adam thats all
New member
הלב עדיין מונע.......
כמו זה לא בדיוק דומה כמו צלילי תופים העושים דרכם דרך שכבות מים, כך ניתן לחוש בצמרמורת שעל בשרי כשאת נושפת בעורפי. במקום הומה אדם אני רוצה לעמוד אתך לבד... כמו רוח הנושבת על עלי שלכת כך כל מילה שלך מסיטה כל דעה שלי, ובשלכת אמצא את מקומי. להיקשר אלייך כל פעם מחדש, רק שזה מפחיד שאולי החבל הקודם יקרע... אאסור כל נשימה בין החיים רק כדי לא להרוס את הרגע בו מעט משערותייך נופלות ארצה על שפתייך, מסתירות את עינייך וטועמות ממגע פנייך, אעצור את נשימתי כשאפנה מבטי אלייך רק כדי לא להניד את הרוח כנגד שערך... אתך אמצא לבסוף את מקומי בין החיים, וכך אחתום את שנותיי לבין המתים, ובסיפורי שלי אתך אטיח בהם רוח חיים... מאז שנולדתי העולם הזה שרטט לי מפה, ורק כשפגשתי אותך הבנתי מה היה האוצר... כל שנותר הוא לשנינו שימוש במפה לכל אשר ירוק בה ולכל אשר ליבנו חפץ בה... כל מיטה טובה תהיה זאת שתשכבי איתי עליה, כל כסא נוח יהיה זה שבו מחשבות עלייך יצוצו בי פתאום, שום גינה לא האכילה את היונים שלה בפירורי לחם כמו שהגינה שלנו האכילה אותם בכיכרות... ושום שמיכה לא תכסה אותי כמו ההתכרבלות אתך... בכל יום אתך אחפש עוד יום למחרת, אזכר בעברנו, אשאף לעתיד, ואיעצר בהווה שם את מחכה לי..... הספסל עליו לראשונה ישבנו, הראה כי העולם לא מציאותי, איך שהוא מסוגל לאחוז דבר בסדר גודל כזה? כל רעידת אדמה אדע שאת הולכת יחפה, וכל סערה אדע שצלילי קולך מתנגנים לאוויר ...
כמו זה לא בדיוק דומה כמו צלילי תופים העושים דרכם דרך שכבות מים, כך ניתן לחוש בצמרמורת שעל בשרי כשאת נושפת בעורפי. במקום הומה אדם אני רוצה לעמוד אתך לבד... כמו רוח הנושבת על עלי שלכת כך כל מילה שלך מסיטה כל דעה שלי, ובשלכת אמצא את מקומי. להיקשר אלייך כל פעם מחדש, רק שזה מפחיד שאולי החבל הקודם יקרע... אאסור כל נשימה בין החיים רק כדי לא להרוס את הרגע בו מעט משערותייך נופלות ארצה על שפתייך, מסתירות את עינייך וטועמות ממגע פנייך, אעצור את נשימתי כשאפנה מבטי אלייך רק כדי לא להניד את הרוח כנגד שערך... אתך אמצא לבסוף את מקומי בין החיים, וכך אחתום את שנותיי לבין המתים, ובסיפורי שלי אתך אטיח בהם רוח חיים... מאז שנולדתי העולם הזה שרטט לי מפה, ורק כשפגשתי אותך הבנתי מה היה האוצר... כל שנותר הוא לשנינו שימוש במפה לכל אשר ירוק בה ולכל אשר ליבנו חפץ בה... כל מיטה טובה תהיה זאת שתשכבי איתי עליה, כל כסא נוח יהיה זה שבו מחשבות עלייך יצוצו בי פתאום, שום גינה לא האכילה את היונים שלה בפירורי לחם כמו שהגינה שלנו האכילה אותם בכיכרות... ושום שמיכה לא תכסה אותי כמו ההתכרבלות אתך... בכל יום אתך אחפש עוד יום למחרת, אזכר בעברנו, אשאף לעתיד, ואיעצר בהווה שם את מחכה לי..... הספסל עליו לראשונה ישבנו, הראה כי העולם לא מציאותי, איך שהוא מסוגל לאחוז דבר בסדר גודל כזה? כל רעידת אדמה אדע שאת הולכת יחפה, וכל סערה אדע שצלילי קולך מתנגנים לאוויר ...