אין כללים!
לי יש חברה בת גילי. בעוד שאני נ+2, היא רווקה. בתקופות מקבילות בחיים, למדנו יחד, שרות, לימודים אקדמאים.. בתקופות הללו שתינו יצאנו עם בחורים.. אני מצאתי את זה שאהבתי, והיינו מוכנים לנסות להקים בית. היא יצאה עם זה שאהבה 5 שנים (שלדעתי זה כמו נישואין) ואח"כ נפרדו. הלב שלה נשבר, והיא הפנתה הרבה מעוצמתה,חוכמתה,כוחה וכו' לקריירה. היא די מצליחה. היא יפה מאוד (השמינה עם השנים, אבל עדיין יפיפיה) מלאה בתכנים ובהרפתקאות, טסה המון, מכירה אנשים, מבלה, יוצאת בלי סוף, ישנה טוב בלילה, גרה בבית מדהים שמעוצב לטעמה האקלוסיבי... אני: נראת מצוין, ילדתי שני ילדים (טפו! טפו!) נפלאים. הקריירה שלי היא התפשרות. אני לא עובדת משרה מלאה, כי בעלי עובד עד מאוחר, ומישהו צריך להיות עם הילדים.. אני לא מבלה המון. הבילויים שלי די סולידים למשפחה בורגנית. חיי סובבים בעיקר לנוחותם של ילדיי ומשפחתי. רוב החברות העדכניות שלי, הן אמהות של החברים של הילדים שלי. ואז.. בין הרפתקאה לטיול, יוצא לנו לשוחח. היא אמרה שעד גיל 32 היא חיפשה וחיפשה את האדון הנכון, ולא מצאה את החצי שלה. ואז התקבעה במוחה התפישה, שהיא אדם מושלם. שלא צריכה לחפש "חצי". והיא מאושרת בחייה. כשבא לה ל"הריח ילדים", היא קופצת אלי, והילדים שלי מרוויחים "דודה" נהדרת. החברה משתילה במוחנו המון מסרים של "טוב" או "רע", וכמובן שיש אינטרסים בכל הכיוונים. מי אני שאחליט, שהיא אדם דפוק? אולי אני הדפוקה? אולי אני זו שמוותרת על כל כך הרבה בשביל אחרים? היה מרגיע אותך, אם היא היתה מתחתנת, כדי להתגרש רק בשביל לא להיות רווקה מזדקנת?! אתה מחפש בה דפקטים? בטוח שתמצא!! בדיוק כשם שתמצא בי דפקטים (ואני סמל ומופת ל"כללי הספר"). מקורן של הסטיגמות לא מהאוויר. אחרי שנים ארוכות של "לבד", היא בטח למדה להנות מהיתרונות הבולטים של הסטטוס הזה. הרבה מהסטיגמות של הגרושות די נכונות, בדיוק כמו הסטיגמות של הנשואות או הרווקות המזדקנות. אבל לכל כלל יש יוצא מו הכלל, ואין היוצ-מן הכלל מעיד על הכלל! כך שזה עניין די אישי. אם היא כ"כ מוצלחת, למה לפספס אחת כזו בגלל קבעונות מחשבתיים? תנסה להכיר, ואולי מצאת יהלום אמיתי! נ.ב. - לגבי ילדים, שמעתי מספיק אנשים שהתחילו עם הפנטזיה של 4-6 ילדים, ואחרי שתי לידות, הבינו שמציאות זה דבר די חזק! בהצלחה!
