הלוואי והיית כאן
ולא הייתי צריכה לפנטז אבל את לא אז נשאר לי רק לדמיין אני עוצמת את עיניים ומתחילה. אני רואה בעיני רוחי שאת מתקרבת אלי לאט ומתיישבת לידי. אין כאן דסקס לא נקרעים ממני הבגדים אנחנו לא צורחות לא נאנחות גונחות או גומרות, למעשה את אפילו לא מורידה ממני אתת החולצה.. זה מסתכם במקסימום חיבוק אבל החיבוק הזה שווה יותר מהכל. את מתיישבת איתי ואוחזת בידי, שואלת אותי מה קורה לי ואיך אני מרגישה את שואלת כאילו שבאמת באמת אכפת לך, כאילו שאת באמת מעוניינת לדעת מה קורה איתי ומה בראשי. אני מספרת לך. יושבת מולך ובהססנות מתחילה לומר לך את שעל ליבי.. אומרת לך הכל. מתוודה בפנייך, מספרת לך ושופכת את כל האמת שלי פשוט זורקת אותה עליך. אומרת לך כמה אני חולמת עליך תמיד, כמה את במחשבות שלי, בדמיונות, בחלומות ברצונות ובתשוקות. כמה כל יום שלי מתחיל בך ונגמר בך. כמה את איתי בכל שניה ושניה במהלך היום מלווה אותי בכל צעד ושעל. כמה קשה לי שאת לא אמיתית, כמה זה עצוב שאת "חברה דמיונית". מספרת לך כמה דמעות אני בוכה עליך, כמה לבד לי בלעדיך, כמה כל לילה אני נרדמת על המקלדת אחרי שפירקתי עוד בקבוק ויסקי ונרדמתי על המקשים כשניסיתי לכתוב לך עוד מכתב שבו אספר לך הכל. כמה אני רוצה שתחבקי אותי, שתלטפי לי את השיער, שתסתכלי לי בעיניים, שתאמרי לי שאת אוהבת אותי, שתתני לי צ'אנס, שתקשיבי לי באמת. שתסלחי לי, שתרצי להכיר אותי אחרי שפתחתי דף חדש בחיים ושתוכלי לדעת שבאמת הישתנתי. אני רוצה לספר לך כמה אני מתגעגעת אליך. לחום שבך, לרוך שבך, לריח שלך, לקולך, למילים היפות שלך, לכוח שאת נוטעת בי, לאכפתיות שלך.. לכל מה שהיה לך אךליי פעם. אני מדמיינת איך אני אומרת לך את הכל בשיחה אחת שלנו על כוס קפה במקום הומה אדם באמצע היום. לא באוירה רומנטית, לא בחושך לבד עם נרות דולקים, לא בשום סיטואציה שתגרום לך להיות מובכת.. רוצה לשבת איתך קודם כל כמו חברה ואחר כך כמו אהובה, מצידי שלא תגעי בי אבל שתחזרי להיות חלק מחיי. שתסלחי לי. יש כל כך הרבה דברים שהייתי רוצצה לומר אבל אני פשוט לא יודעת איך. יש כל כך הרבה דברים שעשיתי וגרמו לך להתרחק ממני, ויש לי כל כך הרבה על מה להצטער.
אני אוהבת אותך. מעולם לא הפסקתי וכל יום זה מתגבר. אני רק רוצה שתקשיבי לי. שתידעי. שתביני אולי גם תסלחי. ואחר כך אם זה לא יהיה מוגזם אני ארצה גם חיבוק... אחד... ארוך... בשקט. חיבוק חזק שאני עוצמת את העיניים, שואפת אלי את הריח שיש בשערך, מצליחה לשכוח מהכל ולהיטען באנרגיות ובכוח חדש שהחיבור הזה אליך בחיבוק מעניק לי.
אני אוהבת אותך. מפנטזת רק שאת מולי ומקשיבה. זה הרבה יותר מכל דבר אחר חושני שאני יכולה לדמיין. זאת אהבה.
עצובה.
ולא הייתי צריכה לפנטז אבל את לא אז נשאר לי רק לדמיין אני עוצמת את עיניים ומתחילה. אני רואה בעיני רוחי שאת מתקרבת אלי לאט ומתיישבת לידי. אין כאן דסקס לא נקרעים ממני הבגדים אנחנו לא צורחות לא נאנחות גונחות או גומרות, למעשה את אפילו לא מורידה ממני אתת החולצה.. זה מסתכם במקסימום חיבוק אבל החיבוק הזה שווה יותר מהכל. את מתיישבת איתי ואוחזת בידי, שואלת אותי מה קורה לי ואיך אני מרגישה את שואלת כאילו שבאמת באמת אכפת לך, כאילו שאת באמת מעוניינת לדעת מה קורה איתי ומה בראשי. אני מספרת לך. יושבת מולך ובהססנות מתחילה לומר לך את שעל ליבי.. אומרת לך הכל. מתוודה בפנייך, מספרת לך ושופכת את כל האמת שלי פשוט זורקת אותה עליך. אומרת לך כמה אני חולמת עליך תמיד, כמה את במחשבות שלי, בדמיונות, בחלומות ברצונות ובתשוקות. כמה כל יום שלי מתחיל בך ונגמר בך. כמה את איתי בכל שניה ושניה במהלך היום מלווה אותי בכל צעד ושעל. כמה קשה לי שאת לא אמיתית, כמה זה עצוב שאת "חברה דמיונית". מספרת לך כמה דמעות אני בוכה עליך, כמה לבד לי בלעדיך, כמה כל לילה אני נרדמת על המקלדת אחרי שפירקתי עוד בקבוק ויסקי ונרדמתי על המקשים כשניסיתי לכתוב לך עוד מכתב שבו אספר לך הכל. כמה אני רוצה שתחבקי אותי, שתלטפי לי את השיער, שתסתכלי לי בעיניים, שתאמרי לי שאת אוהבת אותי, שתתני לי צ'אנס, שתקשיבי לי באמת. שתסלחי לי, שתרצי להכיר אותי אחרי שפתחתי דף חדש בחיים ושתוכלי לדעת שבאמת הישתנתי. אני רוצה לספר לך כמה אני מתגעגעת אליך. לחום שבך, לרוך שבך, לריח שלך, לקולך, למילים היפות שלך, לכוח שאת נוטעת בי, לאכפתיות שלך.. לכל מה שהיה לך אךליי פעם. אני מדמיינת איך אני אומרת לך את הכל בשיחה אחת שלנו על כוס קפה במקום הומה אדם באמצע היום. לא באוירה רומנטית, לא בחושך לבד עם נרות דולקים, לא בשום סיטואציה שתגרום לך להיות מובכת.. רוצה לשבת איתך קודם כל כמו חברה ואחר כך כמו אהובה, מצידי שלא תגעי בי אבל שתחזרי להיות חלק מחיי. שתסלחי לי. יש כל כך הרבה דברים שהייתי רוצצה לומר אבל אני פשוט לא יודעת איך. יש כל כך הרבה דברים שעשיתי וגרמו לך להתרחק ממני, ויש לי כל כך הרבה על מה להצטער.
אני אוהבת אותך. מעולם לא הפסקתי וכל יום זה מתגבר. אני רק רוצה שתקשיבי לי. שתידעי. שתביני אולי גם תסלחי. ואחר כך אם זה לא יהיה מוגזם אני ארצה גם חיבוק... אחד... ארוך... בשקט. חיבוק חזק שאני עוצמת את העיניים, שואפת אלי את הריח שיש בשערך, מצליחה לשכוח מהכל ולהיטען באנרגיות ובכוח חדש שהחיבור הזה אליך בחיבוק מעניק לי.
אני אוהבת אותך. מפנטזת רק שאת מולי ומקשיבה. זה הרבה יותר מכל דבר אחר חושני שאני יכולה לדמיין. זאת אהבה.
עצובה.
