הכרח סיבתי?

רגלים

New member
להווכח בדטרמיניזם כאשר מסתכלים על חוקיות במאורעות נקודתים

רגע אחרי רגע ועדיין אין זה מראה כיצד מה שקרה לפני 13 מיליארד שנה קובע באופן חד משמעי כיצד ומה יהיה בעוד רגע
.
מה שאפשר לטעון זה שבכל רגע ורגע עוד פרט במפץ הגדול נחשף.
ןמצד שני אפשר לומר שכל רגע ורגע נוצר משהו חדש. אין אפשרות להבדיל בין שתי הטענות באופן מעשי....
 
אחרי שתצפה במשחק ביליארד ותקדיש מחשבה

מורחבת בעזרת הדימיון שלך למה שראית
יש סיכוי שתגיע לבד למסקנה שאני מחזיק בה .
 

חנוך25

New member
אז אם יש "סיכוי" זה אומר שזה לא נקבע מראש :)

דרך אגב אין שום מודל פיזיקלי שינבא בדיוק מהלך של כדור ביליארד. שלא לדבר על כמה כדורים.
 

פרילנסר

New member
לוּ כָּל הַטוֹרְפִים - הייקו

לוּ כָּל הַטוֹרְפִים
מַכִּים עַל חֵטְא הָהֶרֶג
מִי הָיָה אַרְיֵה
 

פרילנסר

New member
הַמַתְאִים שוֹרֵד - הייקו

הַמַתְאִים שוֹרֵד
כְּשֶצָפוּף בָּחָפִיסָה
נִטְרָפִים קְלָפִים
 

פרילנסר

New member
צילי מתכווץ,

ואני מתומצת ומתמצה, כפי שאפשר לראות, :)
&nbsp
נהנה לראות שאתה לא מוותר,
חזק ואמץ!
 

hieroso

New member
כל עוד יש צל, ממשיכים

"הריאלי הוא מה שמשליך צל."

גם התמצות טוב לנו : בהחזיקך את משפטיך ביד,השלך אותם בחוזקה ארצה. אם דבר לא נשבר, סימן שהתרכיז איכותי.
אלא שלרוב זה לא מספיק לאחרים, שדורשים הבהרות, הסברים, ביאורים, הגדרות משנה, ריבוי אינפלציוני של יש, סלסולים, ענטוזים, הפקר של שומן אידיאי נשפך.
מי יוכל להסתפק במובן מאליו ??
 
אתה באמת חושב שמה שדורש העולם

הוא שומן?
כי אני חושב שהוא דורש אויר שבו יוכל לנשום לרווחה.
הוא רוצה יופי לשחות בו, חום לישון בו, דעה להתכסות בה ולומר שהיא האמת.
דעה לשיטיון. דעה איכותית של שטות, שתחזיק מעמד יותר משנה עם אחריות היצרן.
דעה עם תוקף וחומרי טעם וריח בתוצרת מקומית ועם תוספת סוכר, המוו סוכר ובתיבול חריף.
דעה שאין לה התחלה ואין לה סוף. דעה שלא קיימת בעצם. סוג של דעה גמישה כל כך ואוהבת את הבריות עד כדי הארה, אבל בלי האור. הדעה שלא יכולה לנצח אבל לא יכולה להפסיד. הדעה האמצעית בין הדעות האמצעיות.
כזאת דעה כל אחד היה רוצה. אני כבר מתפתה לדעה כזו רק מדיבור עליה. לו היתה כזו דעה בעולם! הא! אז היינו בעולם שכולו טוב, מעשנים חשיש ובוהים בדשא הירוק.
הדעה הזו היא אלוהים. אלוהים הוא דעה שכולם רוצים אבל אינו קיים ורק המאמינים רודפים אחריו ותמיד תמיד הורגים איש את רעהו כמו ילדים טובים שלא למדו מה זה טוב ומה זה רע.
אלוהים הלא קיים, שווה לרדוף אחריו כי אין טעם שלא לרדוף אחריו. אם הייתי אלוהים הייתי בורח ממני ולא נותן לעצמי להיתפס בחשיבה. ככה הייתי- אם הייתי אלוהים.
אבל מכיוון שאני לא אלוהים אני עושה ככל שביכולתי כדי להיתפס בחשיבה ואז אני צריך לרדוף אחרי הכרותיהם של אנשים ולהאכיל אותם בזונדה בכפיה ובאינוס מילולי לתענוג שאינו אלוהי בכלל. ובכל זאת זה החלק האלוהי באדם- זה שמחדיר בכוח את דעתו במילים ואונס את הבריות לדעת, להכיר.ואל נא תאמר- "יש המפתים אותם" כי גם זה אינוס במילים. והכל, הכל, מלחמה ובה נופלים חללים במילים ובריות נהדרות קורסות כהרף עין בלי שלבשו עוד צורת בשר. כל זה קורה ברוח האדם טרם לבשה הכרתו את הדעה שכה חפץ בה.
ובעצם מה אני אומר בדברים אלו? רק כפיית הקורא להבל כלשהו. אבל זה הוא אל, כלומר אלוהי, כלומר אינו קיים וזה אומר שעלינו לרדוף אחריו כי אין לנו סיבה לא לרדוף אחריו.
ואם, חס וחלילה, היינו זונחים את רדיפת הדעה האופטימלית, היה זה אסון כבד והיינו חוזרים לימי קדם. היינו משתעשעים בשירי הייקו למשל, או בפסוקי תנך כאילו הם מזון לעופות. לא היה להם כל פירוש. היה רק אין. אין שבולע את כל העולם ובעצם כבר עכשיו אנחנו במצב כזה, בלועי אין, בלי פירוש לדבר אחד ואין בידינו אלא חוקים, כל אחד וחוקיו הבידיוניים ששאולים מעולם דמיונותיו שמודע לו לעיתים כשהוא נאבק על דעתו, כלומר נאבק על הדעה שהוא רודף אחריה ולעולם לא מגיע אליה.
אז בעצם הסוף הוא בידיון ובשנתנו אנו רודפים אחר משהו שיקרא שמו אמת והוא לא ידוע לנו לעולם. אז מה אנו רוצים ממנו? אין לנו דרך להשיגו. אז למה, למה לרדוף אחריו?
וכאן אעצור ואניח לדיון שלא קיים לבטל את עצמו.
 

hieroso

New member
אז אני רואה שגם אתה שבוי לריבוי האינפלציוני של המילה :)

קיצור, תנו לנו איזו עצם לכרסם בה : אין מה לראות, רק להעביר את הזמן...
 
כשם שואן גוך היה שבוי של ריבוי הנקודות

ובציוריו- אתה רואה נקודה בכלל? אז סימן שעליך להתרחק מהציור, לתפוס אותו כהרף עין, כאחדות.
אז אנא ממך, התרחק מהנקודות שאני כותב. יש רק דבר אחד שם. ואין אפילו שניים. דבר אחד ויחיד ואני לא אגיד לך מהו כי זה יהרוס אותו. את האמת אי אפשר לכלוא במשפט. היא מתפזרת בחלקיקי התודעה ומצויה בכל מקום שבו נמצא היופי. וכל יופי מצוי במקום שאינו ניתן להגדרה ואין בו שום דבר מודע. כל הניסיונות להביא את האמת לכדי נוסחת הכל הם התקבעות היחסיות ולכן מאבדים את הכלליות ונכנסים לתוך קיפול אבסולוטי שיכול רק להטעות ולייצר שיכפולים של עצמו.
 

פרילנסר

New member
"דורש"... "רוצה"... - זה חתיכת שומן אידאי, מה שנתת לנו פה,

או את חמתך השפוכה,
תודה.
&nbsp
כי אם היתה זו דעה מוצקה, היא היתה מתנפצת על רצפת הבדיון (אתה אמרת) אם היתה מוטחת בה,
&nbsp
הבנתי נכון?
 
ההכרח היחיד שיש בטבע הוא הימצאות קשר בין הדברים

ומכיוון שכל הדברים קשורים אין הכוח האנושי יכול להבין את העולם אלא כיחסי.
אם לא היה הכרח שהדברים יהיו קשורים היינו יכולים לדבר על סיבות חסרות תולדות ועל תולדות חסרות סיבות.
ומכאן אנו למדים שהסיבות והתולדות הן קשרים בין דברים בזמן.
אם אין זמן אין סיבות ותולדות.
אז התשובה לשאלתך היא זו- ההכרח הסיבתי נובע מהימצאות קשרים בזמן. אם מקבלים שקיים זמן מקבלים סיבתיות.
 

חנוך25

New member
לא יהיה יותר מדויק להגיד שאם מקבלים

שקיים זמן מקבלים שקיים שינוי? (ולאו דוקא סיבתיות)
כלומר אם יש הכרח לוגי הוא רק ההכרח שמשהו שנקרא "סיבה" הוא מוקדם יותר למשהו שנקרא "תולדה".
בקיצור - זאת פשוט משמעות המילים הללו בשפה האנושית - ע"פ הגדרה.
סיבה =מוקדם. תולדה =מאוחר.
 
האכסיומה היא שיש "דברים בזמן"

השינוי חל על "דבר בזמן".
והסיבתיות חלה על "דברים בזמן". כלומר השניות היא באכסיומה.
מדבר אחד אפשר להסיק רק שינוי ולא סיבתיות.
ההבדל בין תיאור סיבתי לתיאור שינויי הוא הבדל של ספירה.
בסנסקריט ספירה היא "מאיה" ומשמעותה גם אשליה.
בלטינית ספירה היא "מדיטציה" ("med- "to measure).
אז אני הייתי מנסח זאת כך- ספירה היא אכסיומה להכללה על העולם וממנה נגזרות השקפות והגדרות.
כך שאני חושב שיש איזשהו גבול שהוא בלתי ניתן להגדרה בדיוק כמו שלמשוואה אין הגדרה אחת שנגזרת ממנה אלא כל פרמטר בה יכול להיות מבודד ומוגדר על פי שאר המשוואה.
ולכן אני חושב שהמספר מגלם פרספקטיבה על העולם. בגלל זה הפיתגוראים השפיעו בצורה חזקה כל כך על התפתחות החשיבה האנושית ואי אפשר לראות את אפלטון אלא כפרודקט של אכסיומות פיתגוראיות.
כל דיון על הפילוסופיה המערבית שהיא "הערת שוליים לאפלטון" יכול להתמפות מצד ניתוח פיתגוראי, כלומר זיהוי האכסיומה המספרית ביסודו אך גם למידת הרטרוספקטיבה שהורשה מאפלטון ומהפיתגוראים ונמצאת במצב סטאטי כלומר כאיזושי שפה או שימוש מסויים במושגים.
דוגמא לכך היא השימוש במושג "צורה" בבואם של פילוסופים שונים במערב להתייחס לאידאות. זו ירושה מהאסכולה הפיתגוראית.
אין איזשהו נימוק רציונלי לשימוש הזה. חוויותיהם של המיסטיקנים בעולם האידאות כמעט ולא כוללות צורות אלא בעיקר אורות או קולות ואף דימויים שונים. כך שסביר שמקור השימוש הוא הרעיונות של האסכולה לגבי הצורות המבטאות חוקיות של מספרים ולכן ולכן גם חוקיות של ספירות או פרספקטיבות ראשוניות שאין דרך לקבוע איזו מהן אמת כי כולן מציגות השקפת עולם אקוויבלנטית.
כל החוקים מתבטאים אחרת בהתאם לכל ספירה. במוניזם ביטוי אחד ובדואליזם ביטוי אחר. אולם החוק הוא אותו החוק ומקורו או מהותו הוא אחד בכל הספירות.
ובגלל זה אני טוען שהחוקים הם הצורה, כלומר צורה היא מה שנמצא בנקודה הטרנסצנדטית של אוסף חוקים שהם ביטויים שונים של אותו הדבר האחד.
מכיוון שהצורה היא בתוך החוקים העיסוק בצורה הוא העיסוק שבאידאה של החוק.
אולם האידאה היא מושג רחב יותר מהאידאה של החוק. במרבית המקרים הבהרת המושג הזה לא מעלה ולא מורידה אולם אם בכוונת החוקר להתעסק באידאות שלמעלה מאידאת החוק המושגיות הזו לא מספיקה לו.
האידאות שלמעלה מאידאת החוק הן למעלה מבחינה מושגית ואני לא מדבר עליהן מבחינת עמקותן, רק על קדימות מושגית בהכרה.
מבחינת עמקותן, אידאות החוק השונות הן צורות של חוקים כגון "החוק המדיני", "חוק הטבע" וכו'. כלומר הן פחותות בעומקן מאידאת החוק.
האידאה של הצורה היא אידאה שאפשר לומר שהיא אבטיפוס שבלעדיו אין החשיבה יכולה להתקיים (כך היא הגדרת האבטיפוס- אידאה שהכרחית לחשיבה).
היא מאופיינת בדרך ואינה מאופיינת בדבר הנע בדרך הזו. או במילים אחרות היא התבנית של התנועה.
אידאת הצורה היא, אם כך, אופן התנועה של החשיבה.
ומכאן שאופני התנועה האפשריים, שאין ביכולתנו לקבוע מי מהם אמיתי הם צורות ואפשר לשרטט אותם בתוך מערכת גאומטרית נתונה.
ובגלל זה המוצקים האפלטוניים חשובים לדינמיות של החשיבה.
הם מגלמים את היסודות של החשיבה הדינמית.
מתוך המוצקים הללו אפשר להבין באופן חזותי את הדרכים השונות ליישב בעיות פילוסופיות.
ולכן עצם הדיון על דרכי הישוב הפילוסופי הן תמיד בקטגוריה של אחד מהמוצקים.
בעיות לוגיות, לדוגמא, הן בעיות שניתנות לניתוח בתוך מבנה של טטרהדרון.
איך? זה כבר עניין קצת שונה וראוי לדיון בפני עצמו. אך הסימבוליזם של חמשת הקטגוריות העיקריות של הבעיות הפילוסופיות בחמשת המוצקים האפלטוניים הוא רעיון שאני סבור שאינו בטל.
המוצקים שקולים, כאמור, לחמשת סוגי הבעיות הפילוסופיות והן- בעיות האתיקה, בעיות ההיגיון, בעיות היחסיות, בעיות הרוח ובעיות החוק.
&nbsp
&nbsp
 

חנוך25

New member
שאלה מה זה "דבר אחד"?

כסא זה דבר אחד? או הרגל של הכיסא? או סמ"ק של עץ? או המולקולות שמרכיבות אותו? או האטומים שמרכיבים אותן? או האלקטרונים שסובבים סביב גרעינים ובעצם הם כמעט ריק?
יש תופעות. יש שינוים נצפים ונמדדים. אנחנו מלבישים על התצפיות האלה תאוריות על מנת לייצר כלים לחיזוי שבתורם מאפשרים טכנולוגיה.
הסיבתיות היא אינסטרומנט. היא לא יותר הכרחית מבחינה לוגית משכיסא הכרחי מבחינה לוגית.
 
למעלה