כל דבר שקורה לנו תותית
הוא התמודדות. לפעמים אנחנו לא רואים בכך התמודדות כי הדברים נוחים לנו איך שהם קורים. מה שכן, אלו נסיבות ואלו נסיבות. יש 2 דרכים בהן פועל האדם בנסיבות האלו. 1)דרך השאלה - איך הנסיבות משפיעות עליי (חבר שלי נפרד ממני , הנשמה שלי זועקת הנשמה שלי בוכייה הלב שלי קרוע לא נשארה פינה בריאה לרפואה עולמי התהפך על פיו כל הרגוע, השלו והטוב הפך לפתע סוער, קודר ושחור אין לנפשי מרגוע,אני גוססת מבפנים יכול להיות שיש בי אשמה מסויימת) זוהי דרכו של הקורבן - קורבן של הנסיבות. וכשאנחנו קורבנים של הנסיבות - תוכלי למצוא מילים כמו - אשמה (עצמית או חיצונית) תירוצים, מסכנות, אומללות, החיים נראים כאילו אנחנו עלה נידף ברוח (גם זה ניכר מדברייך) המון דרמה, ובעיקר חוסר אפשרויות. 2)הדרך השנייה - היא להסתכל על אותן נסיבות - אוקי, זה הבעל שלי, הוא כבר לא הבעל שלי, זה המצב הזוגי שלי, המצב הכלכלי שלי, אלו ההורים שלי, זה מזג האוויר, זה שער הדולר, מתוך אלו - לאן אני רוצה להגיע, ומה אני עומדת לעשות? זוהי דרך האחריות. לקחת את הנסיבות, ובמקום הפחד- לדחוף אותן למקומות שאליהן אני רוצה להגיע. עכשיו. ברור שהמקרה שלך הוא מאוד מאוד טרי, אני מבדילה בין אבל ושוק, לבין קורבנות. אני מבטיחה לך שברגע שתתגברי על ההלם, תוכלי אם תרצי - מתוך מקום מודע - בעיקר מקום שדואג לעצמו לגדול ולשמוח- תוכלי לבחון את אותן נסיבות ולבדוק מתוך אלו - לאן את רוצה להגיע ומה את עומדת לעשות. אני גם מבטיחה לך שברגע שתקבלי החלטה, ותתחילי ללכת בכיוון - את תגלי מסע מופלא שכולו תותית80! אין לבעלך את המפתח לאושר שלך. הוא נמצא אצלך, ועכשיו קיבלת יופי של הזדמנות לגלות את האושר מבפנים. מה תגלי, ואיך יראו חייך - זה בידיים שלך. מה שבטוח זה, שזה מתחיל באיך אני בוחרת להתסכל על המציאות (באלו עיניים - קורבניות או אחראיות) ואיך אני בוחרת להגיב למציאות- האם תגובה אוטומטית מתוך הפרשנות - פגעו בי אני נעלבת, פגעו בי , אני מחזירה , או אולי פגעו בי - לא באמת הצליחו לפגוע בי, אלא נתנו לי מתנה - תמיד היא מתגלה במוקדם או במאוחר). קבלי חיבוק. חן
