נאום לאומה:../images/Emo54.gif
[אוֹמַה זה סבתא בגרמנית, חי-חה] אחים יקרים! בימים אלו, בעודי ניצבת כאן מול מסך המחשב, אני נזכרת ביום בו התוודעתי לראשונה לספרי רומח הדרקון. למעשה היה זה אירוע מוזר למדי. באותו יום הגעתי הביתה ומצאתי ספרים על השולחן. התברר כי ספרים אלו ניתנו לאמי החורגת בהשאלה על-ידי אחד ממטופליה [היא פסיכולוגית] שאוהב את רומח הדרקון. כמובן שבתור תולעת-ספרים מקצועית חרשתי מיד את הספרים [דומני כי היו אלה הרשומות], וכמובן נשביתי בקסמם. העלילה המרגשת, הדמויות המרתקות, הקרבות העקובים מדם, ההומור, הרומנטיקה, הקסמים והאבירות. הו, ידידיי, זמנים מופלאים היו אלו. כעת אחשוף סוד אפל מעברי, שבעקבותיו ייתכן ואהיה מועמדת לסקילה, ואולי לא תרצו בי יותר לניהול הפורום. אך למען הכנות אסתכן בכך, ורק ארצה להודיע לכם כי העוול שעשיתי תוקן. לאחר שקראתי את הרשומות קראתי את הכרך הראשון של סדרת "מלחמת הנשמות". הוי, שוד ושבר, חזיז ורעם! לאחר הכרך הראשון קראתי את "דרקוני להבת קיץ", ואחר-כך את שאר סדרת נשמות. רק לאחר שסיימתי עם האנכרוניזם הזה התפניתי לקרוא את אגדות. כולי תקווה כי וידוי מזעזע זה לא יגרום לכם לחזור בכם מהתמיכה הנלהבת שהפגנתם. אנא התחשבו בכך שהיתה זו משובת-נעורים, ושמאז עמלתי רבות לתקן את דרכיי. [או מיי גוד, אני לא מאמינה שהשקעתי כל-כך הרבה זמן בנאום כל-כך מטופש. אני מקווה שלא לקח לכם יותר מדי זמן לקרוא אותו, כי זה באמת טמטום מוחלט.]