הכרזה
מלפני בערך ארבע שנים התחלתי לשמוע את אביב גפן. תמיד חשבתי שהמוזיקה שלו מדהימה, תמיד הלחן הקסים אותי כל פעם מחדש, אם לא המילים. בחודשים האחרונים רציתי ללמוד יותר מי הוא אביב בתור בן אדם. מה גרם לבן אדם הזה להגיע לאיפה שהוא היום ולעשות את כל מה שהוא עשה. אז קראתי. וקראתי עוד. ושמעתי עוד שירים. והתעמקתי בהם יותר. הוצאתי כל חומר ארכיון אפשרי שיכלתי להוציא ופשוט קראתי. והגעתי למסקנה אחת (זה קרה ממש לפני חמש דקות) חוץ מזה שאני אוהבת רצח את המוזיקה של האמן הזה, את המילים ואת הלחנים, אני מאוד מעריכה אותו. הוא נגע בי במקום מסוים בלב, שבינתיים אף אחד עוד לא נגע שם. תגידו שזה בנאלי - לא איכפת לי. תגידו "מה? רק עכשיו גילית?" אז כן. רק עכשיו גיליתי שאני מעריכה אותו. לא מעריצה, לא אוהבת, לא חולה. מעריכה. שבשבילי זה לא עוד אובססיה לגבי זמר, אלא משהו שבאמת בא מהלב, המקום שבו הוא הצליח לגעת לי.
מלפני בערך ארבע שנים התחלתי לשמוע את אביב גפן. תמיד חשבתי שהמוזיקה שלו מדהימה, תמיד הלחן הקסים אותי כל פעם מחדש, אם לא המילים. בחודשים האחרונים רציתי ללמוד יותר מי הוא אביב בתור בן אדם. מה גרם לבן אדם הזה להגיע לאיפה שהוא היום ולעשות את כל מה שהוא עשה. אז קראתי. וקראתי עוד. ושמעתי עוד שירים. והתעמקתי בהם יותר. הוצאתי כל חומר ארכיון אפשרי שיכלתי להוציא ופשוט קראתי. והגעתי למסקנה אחת (זה קרה ממש לפני חמש דקות) חוץ מזה שאני אוהבת רצח את המוזיקה של האמן הזה, את המילים ואת הלחנים, אני מאוד מעריכה אותו. הוא נגע בי במקום מסוים בלב, שבינתיים אף אחד עוד לא נגע שם. תגידו שזה בנאלי - לא איכפת לי. תגידו "מה? רק עכשיו גילית?" אז כן. רק עכשיו גיליתי שאני מעריכה אותו. לא מעריצה, לא אוהבת, לא חולה. מעריכה. שבשבילי זה לא עוד אובססיה לגבי זמר, אלא משהו שבאמת בא מהלב, המקום שבו הוא הצליח לגעת לי.