קצת באחור, אבל לא שכחתי
ובכן: המחקרים על מבוגרים שבילדותם סבלו מהפרעת קשב ולא טופלו באופן יעיל מראים שיש אצלם שיעור משמעותית יותר גבוה של דיכאון, חרדה, הפרעות אכילה, שימוש בסמים ובאלכוהול והתמכרויות, וכן הסתבכות עם החוק. (ואף אחד מאלה לא מוסיף בריאות כידוע...) לגבי שימוש בסמים ובאלכוהול: ידעתי את הנתון הזה, אבל בשבוע שעבר ביום עיון ראיתי דיאגרמה שהשוותה את השימוש בסמים ואלכוהול, לפי מעקב ממושך אחרי קבוצה גדולה של ילדים גדולה שאובחנו עם ADHD והומלץ להם על שימוש ברטלין, ושחלקם קיבלו אותו, וחלקם - בגלל התנגדות שלהם או של ההורים - לא קיבלו אותו. ההפרש היה הרבה יותר גדול ממה שציפיתי. לראות ולא להאמין. החריג היחיד היה עישון סיגריות, ששם דווקא אלה שכן טופלו השתמשו יותר, ואין עדיין הסבר ברור לעניין. אבל בכל הקטגוריות האחרות - סמים מסוגים שונים, ואלכוהול - הפער היה ענק; מי שקיבל רטלין נקלע לשם הרבה הרבה פחות. נוסף על כך יש כמובן הדברים הברורים שלא דרוש מחקר בשביל לראות אותם: הדימוי העצמי של הילד שצונח לקרשים, חוסר האמון ביכולתו לעמוד במה שנדרש ממנו, הבלבול עקב חוסר היכולת שלו להבין למה הוא ככה, ואולי באמת צודקים כל אלה שמאשימים אותו שהוא לא מספיק רוצה, והבלבול בהערכה העצמית, והקצר בתקשורת עם עולם המבוגרים וכו' אני זוכרת את עצמי, כשעדיין חששתי מהרטלין, מסתכלת על הילד שלי ששכב על הרצפה ובכה, ואמר: אמא, את לא מבינה, אני לא *יכול* ללכת לשם [לביה"ס]. בתחילת השנה כל כך רציתי להיות השנה ילד טוב, ואני לא מצליח. וחשבתי לעצמי: אולי בעוד עשרים שנה יגלו שרטלין עושה איזשהו נזק, אבל ההימנעות ממנו עושה כעת נזק ברור, שהוא ודאי, והוא הרסני לכל החיים. אז אם יש לך דרך ברורה אחרת שידוע לך שיכולה לעזור לו בצורה משמעותית, זה סיפור אחד. אבל עד כמה שידוע לנו (ורבים כאן ניסו וחיפשו) אין דרך ברורה כזו. ואם אין לך, ואם אכן האבחון וההמלצה ברורים - אני מציעה לך להתחיל, ואם את רוצה חפשי במקביל דרך אחרת, בריאה יותר, וכשתמצאי אותה תעברי אליה. כמו שאומר חברנו גיל מאור: אצל ילדים כל שבוע של חוסר טיפול ושל תסכול הוא שבוע של נזק.