הכעס - למה הוא משמש?

[דורית מור]

הכעס - למה הוא משמש?

ערסי, הרשה לי לצטט אותך: "עד שלא תעשי שינוי אישי שבו "התמלאה הכוס" את... באותו מקום. ואיך תדעי שנגמר? את לא תאהבי את המתעלל. אני גם לא קורא על גל חזק של כעס וזעם שעשוי היה להראות התחלה של משהו." הרי כתוב שכל הכועס כאילו עובד עבודה זרה.... ועוד... אדם ניכר ב... ובכעסו..... ועוד... כל הכועס כל מיני גהנום שולטים בו.... וערסי לכאורה כותב שלכעס תפקיד חשוב בריפוי ועבודה עצמית. איך זה עובד?

 

[Rinattt]

חושבת,

כשאומרים שכשכועסים על מישהו בעצם מענישים את עצמינו בטעויות של אחרים, לא תמיד. נניח ואדם פוגע בך את כועסת עליו, כשבעצם אם תחשבי טוב טוב את כועסת על עצמך על שאיפשרת לו להתנהג אלייך ככה. כשנפגעים מאדם סימן שיש דברים בגו, צריך לבדוק למה נפגענו ולמה אנו כועסים. אז במקום לכעוס על אדם שפוגע בנו יש לחשוב טוב טוב מאין נובע הכעס, אם הוא מוצדק, אם יש צורך בשינויים, בעבודה עצמית. חושבת שלזה ערסי התכוון. בקשר לאדם ניכר בכעסו, כשאדם מולך כועס את יכולה להתרשם ממנו, יש כאלו שבשעת כעס זורקים דברים, שוברים, מקללים, מאבדים עשתונות. ויש כאלו שינשמו עמוק יבקשו את השקט למחשבות שלהם ואח"כ ישוחחו בנועם. זה לא קשור בכלל למה שערסי כתב. ככה נראה לי בכל אופן.

 

[ומשם]

את

את ממש צודקת.. את חכמה.. פעם ראשונה שאני קורא משהו ממש נכון ומדויק.. בטח קראת את זה באיזה ספר או משהו כזה..

 

[ערסlight]

הכעס והסטיגמה

הכעס הוא תהליך של פורקן [קטרזיס] כל התהליכים הפיזיים והלא רצוניים הם כאלה... בכי פורק צער, רעד פורק פחד, פיהוק פורק שיעמום... וכעס פורק תיסכול. [יש גם היררכיה ביניהם, אבל לא נכנס לזה כעת] כל התהליכים האלה [יש רשימה שלמה] הם תהליכי ריפוי. ככה הגוף שומר על עצמו. התהליך של פורקן מגיע בד"כ אחרי איזשהו ארוע שהגוף מזהה כטראומה. בכדי שיהיה פורקן לא רצוני צריך להיות איזשהו שיא שקשה לגוף לעמוד בו. רמת הגירוי שונה בין אדם לאדם. מתוך כך, פורקן אומר שהגענו לאיזשהו שיא מבחינתנו. זאת גם הסיבה שאחרי פורקן... אנחנו מרגישים יותר טוב. הבעיה עם הכעס [שכאמור הוא תהליך מבורך] שרבים פורקים אותו על אנשים אחרים ותוך כדי כך גורמים לגירויים של פורקן כעס אצל הזולת [המריבות...] או לנזקים אצל אלו הסופגים מבלי יכולת להגיב [ילדים, פקודים, נתינים, כפופים במאזן הכוחות למיניהם] כדאי לאפשר[!] לאנשים להוציא כעס מתוך הבנה שזה תהליך שלהם ככל שאנחנו מסוגלים. ומצד השני, פורק הכעס, כדאי לו ללמוד לפרוק בלי נזקים סביבתיים. ריצה... להרביץ לקיר [ולא לאשתך]... לצעוק לבד וכאלה. דבר שממש לא כדאי לעשות... זה להחניק את הכעס. זו הדחקה שתצא בגדול כש"הכוס תתמלא" מעבר ליכולתנו להכיל. [זו גם הייתה כוונתי בתגובה ל"מעיין הנעורים"]

 

[M i c h a l y U S A]

יפה שסיפרת על ה"רעד"

עכשיו מבינה למה היה לי תחשות פרקינסון לפני שלושה שבועות..ומסכנה האחות..עוד שפחתי עליה את כל התה הרותח שהכינה לי....כי לא היתה לי שליטה ברעד...ואלללללללללללללה...אז ככה שמרתי על עצמי. טוב לדעת.

 

[d a n i e l s 5]

מסכימה איתך .

 

[d a n i e l s 5]

הכעס הוא דרך ביטוי ....

שלמה המלך כתב "הסר כעס מליבך והעבר רעה מבשרך"..... איך מסירים ? מוציאים החוצה....חייבים להוציא החוצה , ויש כמה דרכים להוציא ....והרמב"ם (נדמה לי, לגמרי לא בטוחה ) מביא לנו כמה דוגמאות. "נוח לכעוס ונוח לרצות" - יצא שכרו בהפסדו "קשה לכעוס וקשה לרצות" - יצא הפסדו בשכרו (אם אני לא אתקשר ולא ידעו שאני כועס , לא אשיג את רצוני) "קשה לכעוס ונוח לרצות" - חסיד ( ספרתי עד 10 , הוצאתי, השלכתי, נרגעתי ...ובעיקר תיקשרתי ) "נוח לכעוס וקשה לרצות " - רשע (דוגמא יפה הביאה לנו המעיינות). מתי אתה יוצא חסיד ....."כאשר מטרת הכעס אינה התפרקות, אלא להבהיר לסביבה מהי רמת החשיבות שיש לתת לדבר שבגינו האדם כועס, והנושא שמבקשים לכעוס עליו הוא באמת חשוב - אין הכעס שלילי אלא חיובי. כל זאת בתנאי שה'כעסן' חוזר לעצמו ומתפייס במהירות " אני באופן אישי מאוד מאמינה במשפט "אדם ניכר בכעסו" .....הדרך הטובה ביותר להכיר אדם ....האופן בו הוא מוציא אותו..... רצית יהדות....קיבלת )))))