ב ר ד ק י ס ט י ת
New member
הכסף משגע את כל העולם....
לאחרונה, קראתי סקר שערך משרד הבריאות ושממנו עולה, כי שיעור התחלואה בסרטן עולה ככל שההכנסה עולה. מה שעוד צריך להפחיד את העשירים, זו המסקנה העולה מהספר "אינטליגנציה רוחנית" (מאת דנה זוהר, הוצאת "כתר") : "אנשים שיש להם כסף, אבל אין להם תחושת ערך ומשמעות בחייהם, הם מאד לא מאושרים. הסיבה העיקרית לתופעות כמו חרדה, סינדרום העייפות, אלצהיימר וסרטן, היא חוסר היכולת שלנו להתחבר לאינטליגנציה הרוחנית, שמקנה לנו ולמעשינו תחושה של ערך ומשמעות ומאפשרת הגשמה עצמית.." ובשפה פשוטה: אין קשר בין עושר לאושר. וזה מה שאני תמיד חושבת על האנשים המכסים פניהם ברגע היציאה מבניין מפעל הפיס אל המכונית המצ´וקמקת שלהם בחניון : האם מעתה נפתחו עבורם שערי שמיים ויהיה להם רק טוב? ואולי רק היום מתחילים החיים עמוסי הבעיות, המריבות, הניתוקים. כך אני חושבת למראה מכונית רולס רויס שבעליה יושב מאחור, וכך אני תוהה בשעת רפרוף בספר אלבומי על דירות גג ובתים מרוהטים בטעם יקר ונפלא. האומנם האושר שורה במעונם של האנשים, שיכולים להרשות לעצמם דירה ששווייה הכולל הוא 3 מליון דולר? האם שיחות הבוקר שלהם – עם המיץ הסחוט והקפה והקלי לחם עם דבש המלכות, שהוגשו למיטה ע"י משרת תאילנדי – הן רכות ומעודנות ומפיקות חיבה, יותר מאשר בפינת אוכל צנועה במטבח עם תינוק היושב בתווך על כיסא גבוה? וזו הרי שאלה רטורית. גרגורי פק, השחקן ההוליבודי, אמר פעם..."כסף לא עושה אותי מאושר יותר, אבל הוא בהחלט עוזר " כולנו היינו פעם צעירים, והתעסקנו בהבלים של חיפוש האושר. הבעיות צצו מיום שפגשנו בעיות שכסף אינו יכול להעלים. ומה כעת? אנחנו משקיפים על האחרים, העושים שטויות על מנת לגעת באושר, ואנחנו רוצים להעניק להם מניסיוננו ולומר : אל תעשו זאת, זה ירחיק מכם את האושר. אבל כל אחד צריך לעשות בעצמו את שגיאותיו, על מנת שלא לחזור עליהן. לנו לא נותר אלא להשלים עם המצב, ולנצל עד תום את מנת האושר שהוקצבה לנו. (ברדי....לפעמים עושה פוזה רצינית)
לאחרונה, קראתי סקר שערך משרד הבריאות ושממנו עולה, כי שיעור התחלואה בסרטן עולה ככל שההכנסה עולה. מה שעוד צריך להפחיד את העשירים, זו המסקנה העולה מהספר "אינטליגנציה רוחנית" (מאת דנה זוהר, הוצאת "כתר") : "אנשים שיש להם כסף, אבל אין להם תחושת ערך ומשמעות בחייהם, הם מאד לא מאושרים. הסיבה העיקרית לתופעות כמו חרדה, סינדרום העייפות, אלצהיימר וסרטן, היא חוסר היכולת שלנו להתחבר לאינטליגנציה הרוחנית, שמקנה לנו ולמעשינו תחושה של ערך ומשמעות ומאפשרת הגשמה עצמית.." ובשפה פשוטה: אין קשר בין עושר לאושר. וזה מה שאני תמיד חושבת על האנשים המכסים פניהם ברגע היציאה מבניין מפעל הפיס אל המכונית המצ´וקמקת שלהם בחניון : האם מעתה נפתחו עבורם שערי שמיים ויהיה להם רק טוב? ואולי רק היום מתחילים החיים עמוסי הבעיות, המריבות, הניתוקים. כך אני חושבת למראה מכונית רולס רויס שבעליה יושב מאחור, וכך אני תוהה בשעת רפרוף בספר אלבומי על דירות גג ובתים מרוהטים בטעם יקר ונפלא. האומנם האושר שורה במעונם של האנשים, שיכולים להרשות לעצמם דירה ששווייה הכולל הוא 3 מליון דולר? האם שיחות הבוקר שלהם – עם המיץ הסחוט והקפה והקלי לחם עם דבש המלכות, שהוגשו למיטה ע"י משרת תאילנדי – הן רכות ומעודנות ומפיקות חיבה, יותר מאשר בפינת אוכל צנועה במטבח עם תינוק היושב בתווך על כיסא גבוה? וזו הרי שאלה רטורית. גרגורי פק, השחקן ההוליבודי, אמר פעם..."כסף לא עושה אותי מאושר יותר, אבל הוא בהחלט עוזר " כולנו היינו פעם צעירים, והתעסקנו בהבלים של חיפוש האושר. הבעיות צצו מיום שפגשנו בעיות שכסף אינו יכול להעלים. ומה כעת? אנחנו משקיפים על האחרים, העושים שטויות על מנת לגעת באושר, ואנחנו רוצים להעניק להם מניסיוננו ולומר : אל תעשו זאת, זה ירחיק מכם את האושר. אבל כל אחד צריך לעשות בעצמו את שגיאותיו, על מנת שלא לחזור עליהן. לנו לא נותר אלא להשלים עם המצב, ולנצל עד תום את מנת האושר שהוקצבה לנו. (ברדי....לפעמים עושה פוזה רצינית)