הלב שלי כואב

[ליאורה39]

הלב שלי כואב

לפני כשבועים עברה ביתי אירוע פרכוס בפעם הראשונה (זה לא מוגדר כאפלפסיה בשלב זה) היא בת שנה וארבעה חודשים ומקבלת תרופה לאיזון , אתמול הלכנו לגן שלה להסביר למטפלת חשבנו שלטובת הילדה ניהיה גלוים ופתוחים אבך מסתבר שבמדינת ישראל עדיף לשקר מאחר והמטפלת שהגן בבעלותה מסרבת לקבלה בחזרה , אנחנו כל כל פגועים מה הילדה שלי סוג ב' , ולא יודעם מה לעשות שננו עובדים וחייבים לעבוד . איך אנשים יכולים להיות כל כך רעים הילדה שם מתחילת השנה ומה נשאר עוד שלושה חודשים .

 

[חייםלוי]

ברוכה הבאה ../images/Emo24.gif

המעשה של הגננת מקומם ומרגיז ביותר. אין לי מילים לתאר את מה שאני חושב עליה. את יכולה לנסות להכניס את הילדה לגן אחר. גן פרטי יקבל ילד בכל זמן. הבת שלי עובדת בפעוטון כזה לגילאים האלה ולא מזמן נכנס ילד חדש. נכון שזה לא כל כך נוח לילד ולהורים אבל זה עדיף על כך שתהיו מובטלים מאונס

 

[שרונמר]

שלום ליאורה

אני אמא לילד חולה אפילפסיה. תגובות כאלה מוכרות לי... מציעה לך בחום לפנות לגלית, במרכז חינוך לאפילפסיה ע"ש אניטה קאופמן (קישור לאתר בצד שמאל). גלית מגיעה לגנים, בתי ספר, על מנת להסביר, להדריך, ובעיקר להרגיע. אולי יהיה אפשר להפגיש אותה עם צוות הגן... כאן בשבילך שרונה

 

[ruthty]

כואב לי לשמוע כזאת אטימות

 

[ליאורה39]

תודה לכולם על התגובת הסיבה שהם לא מוכנים

זה פחד שיקרה משהו לילדה ונתבע אותם למרות שא פעם לא היה לנו בעיות בעבר איתם ולמרות שאמרנו שנחתום על מסמך שלא נתבע אותם. הגן הוא גן פרטי והילדה מאוד אוהבת ללכת לשם, וגם היא בשלב עכשיו שקשה לה להתרגל לדברים חדשים במיוחד אחרי המאורע האחרון שמליון רופאים בדקו אותה .

 

[אמא של עיליצוק]

פתרון אפשרי

אני מבינה אותך אבל אני חייבת לומר שאני מבינה גם את הגן. היא ילדה כל כך קטנה והם פוחדים שיקרה משהו במשמרת שלהם. אצל הבן שלי ההתקף הראשון (והגרנד מאל היחיד) היה בגן. הם ראו את מה שאני לא ראיתי, והם לקחו את זה מאוד מאוד קשה - למרות ששם לרגע לא עלתה האופציה שהוא לא יחזור. אבל אני חששתי: מה יקרה אם יהיה לו עוד התקף בדיוק כשהוא בראש המגלשה ואין אף אחד ברדיוס של שלושה מטר ממנו? החלטתי שלמרות שהם מוכנים לקחת אחריות ולמרות שאני סומכת עליהם, אני רוצה להיות רגועה ושקטה, ולקחנו מישהי, שקיבלה הסברים מפורטים על אפילפסיה, על איך נראים ההתקפים שלו (הראינו לה בוידיאו) והיא פשוט היתה תמיד פיסית בסביבה שלו, כדי שאם וכאשר יקרה משהו (וקרה הרבה..) היא תהיה שם לתפוס אותו, לתמוך בו וכו'. זה לא פתרון זול, אבל זה פתרון נפלא, שמוריד דאגות ממך ומהגן, היה לנו מעקב מדויק על כמה התקפים היו לו ואיך הם נראו, ואני חושבת שגם לבן שלי זה נתן קצת ביטחון, שבהתקפים האלה, שהוא לא ממש ידע להסביר לעצמו מה הוא עובר, היה תמיד מישהו מוכן לחבק, לתת יד, עירני אליו וכו'. אם תרצי להתייעץ עוד - את מוזמנת.

 

[חיבוקי האחת היחידה]

שלום ליאורה../images/Emo24.gif

גם אני אמא לילדה חולת אפילפסיה' אני גם בדעתה של שרונה לפנות לגלית מהמרכז לחינוך לאפילפסיה' יש לה ניסיון רחב בגנים ובבתי הספר. גם אני מנסה מספר חודשים להפגיש את הגננת שלנו עם גלית אבל במקרה שלנו הגננת חוששת מהנושא ולא מבינה את חשיבות הענין הרבה הצלחה