתם. כי אני יודעת שאני לא יכולה לשנות אותו ואני יודעת שאני לא יכולה לשנות את מה שאני רוצה ואני יודעת שהוא כזה ואני יודעת שאני כזו ואני ממשיכה וזה הטמטום שבי. הוא לא באישיות שלי הוא נובע מהפחד שלי. לקום וללכת. זה מפחיד אותי. נורא. ועכשיו שאני קוראת את כל מה שכתבתי בהודעות הקודמות אני מרגישה פאטתית. לחלוטין.

 

[אחותו של שקספיר]

אריות ,שודדי ים, סלואו,בנים,-ופחדדד

לפחד מהאריה ששוכב מתחת לארון הצעצועים, הוא נורא גדול וחזק וגיבור, ויש לו רעמה ענקית של פרווה כתומה סביב הצוואר, ותמיד בלילה בחושך היא מציצה מתחת לארון . לפחד מהצללים שהברושים מטילים על קיר החדר, שברור שהם שודדי ים אמיצים ושתומי עיניים שבאו לחדר שלי, עומדים על הקיר ליד המיטה , כמה סנטימטרים מהארון והאריה שמתחתיו. אבל בבוקר, האריה הוא בעצם שטיח ישן שנגרר לשם מאי שם, והצללים על הקיר הם למעשה זהרורים של אור. ואיך מגרשים את הפחד הזה? בגיל שש צווחים בחרדה ואימא באה עם נשיקה וחיבוק גדול ואח"כ האריה מתכווץ קצת והשודדים יוצאים להפסקה זמנית. ואז כמה נעלם הפחד כשיש חיבוק ונשיקה שמבריחים אותו. בגיל שש עשרה מספרים לחברה הכי טובה שנורא מפחדים שתמיד ישארו לי חשקונים, ואפאחד לא ירצה אותי כל כך כחושה ומנומשת. ובכלל מי ירקוד איתי ביום שישי במסיבה ואולי בכלל לא אבוא..ואז היא ,החברה הטובה מגלה שהיא מפחדת ממש ממש אותם פחדים,שהיא שמנה מדי, והשיער שלה כל כך מתולתל ומלא קשרים ,שכל הבנים רוצים לרקוד איתה רק בגלל שיש לה חזה גדול והיא נורא נעלבת שרוקדים איתה רק סלואו. ובכלל היא חוששת שאפאחד לא ירצה אותה ומי שכן, זה רק זה שמחפש את השדיים שלה . ואז כמה קטן נהיה הפחד , כאשר יש לו שותפים. ובגיל עשרים ושש ,כשמפחדים, "הוא" נמצא שם בשבילך ,מחבק ומנחם ומלטף ואומר שבכל מקרה ותמיד הוא איתך. ואין לך מה לפחד בכלל, והוא יעזור לך מול הפחד הזה, והוא גיבור וחזק וחכם וגדול על פחדים כאלו.הוא יעזור לך לנצח את הפחד שלך. וכמה קטן הפחד נהיה כאשר יש לו אוייבים. ובגיל שלושים ושש...פתאום הפחד נהיה ענקי ,כי הוא לבד. ופחדים של לבד, הם כמו אריות ענקיים מתחת לארון. אבל אם הולכים לטיפול למשל, יש מי שעוזר להוציא את הפחד החוצה. ואז כמה פיצקל´ה הפחד נהיה כאשר הוא חשוף בחוץ כמו שטיח מתחת לארון הצעצועים בבוקר אחרי האריה המפחיד. (ולא דיברנו עוד על אהבה,רק על הפחדים המשתקים אותה).

 

[galgalit]

אחותו...משאירה אותי חסרת מילים

כל פעם מחדש

 

[galgalit]

רסיסים...אם את יודעת שהוא אוהב אותך

אז אולי תוותרי לו קצת...אם הוא תמיד היה ככה, אז למה בעצם לרצות לשנות אותו עכשיו? אולי את השתנית וזה כבר לא מתאים לך יותר?

 

[פלסטיק]

תלוי אילו מין החלפות בדיוק ../images/Emo8.gif

את בעלך אני לא מוכן לקבל, לא נשמע מציאה גדולה...אבל אותך בכייף וגם הכלב שלי ישמח אם תביאי לו חברה וקצת יותר ברצינות: נראה לי כאן מעגל היזון חוזר שמזין את עצמו בן זוג אחד לא מרוצה מהשני ומוריד את רמת ההשקעה, השני מחזיר לו וחוזר חלילה (או חס וחלילה) או אולי פשוט יש בן זוג אחד מרוצה ושלא מבין מה לא בסדר ומה רוצים מחייו? איך יודעים איפה נמצאים? איך פותרים את זה? אולי אלו החיים והפתרון לא בבית?

 

[ארזזז36]

פלסטיק, אני עדיין מקווה שאלו לא

החיים. שאפשר גם אחרת, ולו עם אהבה אחרת. מנסיון, גם אם מנסים לשבור את המעגל של ירידה בהשקעה וכולי, לא תמיד זה מצליח כי לפעמים לצד השני יכולה להיות כוונה טובה, אבל חוסר יכולת לספק לך את רמת החום והאינטימיות הנדרשת (ואני לא מדבר פה על סקס דווקא, אלא על אינטימיות פרופר) אפשר לנסות יועץ, זה עוזר קצת להעביר , בשפת ביניים, את מה שאתה מרגיש ורוצה ולהבין מה היא לעזאזל מבינה בכלל מכל מה שאתה אומר, כי השפות שונות לחלוטין למרות שאתם מדברים שניכם עברית. אבל צריך רצון משני הצדדים.

 

[galgalit]

פותרים את זה באמצעות גורם שלישי

איש מקצוע. וזה עובד רק בתנאי ששני הצדדים רוצים ומעוניינים לעבוד על הקשיים ולשנות.

 

[russo1]

להציל את איש המערות

מומלץ לקחת אותו איתך וללכת לראות תמותו מצחוק תופתעו לגלות עד כמה הדברים אצלכם דומים למה שקורה אצל כל כך הרבה אחרים תקבלו קצת יותר פרפורציות על הדברים ולא פחות חשוב מנקודת פתיחה של חיוך הרבה יותר קל להתחיל לדבר על הדברים בקיצור לרוץ!!!

 

[קורין1]

רסיסים מתוקה...

קראתי את כל התגובות,אני מסכימה עם כולם... רק שתדעי, אני כאן, קוראת אותך מאחלת לך הצלחה את אישה מקסימה אוהבת אותך מאוד

 

[מייקי69]

אז מה אני בכלל יודעת?

הרבה בעצם. הרבה מאד. אבל האם יכולתי לחיות את זה אחרת? - לא חושבת. לא יודעת. יש לי כמה פתגמים ככה, לעת מצוא. פתגמים לשעת לילה מאוחרת (כי את ואני אף פעם לא נפגשות כאן - בגלל השעות) ובכלל - את כל החוכמה כבר כיסו כאן, כמו שצריך. אז מה נשאר לי? פתגם ראשון - לעזוב תמיד אפשר. אופציה נתונה. היום, מחר, מחרתיים, בעוד שנה, שנתיים. ובינתיים? מנסים. ולמה לא, בעצם? - את כבר שם. מה יש לך להפסיד כבר? - אז מנסים. סוחטים את האמ-אמא של האופציות. עשית הכל? לא. עשית כל מה שאת יודעת. ויש עוד הרבה שאת לא יודעת. ונכון אמרו כאן - טיפול. מרחיב אופקים, מלבה את היצירתיות, מטמיע תובנות חדשות - מה את יודעת, אולי ... אולי תופתעי ותפתיעי???? יש משפט שאמרתי לבעלי בקצה של הקצה של יחסינו. לא סלחתי לו שהקל ראש במשפט הזה. אמרתי לו: תשמע, אתה הולך לאבד אותנו. וזה מה שזה. לא ילך ליעוץ? - יאבד. עלול לאבד. אולי האיש שלך קצת יותר פתוח ויותר "שווה" דיבור מאשר שלי היה. וזה לא איום. זה הקטע. זאת האמת החשופה. או שתרתם להציל - או שתאבד. תחשוב. תקלוט. תחליט. יחסים לא בונים לבד. וגם לא "נרדמים" עליהם. כי הם מתים. הוא צריך להבין את זה. יחד עם ההבנות החדשות שלך את עצמך - שכדאי שיהיו לך. מצד שני, יקירתי, אנחנו בוחרים אותם והם אותנו על פי אמות מידה שעשויות להשתנות עם הזמן. עם הבגרות. מה שאני קוראת "צמיחה". ורע רע רע לזוג שבו האחד צומח והאחר מדשדש במקום. אז לפעמים, עם כל הנוסטלגיה, האהבה והבניה - זה לא מתאים יותר. לא ממלא. לא מתגמל. לא מרווה ולא נאדה. ויש לי עוד המון "משפטים" כאלה. אבל זה לא חוכמה לשפוך אותם כאן ככה. אולי רק אחד מהם. אחרון ודי. החלק הכי קשה, לדעתי, הוא עד לרגע ההחלטה. אחורי זה, זה כבר ענינים טכניים. ואני מדברת על ההחלטה ה"לא נעימה". אז אם את בתוך ההתלבטות - ראבאק ! מותר לך הכל. מותר לך לצרוח ולהיות ברצפה ולעשות מעצמך צחוק, ולקרוא לעצמך מפגרת ואידיוטית ומה לא. כי את במקום הכי הכי קשה כרגע. שנסכם בקצר - למען המנהלים? (ואני מוסיפה טיפה - שיהיה מעניין - וארוך) 1. עוד לא אבדה תקוותנו - את שם. יבשו מעיינותייך. מצאי מישהו שיאיר לך צדדים בעצמך שיכולים לפתוח אפשרויות אחרות ונוספות לפתרון ול"השארות"! 2. להיות או לא להיות - חשוב שהוא יבין. שזה רציני. שבחייו מדובר. ושזה הזמן לקום ולהרתם. להציל ולצמוח. או ש.... לא. 3. לבכות, לצרוח, להשתכר - זה בסדר עכשיו. עכשיו כן. אחר כך - ממש לא. אחר כך בבניה המחודשת. בהבנות החדשות, או בביצוע כל החלטה אחרת - לא יהיה מקום לבריחות. תני מקום לכל הבאלאגן. תתחרעי. בסוף תמצאי את התשובה כתובה בבירור אי שם על הרצפה. 4. המשפט ש"עשה לי את זה" היה : זה לעולם לא ישתפר. זה היה המשפט שזמזם לי בראש והוריד את האסימון. אבל זה אישי שלי. 5. ומעבר לזה - אין גן של שושנים. ושלא יספרו לך מעשיות. האופק אמנם פתוח. וגם זה תלוי רק בך. אבל משהו אחד אולטימטיבי כן נכון. כשאת תצאי מהחדר, לבושה מאופרת ומבושמת - את לא תצפי מאיש שישרוק לכיוון שלך. ולא תהיה שום אכזבה. את תסתכלי על עצמך בראי, תחייכי ותחשבי לעצמך - שיווו! איזה כוסית אני היום! החוש-שלוק! ותהיי שמחה בעצמך עם עצמך. וזה הכי אולטימטיבי שאני יכולה להציע לך - ביום שאחרי. לא מבטיחה שלא אשים עלייך ידיים, בפעם הבאה שנפגש. הנה, הזהרתי !

 

[galgalit]

מייקי...כל כך כל כך אוהבת

לקרוא את מה שאת כותבת. ביטאת כל כך יפה את כל מה שעברתי ועודני עוברת. תודה