הלא מוערכים

[קיר קמט]

גם עליי.

לא מוערכים ? ZZ TOP, STEPPENWOLF. ובפורום הזה, גם האיגלס.

 

[special agent utah]

אני אתך, קמט!

האיגלס הם אולי האנדר-רייטד הכי גדולים בפורום!

 

[קיר קמט]

ועוד כמה

הפעם קצת אחרים - When the Music's Over, שיר מצויין של הדלתות, שתמיד נשכח בצד כשמדברים עליהם, למרות ש"ימים מוזרים" נחשב לאלבום מצויין שלהם - ולדעתי, הרבה בזכות השיר הזה. Love Me Two Times - נכון, הליריקה בנאלית, בהתאם בערך לכל דבר אחר שרובי קרייגר כתב בימי חייו, אבל זה שיר כל כך פשוט וכל כך.... יפה. ------------------- The Stranglers - להקה כיפית, שיודעת לבעוט כשצריך, יודעת לצחוק, ויודעת (בעיקר) לעשות מוזיקה טובה. The Ventures - Dammit, those guys can play ! -------------- רמי פורטיס - רמי, מלך ישראל, חי, חי, וקיים. תיסלם - נכון, הם נולדו בתור ספק בדיחה ספק מחאה, אבל מה שיצא בסוף - כל כך טוב.

 

[noosh]

When the Music's Over

פעם שמעתי את השיר הזה ו(כמובן ש)הוא הכניס אותי לאקסטזות כמו שהדורז יודעים... ואמרתי לחברה שלי שאם אני מתה - זה השיר שאני רוצה שינגנו בלוויה שלי. שיר ענק, בין הכי אהובים עליי שלהם, אם לא הכי אהוב. פשוט מדהים

 

[The Hairy Chicken]

הדורס תמיד היו ידועים בכך שהם

מביאים את השיר הטוב ביותר שלהם בסוף האלבום: בראשון - The End במחכים לשמש - Five to One במצעד הרך - The Soft Parade באשת ל"א - Riders of the Storm ובימים מוזרים - When the Music's Over אני לא חושב שהשיר לא מוערך - לפחות לא בקרב אלה ששומעים יותר מהאלבום הראשון של הלהקה. אני תמיד יודע שהשיר הכי טוב בא בסוף (אצלם) וכיוון שימים מוזרים הוא הדורס האהוב עלי גם השיר הזה הוא אחד האהובים עלי.

 

[comfortably pink]

אני לא חובב דורס

אבל השיר הזה ו the end הם שירים שאני מאוד מאוד אוהב.

 

[Tomer 123]

או!

הנה דיון שכמעט ולא נערך, לעומת אובר רייטד, שנטחן בכל פינה (והרי מי לא אוהב לשחוט פרות קדושות). אז הנה האנדר רייטד שלי: The Beatles - Magical Mystery Tour - זה כבר נאמר בפורום הזה, אבל לא אכפת לי לחזור על זה. בין יצירות מופת כמו סרג'נט פפר והאלבום הלבן, מגיע אלבום מאוד קטן, מאוד צנוע, לא מגובש כל כך, אבל מאוד מרתק. למרות שהאלבום בעצם מורכב מפסקול הסרט הלא כל כך מוצלח בשם זה, פלוס מספר סינגלים שיצאו מוקדם יותר, מדובר באלבום הכי פסיכדלי של הביטלס, שלוקח צעד אחד קדימה מהסמל, עם מוסיקה מעניינת ושירים מעולים. Pink Floyd - Saucerful Of Secrets, More - שני אלבומים פחות מוערכים בתקופה המרתקת וההרפתקנית ביותר של הפלוידים. מוסיקה מעניינת, מחתרתית אפילו, הרבה התנסויות מוסיקליות שונות, וסאונד פסיכדלי על סף הפרוגרסיב. בינתיים אין לי עוד, אני אחזור בהמשך...

 

[Tomer 123]

וכמה משלנו

ישראלים אם לא הבנתם...

מאלה שלא מוערכים בפורום הזה: תיסלם - בדיחה? אני לא חושב...האלבום הראשון שלהם היה רוק'נרול כיפי וסוחף, והשני היה אפילו מעניין מבחינה מסוימת (ע"ע המאמר שלי בנושא רוק מתקדם ישראלי). משינה - ניבלו, אני מבין שאתה לא אוהב אותם, אבל זו להקת הרוק שפעלה כאן הכי הרבה זמן (11 שנים!). לא הכי גדולה, אבל אחת מהגדולות. והם לא כל כך חסרי ערך מוסיקלי, כל תקליט שלהם הציג אותם בדרך אחרת, גם הם הושפעו/העתיקו (לדעתי יותר הושפעו) מגדולים מהם, הם תמיד היו מגוונים וייחודיים, ממדנס, דרך דילן ועד לפיקסיז ונירוונה.

 

[OzzzzzY]

../images/Emo45.gifמשינה אכן להקה גדולה....

לדעתי הלהקת רוק הכי גדולה שהייתה בארץ...לא הייתה ולא תיהיה בארץ להקה עם כמות של מעריצים כמו שיש למשינה... לדעתי כל האלבומים שוציאו משינה הם טובים ואף מצויינים (הכל כמובן ביחס לשאר להקות הרוק שבארץ)... משינה אמנם לא להקה של נגנים גדולים , אבל הם סיפקו להיטים בקצב מטורף , ולא היו הרבה להקות שהצליחו בצורה כזאת...

 

[HelterSkelter1]

צודק, הכי גדולה

אבל רחוקה מאוד מלהיות הכי טובה

 

[special agent utah]

משינה? אנדר-רייטד?

אתה בשרשור הלא נכון, חאבר! ההערצה העצומה ללהקה הזו, ויציבות של עבודתה לא עומדות יחד. שלושה אלבומים ראשונים שהם פשוט חיפוש עצמי מתמשך, אלבום פרידה עלוב (זה מה שקורה כשנותנים ליובל לכתוב...) ושאר שירים שהם ספק על-זמניים, ספק תת-רמה בהחלט לא שווים את ההערצה כלפייהם, ואת העמדתם בשורה הראשונה של הלהקות הישראליות. משך קיומה לא אומר פה הרבה, זה המון עניין של סיטואציהף אישיויות, תזמון. יש מספיק להקות קצרות-ימים בעבר של הרוק הישראלי שהן כל-כך יותר טובות, שזה פשוט מופרך ההערכ/צה כלפייהם. אבל כן, יש להם אלבום אחד שלא מוערך מספיק, והוא - כמובן - מפלצות התהילה.

 

[OzzzzzY]

אממ...

לדעתי "מפלצות התהילה" הוא האלבום הפחות טוב של משינה... למעט מספר שירים בודדים "את באה לבקר" , "אין מקום אחר" , "בנות הים" , שהם די טובים...חוץ מאלה יש שם מלא שירים שאין לי מושג מה הם רצו להביע שם... נכון...זה נשמע כאילו אני סותר את עצמי , כי אמרתי שכל האלבומים שלהם טובים , אבל לא ציינתי "למעט מפלצות התהילה" (שכחתי ממנו..) האלבום לא מוערך ובצדק!!!

 

[special agent utah]

האלבום שונה, חדשני, מעז

וטוב. הם ניסו משהו שונה בשבילם, שפחות הצליח ב"קופות", ולכן עזבו אותו. מוזיקלית, הוא המעניין והטוב שבאלבומייהם.

 

[Tomer 123]

תגובה

שלושת האלבומים הראשונים של משינה לא היו חיפוש עצמי, אלא יותר בניית הצליל של הלהקה. האלבום הראשון היה מעולה, השני קצת פחות והשלישי הוא אולי האלבום הכי פחות מוערך של הלהקה, אבל בלי ספק אחד הטובים. "העמותה לחקר התמותה" שהוא, בעיני, האלבום הכי טוב שלהם, היה אלבום עם צליל מגובש, אחיד ואיכותי, "מפלצות התהילה" בהחלט לא מוערך מספיק, והוא אכן אלבום מצוין, "שיא הרגש" פחות טוב, אבל עדיין שומר על יציבות, ו"להתראות נעורים, שלום אהבה", וכאן אני מסכים היה סיום עצוב, עצוב מאוד, ללהקה הנפלאה הזאת.

 

[The Hairy Chicken]

אם כבר כמה משלנו

צביקה פיק - אני לא יודע מה יש לאנשים נגדו אבל כשהוא היה בשיאו (1977-1980) הוא הביא אותה במוסיקה פצצתית. לדעתי הוא הזמר המוצלח ביותר בארצינו שהוציא יותר מ-2-3 אלבומים. אין הרבה כאלה.

 

[Tomer 123]

אני אגיד לך

מה יש לאנשים (כמוני) נגדו... קחי למשל את "מוסיקה" או "המראה", כל השירים שם זהים! הכל נשמע פשוט אותו דבר, "מרי לו", "מעלה מעלה", "אהבה בסוף הקיץ" וכן הלאה. לדעתי היה לו שיר אחד טוב, "נאסף תשרי", וכל השאר הם פשוט, ותסלחי לי שאני בוטה, פשוט זבל קיטשי.

 

[הניבלונגים]

כמה וכמה

איזה שרשור כיפיי, הרבה יותר מהלא מוערכים, למרות שזה נחמד לרדת על להקות לפעמים הרבה יותר נחמד לכתוב על דברים שאוהבים אז אני אנסה כמה: ארתור בראון כולם (אני מקווה) מכירים את הפתיח של השיר fier עם אחת הצעקות הכי ידועות בעולם הרוק: I am the God of Hellfier... אבל כמה שמעו את התקליט כולו?, The Crazy World of Arthur Brown הוא אחד מאלבומי המופת של הסיקסטיס, וחוץ ממנו, לפחות עד 1980 (אז הפסקתי לעקוב פשוט) המשיך ארתור בראון לעשות את המוסיקה המדהימה שלו, הוא המשיך עד היום אבל אין כבר מי ששומע וחבל... Grateful Dead קצת מוזר לקרוא לאחת הלהקות הכי מצליחות בתולדות הרוק האמריקאי אנדרייטדד, אבל הגריטפול הם להקה מוזרה יש להם מעריצים שרופים (דדהאדס), בדרך כלל מדובר בהיפים מזדקנים שמשמרים בצורת חייהם את הסיקסטיס ונוהים אחרי מנהיג הלהקה, ג'רי גראסיה ז"ל, משל היה התגלמות מודרנית של בן האלוהים, אבל חוץ מהם מי מכיר את הדד?, מי שומע את הג'אמים המופלאים שלהם?, מי מכיר את הג'רי גראסיה באנד שהוציא את אחד מאלבומי ההופעה הכי טובים בהיסטוריה?, מי מכיר את dark star אחת מיצירות המופת הכי גדולות של הסקסטיס?, פשוט חבל... |הגדש| The Small Faces תודה לאל שהפנים הוציאו את איצ'קו פארק, אחרת הם היו מופעים כנראה רק בפינת המרתף שלנו, אם בזכות איטקצ'ו, שהוא אחד השירים היותר גאונים של הסיקסטיס בעיני, מישהו שמע את יצרת המופת של Ogden's Nut Gone Flake אז דיינו, לצערי יותר מידיי בטוחים שמדובר בלהקה של להיט אחד. The Pretty Things מי הם הילדים הרעים של הרוק?, (כולם ביחד: הסטונס), לפני שהיו הסטונס, והרבה יותר רעים או פרועים מהם היו הדברים היפים, שגם הוציאו תקליטים מעולים, הם התחילו כלהקת R&B מעולה דומה מאוד לסטונס אבל לקראת סוף שנות השישים הם עברו לעשות פסיכדליה מחתרתית סטייל פ"פ ו Tomorow, למרבה הצער אמריקה שאף פעם לא ידעה לקבל דברים ניסיוניים ומחתרתיים לא ידעה להתמודד גם עם הדברים היפים והפ לא זכו להצלחה מחוץ לאנגליה. ההמשך יבוא

 

[מאיה מבולבלת]

מספר אלבומים..

אלבום גאוני של הסגולים כמעט ובלתי מוכר הליידי כתבה עליו ביקורת לא מזמן... אבל לא הרבה אנשים מכירים אותו. the book of tailesyn ממולץ ביותר! עוד אלבום שלפי דעתי לא מוערך מספיק של אוריה היפ sailsbury וזהו לבנתיים

 

[Grimble Grumble]

מממ

לדעתי כמעט כל להקה שאני אוהב לא מספיק מוערכת בעולם רודף הפופ... אז אני אדבר על הלא מוערכים בפורום: The Smiths - כמה פעמים אני אטיף פה על הלהקה הגדולה הזאת ובכל זאת מתעלמים ממנה במפגין... The Velvet Underground - האמת זה יותר התעלמות ממפעל חייהם של לו ריד וג'ון קייל, שניים מגדולים היוצרים ב35 השנים האחרונות... Queen - בעקבות עזרתה האדיה של ליעד קווין הפכו למוקצים ומאוסים בפורום... האמת לגיטימי (זה מה שיצר אצלי טורניר הגיטריסטים ובכלל האווירה פה עד לפני כחצי שנה כלפי פינק פלויד) אבל עדיין, Queen II לא ב100 האלבומים הגדולים?!?!?! דייויד בואי - אם יבקשו ממני להזכיר אמן/להקה שפועלים מהתקופה שעליה אנחנו אוהבים לדבר (סוף 60, תחילת 70) ועד היום ולא מביישים את עברם אז דייויד תמיד יהיה הראשון שיעלה לי לראש... ולמרות זאת, בפורום הזה הוא לא מקבל את הכבוד המגיע לו ("אתה תתן לי את הכבוד המגיע לי כסאח!!!") רמי פורטיס - הגדול מכולם... וזהו. אינגווי מאלמסטין - כי הטכנאי השוודי הוא עדיין אחד מפלאי העולם...

 

[special agent utah]

אוך, גרימבל!

איזו נחת! זו ממש לא הפעם הראשונה שיוצא לי לראות אותך כותב על הסמית'ס משהו חיובי, ואף אחד לא ממש מתייחס לזה כאן. הייתי אומר שזה אולי כי הם לא ממש "אגדת רוק", אבל אני יודע שזה פשוט נובע מחוסר ידע. האמת, לדעתי האישית ביותר, הסמית'ס הם גדולה שבלהקות תבל, לדורותיו. חמש שנות פעילות אינטנסיבית, בהן הוציאו ארבעה אלבומים מופתיים ועוד אינספור אוספים (אשר עדיין יוצאים...) אשר כללו עוד כמה וכמה שירים מדהימים. מעולם לא נתקלתי בשירה כל-כך יחודית, בכתיבה כל-כך קולעת (באנגלית, בעברית תמיד יש את מאיר...), צינית, עצובה, מצחיקה, אישית, חולמנית, מורכבת ומתוחכמת כמו זו של מוריסי, ובלחנים כל-כך תואמים, כל-כך מיוחדים, כל-כך שונים מכל דבר אחר. זו באמת הלהקה הכי גדולה שלי, ולא יעזור כלום לאף-אחד. מגיל 14 ועוד היום, כל משבר, אירוע משמח, היסטורי וסתם ימים דכאוניים או ימים "רגילים", כל החוויות המיוחדות והפחות מיוחדות שעברו עליי בשש שנים האחרונות כמעט, הכל התרחש בלוויתם המופלאה של סטיבן (PUSH OFF) מוריסי, ג'וני מאר (שהיה חייב להיות בטורניר ההוא!...), רורק וג'ויס הנדרין. אין, לא הייתה ולא תהיה להקה שהיא חבר יותר טוב שלי מאשר הסמית'ס, והם בהחלט, בכל מקום שאני לא הולך אליו, אנדר-רייטד בטירוף. למע שתהה, הם הרבה יותר מאשר "PANNIC" או ביגמאות' סטרייקס אגיין (הטובים לכשעצמם, כמובן).