קראתי את כל הכתבה,
והיה ממש נחמד לראות שהיא לא איבדה את כל האיכויות האלו של הופעה, ושהדברים שיש לה לומר מוערכים גם בארץ, ושהיא עוד רלוונטית, כי פה ושם הרגשתי שאולי זה הסוף. ואז הגיעה הפסקה האחרונה וזה כל כך הפריע לי לקרוא אותה. נורא קל לשבת בבית ולכתוב שירים על ג'ורג' בוש, אבל כשזה מגיע לאספקט המעשי, כנראה שזה יותר מדי לבוא ולהציג את האג'נדה האנטי מלחמתית משהו במקום שהכי צריך לשמוע אותה. כמו שאומרים, קל לדבר. זה פשוט מאכזב.