הלב שלי נשבר

[סימבוליזם אקספרסיבי]

הלב שלי נשבר

אולי זה היה צפוי, ואולי אני מטומטמת. אבל זה מה שיש עכשיו. ואני אף פעם לא אדע. וזו בטח אשמתי. וזה ממש לא מנשה. והכל חרא. ואין שום דבר בעולם הזה שהוא לא חרא ואני לא מבינה בשביל מה צריך את השטות הזאת בכלל שנקראת אהבה. ונמאס לי כבר. ואין לי שום סיבה יותר להכניס ללב שלי אף אחד. ואני מבינה שצדקתי בזה שלא הכנסתי אף אחד אחר ושטעיתי בזה שהכנסתי אותו. ולמה לעזאזל כל הגברים בחיים שלי הם מטומטמים ולמה אני בחיים אבל בחיים לא יאהב ככה מישהו. גם כי זה לא אפשרי וגם כי אין לי שום סיבה להסתכן בזה יותר. הכל חסר משמעות עכשיו. ומיותר.

 

[Arielcohen]

ממש מצטער...

ואל תתעצבני על הקלישאות, אבל כל סוף הוא התחלה חדשה. מנסיון לומדים. לכל דבר יש סיבה, ואת תביני את זה בסופו של דבר. לא טעית כשהכנסת אותו אל הלב שלך. עדיף משהו שהיה ונגמר מאשר משהו שלא היה. וכל זה יעבור בגדול עוד לא הרבה זמן, את תראי...

 

[בובה יקרה מידי]

תשמעי-

החיים לא הסתיימו פה בנקודה הזאת. עשית טעות, את מחלטיה עכשיו אם להשאיר אותה בראש שלך ולהצטער ולהיות עצובה כל הזמן, או לעבור הלאה, ולעזוב את זה בעבר. דברים כאלה קורים כל הזמן, אבל החיים ממשיכים, ואי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה. תנסי לעבור הלאה ותתעודדי כמה שיותר.

 

[בובה יקרה מידי]

ותקראי שוב את החתימה שלך

את המשפט הראשון!

 

[נוש סמים ורוקנרול]

העצב הוא סימן שבקרוב תבוא שמחה...

 

[A N I g M A]

../images/Emo24.gif

תאכלי הרבה גלידה זה יעשה לך רק טוב )) ותשמעי המון מוזיקה. לי זה תמיד עוזר (לפחות לשכוח קצת)

 

[mesh33]

וזה תמיד מסובך ונמאס..

אין ספק. החיים היו הרבה יותר פשוטים בלי אהבה. יותר קלים, יותר טובים והרבה יותר משעממים וחסרי משמעות. גם לי קשה (יותר נכון בלתי אפשרי..) להכניס אנשים לחיים שלי ולהסיר את כל שכבות המגן, ולפעמים טועים, ומסירים את השכבות בפני אדם לא נכון, אבל האמת שאין לך שום סיבה להאשים את עצמך, מעשים שנובעים מאהבה, לרוב מוצדקים.... איזה יופי אם באמת היינו יכולים להחליט שיותר לא נאהב... ואיזה יופי שאין לנו שליטה על זה.... ואת כן תאהבי ככה שוב, אפילו יותר. אין דבר כזה אהבה אמיתית ועל כל אהבה מתגברים.... בקיצור, אפילו אם הכל נראה חרא עכשיו, את בסופו של דבר תכנסי לפרופורציות ותתגברי ויהיה בסדר. אני בטוחה. משי.

 

[סימבוליזם אקספרסיבי]

תודה משי, אבל אני לא מסכימה איתך

למרות שזה באמת תמיד מסובך ונמאס. העניין הוא שאני יודעת שהסרתי את השכבות בפני האדם הנכון. רק שהוא בניגוד אלי בחר להיכנע לנסיבות. הוא בניגוד אלי נתן לספקות ולחששות להתגבר על מה שנמצא פשוט, פה. ואני לא יאהב ככה שוב. אולי בעצמה כזאת, אולי אפילו בעצמה גבוהה יותר (על אף שאני בספק), אבל ככה לא. והפסקתי לבכות על זה. מעבר למצב הרוח הטוב שרותם, חברתה, ואלה שהופיעו, אני חושבת שאני כן מתחילה להיכנס לפרופורציות בנוגע לזה. ואני חושבת שהרבה מאוד מהכאב שלי הוא לא על מה שהחמצתי אלא על מה שאני חושבת שהחמצתי. ויכול מאוד להיות שאני טועה. על הבניינים באויר שבניתי. שהייתי בטוחה שהם הכי על הקרקע בעולם. ומסתבר שטעיתי. אבל באמת שעכשיו יותר טוב. (תשמעי בן&ג'רס בטעם קרם עוגיות- תמיד עושה טוב על הלב,ורע על הבטן...) ותודה