הלאן
האופק נפרש בפניי, חשרת ענן מחליפה כוכב, השמיים כבדים לוחצים על כתפיי, הדרכים מתכנסות לאחת. בסוף זה יהיה רק אני, ודבר לא עוד בלעדיי. וחייב להמשיך ללכת, להחזיק מעמד, לא למעוד, לא לסגת לצלוח את הרכס התלול של חיי, כך שבערוב ימיי, כשהלילה יכסה ברגבים את פניי, בין אם אגיע או לא, יאמרו גם עליי: ``גם הוא היה, ``גם הוא צעד עמנו כאן``. חייב להמשיך ללכת, לא משנה הלאן…
האופק נפרש בפניי, חשרת ענן מחליפה כוכב, השמיים כבדים לוחצים על כתפיי, הדרכים מתכנסות לאחת. בסוף זה יהיה רק אני, ודבר לא עוד בלעדיי. וחייב להמשיך ללכת, להחזיק מעמד, לא למעוד, לא לסגת לצלוח את הרכס התלול של חיי, כך שבערוב ימיי, כשהלילה יכסה ברגבים את פניי, בין אם אגיע או לא, יאמרו גם עליי: ``גם הוא היה, ``גם הוא צעד עמנו כאן``. חייב להמשיך ללכת, לא משנה הלאן…
``הבל הבלים, הכל הבל``. אבל לא כסיבה ליאוש, נהפוך הוא. ההכרה בהבל היא שמרוממת ומעצימה... כל העניין הוא באיך, בסגנון, באיך עושים את הדברים.ובדיוק בזה מתמקד השיר, בסיגנון (לדעתי) אהבתי מאד