הלוואי ו...

[לפעמים בלילות לבנים]

הלוואי ו...

הלוואי ויכלתי ליישם את זה.. הלוואי וכל מה שאמרת לי, וכל מה שכולם אומרים לי לא יברח לי מהאוזן השניה.. הלוואי והיה לי את האומץ אני יודעת שהכל תלוי בי ברצון שלי בכוח שלי.. אבל אני מפחדת לנשום כך.. אני מפחדת לקחת אוויר ובאמת לעשות זאת, מרגישה משותקת פתאום.. וזה לא שפעם ראשונה אני חושבת על זה.. זה לא שפעם ראשונה מדברים איתי על זה שהגיעה הזמן שאעשה את זה. שאקום ואלך מהחממה שיש לי כאן. אבל אני פוחדת – וזה נכון שזה שאני פוחדת לא אמור למנוע ממני.. אבל יש לי פחד מלהיות לבד פתאום יש לי חשש ענק מעצמי. לא יודעת.. פוחדת להיכשל באיזה מקום ואז לחזור.. בבושה עם זנב בין הרגלים – ושאח"כ ארגיש ככישלון גמור בחיי.. חשש שלי.. אוף אני לא בסדר אני יודעת שאני לא בסדר וזה בכלל כמו עונש עצמי.. על מה?! אין לי מושג למה אני מונעת מעצמי את הדברים הטובים בחיים? אני לא יודעת.. אבל מקווה שמעבר למילים האלה שמעבר למחשבות האלה (שרצות בראשי כבר כמה שנים!!!) אני באמת אקום ואעשה את זה, כי כבר מזמן הגיע הזמן שאקום ואעשה את זה.. למה תכף, תכף זה יהיה מאוחר מידי... למרות הפחד למרות החוסר אומץ אני צריכה לבטוח בעצמי.. – למרות שאני לא אני צריכה להתבגר כבר.. למרות שלפי הגיל שלי מזמן הייתי צריכה להתבגר ולעשות את זה. הלוואי וידעתי איך. והלוואי.. הלוואי וידעתי להשתחרר יותר לתת לעצמי יותר, לדרוש לעצמי יותר.. הלוואי ויכלתי את הכוח הזה לעצמי. שאגשים את המשאלה הגדולה הזו אמן...

(

)

 

[p oison]

לך..

אם אני אגיד שאת לא צריכה לחכות לכוח הזה שיעזור לך לקום ולעשות את אותו שינוי מיוחל, תאמיני לי? אם אני אגיד שאת הכוח כבר יש לך ובך, וכל שאת צריכה לעשות הוא להעיז, תאמיני? מישהו פעם אמר לי שפחד במינון הנכון יכול להיות אחד הדברים הכי טובים שיכולים לקרות לנו. תחשבי על זה, פחד במינון נמוך יכול להיות זה שיעזור לנו לעשות את הצעד הראשון.. אבל אחד כזה בעוצמות גבוהות מהרגיל יכול לשתק - לגרום לנו לפספס דברים שהיינו צרכים לחוות ו.. חבל. אל תחפשי את הסיבות "למה זה לא יצליח", או שגם אם כן, במקביל תני לעצמך לראות גם את כל היתרונות שבדבר.. הסתכלי דווקא על הסיבות שכן יגרמו לזה להצליח. אל תסתכלי על גילך ולפי נורמות חברתיות שהוצבו איפה את צריכה להיות היום. איפה את רוצה להיות? שם תהיהי! עימדי מול הפחד ותרשי לעצמך... פשוט תרשי לעצמך לקפוץ למיים. אני מאמינה בך, ואת?

 

[דיה לנצח]

כשאפילו צל לא נותר ממך...

הרי דיברנו על זה לפני יום בדיוק. אמרתי לך שמשפטי מחץ בסגנון "לו הייתי רוטשילד" לא יקדמו אותנו לשום מקום בחיים. רוטשילד את לא. את גם לא פסיכולוגית מכוונת. אבל מה את יודעת, נחשי מה? גם פסיכולוגים הולכים מידי פעם לשחרר לחץ ולקבל עצה. את זו את. אל תבקשי להחליף את עצמך באחר. תשאפי לשנות את מה שמפריע לך להתקדם בחיים. "אולי", "הלוואי", "לו" – כל זה לא יעזור לך להתקדם לשום מקום. את צריכה את עצמך. לא נספחים, לא מילות תחינה. את והכוח שבך. כן, בכל אדם טמונים כוחותיו. יש מי שידע לתפעל אותם כבר מהיום הראשון ויש מי שגם אחרי 20, 30 ואילו 40 שנה הכוחות עדיין רדומים. אבל את יכולה לעורר אותם. הגיע הזמן לקחת את האנרגיות שאת מבזבזת על החולשה שלך ולהשקיע אותן בכוחות שלך. את ההבנה כבר יש לך. את יודעת מה את צריכה לעשות. עכשיו הגיע הזמן לעשות. לא להסתכל אחורה בצער ולבכות על הזמן האבוד אלא להתחיל מעכשיו. אחרת גם בעוד 10 שנים מהיום תעמדי באותה הנקודה ולא תביני איך לפני 10 שנים, כשהייתה לך את ההזדמנות והתמיכה, לא שינית דבר. את מבינה. כל זמן שאת עומדת ומרשה לעצמך להישחק, כל יום שעובר, כל שעה, כל דקה, זהו רגע אחד יותר מידי. רגע נוסף מבוזבז. אי אפשר להחזיר את הזמן האבוד לאחור. אי אפשר לבקש עוד פעם. אפשר להחליט על הזדמנות שנייה. אפשר להחליט שהגיע הזמן לומר "די!" ואת צריכה להבין שאת מוכנה לזה. כל שיחה שלנו את יותר ויותר מראה לי שאת מוכנה. בכך שאת משתופפת עוד, בכך שאת מנסה להתנדף עוד. זה מראה לי שאת מוכנה להתחיל להלחם על עצמך. שהגיעו מים עד נפש. משהו שמימי, גורל, אל אבוד, משהו העניק לנו חיים על פני האדמה. מישהו פעם מזמן, לפני שנים, החליט לחרוט על הדגל את זכותנו הטבעית לקיום, ישות, הוויה, הישרדות, עצמאות. מישהו מת פעם בשביל שהיום נוכל להיות חופשיים. מישהי נרצחה פעם בשביל שהיום תוכלי להיות אישה חופשייה. ואת לא מבינה שזו הזכות הלגיטימית שלך. זהו מאבק חסר פשרות. אם היום את לא תידרשי את חירותך, מחר יגיע אדם נוסף ויכבול אותך, ואיש לא מבטיח לך שהכבלים הללו לא יהיו קשים יותר מאלו הנוכחיים. את הצל של עצמך. כשאת עומדת מול המראה את לא רואה בבואה, את לא רואה דבר. את רואה חור אחד גדול. הריק הזה אומר משהו, אומר שאת לא קיימת בשביל עצמך. את לא עושה דבר למען עצמך וכשאת כבר מצליחה לעשות כזה, לרוב זה תחת לחץ סביבתי של אלו האוהבים אותך ומסרבים לראות אותך מתפוגגת באוויר. החממה הזו, כל זמן שהיא נותנת לך להרגיש כבולה, אין בה שום דבר חמים. את יכולה לשנות. לא ביקשתי ממך לקום ולעזוב. ביקשתי ממך לתת לעצמך הזדמנות. שתכירי את עצמך, תלמדי להאמין בעצמך ואז גם תלמדי לאהוב את עצמך. ביקשתי שתעמדי על שלך. שתדרשי את הכבוד, האמון וההבנה המגיעים לך. תפסיקי להתנדף לי מול העיניים. זה קורע אותי לגזרים.

 

[kokula79]

../images/Emo24.gifהלוואי הלוואי

לעולם אל תחשבי "לפי הגיל שלי..." אני לא אומרת תישארי בבועה שלך ותתני לפחד להשתלט עליך...אני אומרת, לא קרה כלום, לפעמים צריך לקחת פסק זמן מהחיים...פסק זמן מלהתבגר....פסק זמן מבסדר לא בסדר....מותר! ואני אומרת את זה ממקום של פסק זמן. אחת לכמה זמן אני מרשה לעצמי לכבות הכל ולתת לחיים בחוץ להמשיך בלעדיי. תנסי לנצל את הזמן הזה לבנות את עצמך, לטפל בבעיות ובפחדים שלך גלי לחשוב על מה שקורה בחוץ, מה את מפסידה, בת כמה את, מה אחרים בגילך עושים, כמה כולם אמיצים ורק אני לא.... תאמיני לי....כולם פוחדים, כולם חוששים, כולם מסתכלים לכל הכיוונים....יש כאלה - כמוני כמוך - שנותנים למחשבות ולרגשות האלה קצת יותר "כבוד" קצת יותר יחס.... אני עוד לא בשלב שאני יכולה להגיד לך אם זה טוב או רע...אבל אני מאמינה שהמכתב שלך הוא שחרור, המכתב שלך זו הודעה לעצמך, המכתב שלך לא פחדן - הוא אמיץ ואמיתי ובטוח. מאחלת לך רק טוב. כל דבר בזמנו כל דבר בזמנך....בינתיים