הכנס המשפחתי 2
אז עכשיו אני יושבת בנחת ויכולה לספר ולהעביר קצת (אני מקווה) את רשמיי מן הכנס: קודם כל הקדמה: הכנס נערך לציון 14 שנים לפטירתו של "הדוד נחום" ו 10 שנים לפטירתה של אשתו יהודית שהיו אחרוני אנשי השומר ואנשים באמת דגולים (דעתי עליהם אפילו התחזקה אחרי הכנס). ביתם בכפר גלעדי היווה את בסיסה של משפחת הורוביץ. כל מי שעלה לארץ, או נסע לעיר אחרת וחזר ואפילו חי בעיר אחרת ונקבר שם. בכל אופן הכנס (שנולד, נוצר והתקיים על ידי בניהם ונכדיהם) נפתח בקבלת שבת וארוחת ערב בלובי של בית השומר. ליד השולחן המרכזי הונחו תמונות של הדודים ותמונתו המפורסמת של סבי (היחידה שנמצאת בכל אחד מהבתים של בני המשפחה) ותעודת הזהב של הקרן הקיימת שם ישנה עוד תמונה מפורסמת של סבי (מצורפת). על לוח נתלו פתקים עם שמות כל בני המשפחה (כפי שהכירום המארגנים) בצורת עץ משפחה (או כמה עצים) ועל שולחן סמוך פתקים ריקים וכלי כתיבה לתיקונים ותוספות. כמו כן היו על אותו שולחן אלבומים ישנים של הדודים בהם בני משפחה (וחברים כגון בן גוריון, משה שרת, יצחק רבין ועוד), וספר הנקרא "עץ משפחה" ובו דפים למילוי פרטים (ספר נחמד). אחרי קבלת השבת וארוחת הערב החלו בני המשפחה לספר סיפורים ולשיר שירים מ"בית אבא ואמא". בבוקר התכנסו כולם בחלקת השומר בבית הקברות בתל חי שם נערך טקס אזכרה לדודים ולשאר בני המשפחה שנפטרו (באותה חלקה קבורים עוד שני דודים ובני זוגם, ובחלקות אחרות ישנם עוד כמה בני משפחה). אח"כ חזרנו לבית השומר שם נערכה סקירה קצרה על חייו של הדוד החל מילדותו במולדובה ועד פעילותו בשומר, ביבוש החולה, ובפיתוח הגליל (הקים את האכסניה ואת המכללה בתל חי, את מוסיאון בית השומר). לאחר מכן הוקרן סרט שצולם עוד בחייו. זה היה כל כך מרגש. הוא סיפר שם בין הית על חייו ועל סבי. אחרי ארוחת הצהרים התקיים סיור מודרך בעמק החולה בו הודגש חלקו של הדוד בפרוייקט. עד כאן התיאור - ומכאן...
- תארו לכם לפגוש מישהו - שסבתו היתה אחות של סבי - והוא נראה בדיוק כמו התמונה של הסבא...
- תארו איך כשצפיתי בסרט על הדוד ב"צעירותו" (בסביבות גיל 80- נפטר בגיל 96) - זה היה כאילו ראיתי את אבי אילו חי עוד כמה שנים. וראינו ילד (בן 4) שקשור אלינו בהבדל של 4 דורות - והוא נראה בדיוק כפי שנראה אחייני המתוק לפני שנה
החלק שהכי חשוב בעיני והוא היתרון הגדול של כנס כזה - הוא הצלבת מידע - במהלך המחקר שמעתי לא מעט סיפורים סותרים - והנה כל אותם אנשים שספרו לי - עומדים זה מול זה - והכל מתחיל להסתדר. יתרון נוסף הוא שאנשים שאולי לא היו מספרים מעצמם, התגרו לספר אחרי ששמעו אחרים. החסרון הוא שלפעמים הסיפורים נאמרו בשקט ליושבי השולחן - ולא הגיעו לכולם - וכך חלקם הלך לאיבוד. טוב, אני אסיים פה לבינתיים (הגזמתי...) מאחלת לכולכם משפחה נפלאה ואוהבת שכזאת !
אז עכשיו אני יושבת בנחת ויכולה לספר ולהעביר קצת (אני מקווה) את רשמיי מן הכנס: קודם כל הקדמה: הכנס נערך לציון 14 שנים לפטירתו של "הדוד נחום" ו 10 שנים לפטירתה של אשתו יהודית שהיו אחרוני אנשי השומר ואנשים באמת דגולים (דעתי עליהם אפילו התחזקה אחרי הכנס). ביתם בכפר גלעדי היווה את בסיסה של משפחת הורוביץ. כל מי שעלה לארץ, או נסע לעיר אחרת וחזר ואפילו חי בעיר אחרת ונקבר שם. בכל אופן הכנס (שנולד, נוצר והתקיים על ידי בניהם ונכדיהם) נפתח בקבלת שבת וארוחת ערב בלובי של בית השומר. ליד השולחן המרכזי הונחו תמונות של הדודים ותמונתו המפורסמת של סבי (היחידה שנמצאת בכל אחד מהבתים של בני המשפחה) ותעודת הזהב של הקרן הקיימת שם ישנה עוד תמונה מפורסמת של סבי (מצורפת). על לוח נתלו פתקים עם שמות כל בני המשפחה (כפי שהכירום המארגנים) בצורת עץ משפחה (או כמה עצים) ועל שולחן סמוך פתקים ריקים וכלי כתיבה לתיקונים ותוספות. כמו כן היו על אותו שולחן אלבומים ישנים של הדודים בהם בני משפחה (וחברים כגון בן גוריון, משה שרת, יצחק רבין ועוד), וספר הנקרא "עץ משפחה" ובו דפים למילוי פרטים (ספר נחמד). אחרי קבלת השבת וארוחת הערב החלו בני המשפחה לספר סיפורים ולשיר שירים מ"בית אבא ואמא". בבוקר התכנסו כולם בחלקת השומר בבית הקברות בתל חי שם נערך טקס אזכרה לדודים ולשאר בני המשפחה שנפטרו (באותה חלקה קבורים עוד שני דודים ובני זוגם, ובחלקות אחרות ישנם עוד כמה בני משפחה). אח"כ חזרנו לבית השומר שם נערכה סקירה קצרה על חייו של הדוד החל מילדותו במולדובה ועד פעילותו בשומר, ביבוש החולה, ובפיתוח הגליל (הקים את האכסניה ואת המכללה בתל חי, את מוסיאון בית השומר). לאחר מכן הוקרן סרט שצולם עוד בחייו. זה היה כל כך מרגש. הוא סיפר שם בין הית על חייו ועל סבי. אחרי ארוחת הצהרים התקיים סיור מודרך בעמק החולה בו הודגש חלקו של הדוד בפרוייקט. עד כאן התיאור - ומכאן...
