הלב כואב

תורקיז

New member
הלב כואב

הבדידות מעיקה עלי. הפרידה הקשה והחדה מבעלי האהוב השאירה אותי לבד להתמודד עם הכל. צריך להמשיך הלאה! לטפל בילדים, לטפל בעצמי, לטפל בתקלות, לתחזק, לקנות דברים חדשים שצריך, ללוות את הילדה הבכורה בבחינות הבגרות, לשלוח אותה עם חברות לחו"ל והינה כבר מתגייסת בחודש הבא והכל כל כך ל ב ד! החברים של פעם כבר כמעט אינם. אני מרגישה שזהו נגמרו ימי החסד של השבר הגדול ועכשיו צריך לעשות הכל מהכל לגמרי בעצמי. כאשה שהיתה תמיד עצמאית אבל מורגלת בנוכחות של גבר כל יכול וחברים דומים אני זקוקה עכשיו לבעלי מקצוע שיתחזקו לי כל הזמן את בית. לומדת אמנם לעשות הרבה בעצמי אבל בסך הכל מדובר במאבק להשרדות בכל יום מחדש. כמעט כל יום בא לי פשוט לקום וללכת למקום אחר. אתם מתארים לעצמכם שלא יכולתי לגעת במחשב יותר משבוע בגלל שהעכבר התקלקל לי ולא הספקתי להגיע לחנות לרכוש עכבר! זה פשוט חוסר אונים משגע שצריך לעשות הכל לבד. הפרידה וההבנה שגם החברים כבר לא שם יותר בשבילי מאוד מעציבה אבל זה מה שיש! יודעת ומבינה שאם אין אני לי פשוט אין מי לי. ובכל זאת זה עדיין עצוב. הגעגועים למה שהיה ולא יהיה יותר בכל כך הרבה מישורי החיים פשוט כואבים.
 
אני מזדהה איתך באלף אחוז הכל מקביל למה שאני

עברתי היום זה חודשיים בלעדיו והלב נקרע לי מהבדידות הזו שלא נגמרת !!! זה קשה להתמודד עם הכל לבד מאוד קשה גם ילדה בת 18 שמתגייסת ונוסעת גם עם החבר וגם עם חברות לחול וזה להתמודד עם כסף קניות הכל אבל הכל לבדי!!! אבל אצלי כן החברים עוזרים למשל עכשיו אני מחפשת אוטו אז הם באים איתי לכל מקום ועוזרים בזה רק מה שאני צריכה !!! אם את רוצה לדבר במסר אשמח לשוחח איתך !!!! יש לנו הרבה במשותף אז חזקי ואמצי תהיי חזקה הרבה כוחות נפשיים צריך מי כמוני יודעת !!!
 

66Amiram

New member
בגידת החברים הינה חוויה נפשית קשה מאד , ייתכן

ולא היו לכם חברים אמיתיים וייתכן שגם לך יש חלק בזה לא נעים להגיד זאת ,אבל כרגיל לטנגו צריך שנים ולא תמיד האשמה היא באחר .
 

תורקיז

New member
אני לא אמרתי בגידה של החברים

אני נזהרת וממש לא אומרת בגידת חברים. האמן לי שהיתה לנו קבוצת חברים נפלאה ואמיתית והיה לנו טוב ביחד. לצערי כעבור זמן מלכתו לבלי שוב, מסיבות שונות החוזק והעוצמה של החברותא פחתה. זה נכון שצריך שניים לטנגו. אבל יחד עם זאת, אני השונה בקבוצה. ומצד שני כל הדינמיקה של הקבוצה הופרה. אני לא מאשימה אותם! הם יקרים לי ואני אוהבת אותם! אני עצובה כי אני כבר לא שייכת כבודדת לקבוצה הזו. הקבוצה הזו במידה מסויימת שינתה פניה. בתחילה הם היו מאוד לצידי אבל עם חלוף הזמן והשינויים שהתפתחו .... נפתחו פערים. והבדידות של התמודדות עם עול החיים קשה! גם כשאני לפעמים מבקשת עזרה לאנשים אין זמן. כל אחד חי את חייו. מה שהיה פעם מובן מאליו כבר לא כזה. והנטל של התחזוקה מאוד קשה! הזמנת בעלי המקצוע, העלויות וכו'. מה אגיד - בעבר זה לא היה כך. אבל הרבה דברים היו שונים. אני מתמודדת! משתדלת להיות חזקה ולא ליפול תחת העומס והקושי. אבל עדיין הכאב הגדול הוא הבדידות האישית - הזוגית והבדידות החברתית. לעניין הטנגו - כן, עכשיו אני עוד פחות זמינה ממה שהייתי בעבר. אני עושה כפליים ממה שעשיתי לפני שנתיים. אני מקנאה באלה שיש להם משפחה גדולה ו/או ילדים גדולים שעליהם אפשר להשען ולהעזר בהם בשעה קשה .
 
כל כך מזדהה איתך בנושא החברים ..

אכן יש נתק מהחברה הזוגית .... אצלי אילו חברים מילדות מגיל ביה"ס העממי ..יחד עשינו הכל ... אפילו הילדים חברים ..וברגע האסון כולם התגיסו לעזרה . .הקיפו אותי ואת הילדים עד חנק ...ובהמשך כבר ראית שהשיחות משתתקות כשאני מגיעה למפגשי שישי בערב .. ראיתי שאני מוזמנת לבראנץ' של שישי נשים ,אבל לגבי הערב מתלחשים ואותי לא מזמנים ..וגם לי כבר לא התאים ..כי אך שהגעתי למפגשים השיחה היתה עוברת לשיחת נחומים על אישי ..הדינמקה השתנתה ...וגם מה שהתאים לזוגות לא בהכרח התאים לי ...התרחקו ? אולי אני התרחקתי? נפערה תהום .. שנתיים אחרי לכתו בעת שנסעתי לצימר עם חבר ,אחותי והחבר אירגנו שבכל הצימרים מסביב השתכנו החברים משכבר הימים ...היתה חוויה ..אמרתי את אשר על ליבי ..נפתחנו ..השיחות גלשו ...והבטחנו שהם איתי ... האמת הפעם אני בקשר טוב איתם..אבל המפגשים שלהם פחות מתאימים לי ...יש לי חיי חברה אחרים עם אנשים במצבי חד הוריות ,פנויים פנויות ...הצרות עם הבעל ..המאהב/ת ..החמה ...וכו ..כבר לא מענינים אותי ..אז הקשר קיים ...אבל לא יחזור למה שהיה ...אולם מתיצבים לצדי כאשר זקוקה לעזרה ... יש לי ילדים גדולים ..והם משענת קנה רצוץ ...אך אומרים הורה אחד יכול להחזיק עשרה ילדים אבל עשרה ילדים לא יחזקו הורה אחד ...ולא שהם לא טובים..ולא שהם לא רוצים ...פשוט הם בתחילת הדרך בונים את חיהם ...לא אפריע להם .. אז יש המון קשיים בלבד ...ולומדים להתגבר עליהם ...אבל האם משהו חשב על היתרונות של הלבד? יש כאלה מבטיחה לכם ...
טלי
 

לבנדר3

New member
נושא החברים לים הרגוע

גם אני מצאתי את עצמי משנה מערכות חברתיות בגלל שהסטטוס החברתי השתנה מכורח הנסיבות וזה מתאים לי יותר לפעמים מכאיב אוהבת את האופתמיות שלך
 
אני כל כך מבינה ומזדהה איתך../images/Emo201.gif

בעיקר עם הבדידות, למרות שאני מעסיקה את עצמי סביב השעון,הלילות וערבי שבת קשים לי במיוחד. דפי זהב הפך להיות פריט מאד משמעותי בחיי יום יום שלי, בו אני נעזרת בהתמודדות עם תקלות ותחזוקה הבית. משי
 
ובואו נראה את חצי הכוס המלא ...

משהו שאני כתבתי על הלבד לפני שנה ... כיום היתי מוסיפה עוד הרבה דברים ... אבל זה חומר למחשבה .. חפשו נקודות אור בלבד ...בהומור זה ברור ...
 
אתם מדברים פה על בעלי מקצוע תיקונים וכו'

והבית שלי חמ"ל ברזים בחוץ דלתות לא במקום כלמיני דברים לא סגורים הזמנתי בעל מקצוע לכל התיקונים הללו והוא התחיל ומחר יסיים ומה גם שאני זו שצריכה ללכת לחנות של כלי עבודה וטמבור כמו הום סנטר אבל מקומי ולקנות ברז? איפה נשמע דבר כזה \? בחיים לא התקרבתי לחנויות האלו. פשוט דברים שצפים פתאום על פני השטח והכל נופל עליך בלי התראה מוקדמת.
 
שחורדינית לומדים לעשות גם מה שלא ידענו

וכל זמן שניתן לרכוש שרותים בכסף חצי נחמה ... בהצלחה בתיקונים ..ובזה יגמר הצורך לתקן להרבה זמן ...
 
../images/Emo119.gif../images/Emo24.gifמה קשה יותר לדעתך

לאישה להחליף מנורה וליפתוח סתימה בכיור/אסלה או לגבר לילמוד לבשל וליזכור להוציא את החולצה הוורודה מהכביסה הלבנה(אם יש לך ספקות לגבי התוצאה,יש לי ניסיון)
 

ZEEV349

New member
מוכן לעזור בחפץ לב

ברזים חשמל ומנורות סתימות ונושאי אחזקה ביתיים
 
זה תלוי באשה , הכל אישי

אבי ז"ל לימד אותי לפתוח סתימות וגם להחליף מנורות , לבשל ולאפות למדתי וגם לכבס בגדים אבלח להחליף ברז , שם נפלתי , יש לי ברז במטבח מטפטף כבר יותר משנה בשבעה של אמי ב11/2006 , הבטיח אחי גומנרים שבעה אקנה ברז ואחליף לך את הברז הוא ניקה את הברז ואמר לא צריך להחליף , ועכשיו כל פתיחה של ברז זה מאמץ קשה מאד לידיים שלי והוא ממשיך לטפטף בפעם האחרונה שהוא שטף משהו במטבח , אמר תקני ברז אני אחליף , והבטחות יש לא רק ממנו , וברז במטבח זה משהו חיוני לא משהו שניתן להתחמק ממנו אז צוברת כילים ,ואז נגשת למאבק עם הברז במטבח , למדתי להיות סובלנית עם כל התקלות והתחזוקה של הבית , כולם מבטיחים לעזור אבל בפועל רק אנשי מקצוע למדתי לקרוא לחשמלאי , לטכנאי מכונות כביסה , אבל סתימות בבית אני יודעת לפתוח לבד רק לאינסטלטור עוד לא למדתי לקרוא ומתמודדת עם הברז הנוטף
 
../images/Emo119.gifנסיכה קבלי טיפ

פתחי את ראש הברז תגלי תחתיו אום קטן שחררי קלות באמצעות פלאייר או מפתח שוודי קטן והברז יחזור לתיפקוד קל
 
חזק ברוח לא עושים תחרות קשיים ..

ואישי תמיד היה אחראי על הכביסות...אז גם להפריד כבסים נאלצתי ללמוד ..כמו גם הפעלת מדיח ...להפעיל מקדחה . לפתוח .סתימות החלפת תקע שקע ..ידעתי תמיד
עוד דבר שחסר לנו זה עוגת יום ההולדת של "אבא" אומנם המתכון שלי ,הצפויי הקישוטים היו עליו ...לא מצלחים שחזר
לטגן כמוהו את קציצות הפלאפל אין איש יודע ...והחמוצים שלו ...יום לפני שנפטר הכין שתי צנצנות ענק עם כרובית וגזר מוחמצים ...במשך שנה הילדים אכלו מזה ..כל פעם לקחו דוגמית שהחמוצים של אבא לא יגמרו ... הכי הרבה חסר לנו הצחוק שלו החיבוק ..השיחות ...ואת זה אין איש שיוכל לשחזר ... לומדת לחיות עם מה שיש ..ובחרתי לחיות חיים מאושרים ..ואני מאושרת ...ורק צריכה לדאוג שהשמחה תשלוט בביתי ובמשפחתי ...
 
../images/Emo119.gifלא תחרות אלא מיומנות

לא היתעסקתי כלל בעבודות הבית.היתה חלוקה ביני לבין אישתי אני דואג להכנסה והיא להוצאה.עבדתי שעות רבות ולא היה לי זמן לעבודות הבית,מה גם שאישתי אהבה את המיטבח ולניקיונות היתה ע"ב. ניראה לי שעיקר הבעיה הינה אוזן קשבת,בת/ן זוג שיקשיב שיתן נקודת מבט נוספת למה שאני רואה,ברור היה לי שאיני רואה הכל וטועה לא מעט היתיעצות היתה פותרת הרבה בעיות לפני שהן היו כאלה,אבל אין עם מי.האדם היחיד שהכיר אותי ויכל לתת עצה שאני גם אקשיב לה המשיך לעולם אחר ואני נותרתי בדד.נישארתי עם 4 ילדים 3 בנים ובת, שחוק כלכלית ומנטלית מ-5 שנות מחלת אישתי ומהמקום הנמוך ההוא לחזור לשיגרה של עבודה ולימודים.לא היה קל אבל אני והילדים ידענו שאנו חייבים להמשיך לחיות, לחזור לשיגרה וכך היה.
 
ואכן אתה חזק מהרוח ...

וכל הכבוד לך שהצלחת להתרומם ולחזור לשגרה .. ואכן הדבר הכי קשה זה האוזן הקשבת ,עוד אדם אכפתי לבית ומחוייב שאפשר לחלוק איתו ולהתייעץ יש מה ללמוד ממך ... רק טוב ,אור ואהבה שלך טלי
 
למעלה