אני חושב ששנינו חיינו בעולמות מקבילים
אישתי השנייה הייתה אישה מאד אלימה. היו מריבות בכל השבוע אבל בעיקר בימי שישי בערב ולאורך כל יום השבת כי אז שהינו יחד בבית. היו ימים שהיא התעוררה עם שיר קטן בלב והיום עבר ככה בכייף.
והיו הרבה ימים שהבית הפך להיות זירת התגוששות קשה.
תחנת המשטרה הקרובה הייתה אורחת של קבע אצלנו בסלון הבית. לא משום שמישהו מאיתנו הזמין אותם אלא השכנים היו מצלצלים ומבקשים דחוף להגיע "לפני שמישהו יירצח שם".. כשהיו מגיעים השוטרים... הרבה פעמים ספרתי להם שאישתי היא השחקנית הראשית בחוג התיאטרון של המתנ"ס הקהילתי ואנחנו פשוט מתאמנים על הצגה שבה זוג מרבה לריב.
השוטרים היו מגחכים, לוקחים מספרי ת. הזהות והולכים. אחרי 10 שנים התגרשנו, היא לקחה את מעט הדברים שלה והלכה כשהילד המשותף נשאר איתי, אז הוא היה רק בן 13 אפילו הבת שלה מנישואיה הקודמים שהייתה חיילת בת 18 נישארה לגור איתי לעוד 7 שנים עד שעזבה את הבית. כיום אני וגרושתי חברים מאד טובים. לא יכולנו להיות חברים כשגרנו ביחד. אבל כיום הכל נשכח נסלח ואני אוהב אותה כמו פעם. אני נשוי בשלישית ואישתי הנוכחית היא האנטי תיזה של האישה השנייה היא נבהלת אפילו ממשק כנף של יתוש. היא תמיד שקטה ותמיד חייכנית. מאד ביישנית. הגונה ומאד מוסרית. אני לא רגיל לכזאת.
לפעמים האקשן של השנייה מאד חסר לי.