הכנה לכניסה לגן

[twiti]

הכנה לכניסה לגן

שלום כולן, שמי רוני, אמא של גיא בן שנה ושמונה חודשים, וחברה בפורום המקסים הזה באופן פאסיבי כבר יותר משנה. גיא יכנס לראשונה לגן בספטמבר. עד היום הוא היה איתי בבית חוץ מחודשיים בספטמבר האחרון בהן נכנס לגן (קליטה שהיתה קשה, וטראומטית לפחות עבורי) ויצא בסופו של דבר בגלל דלקות אוזניים חוזרות. רציתי לדעת האם לדעתכן יש מקום להכין אותו באופן כלשהו לכניסה לגן (ספרים למשל) והאם יש לכן טיפים לקליטה חלקה עד כמה שיותר. תודה

 

[לאה_מ]

אני לא בעד הכנה מיוחדת.

את יכולה מדי פעם לומר לו שעוד מעט הוא ילך לגן. אם אתם עוברים ליד הגן את יכולה להראות לו אותו. את יכולה לספר לו שבגן הוא יפגוש הרבה חברים חדשים, שיהיו פעילויות נחמדות, וכו'. אני חושבת שכדאי לך לעבוד מאד חזק על עצמך כדי לא להעביר לו את הטראומה מהפעם הקודמת - את צריכה לחוש שלמה עם הכניסה שלו לגן, ובטוחה ביכולת שלו להסתגל לגן. אני מאד בעד הסתגלות הדרגתית - שיכולה להמשך בין ימים ספורים לשבועות ספורים - הרעיון הוא להיות איתו ביום הראשון בגן כשעתיים וללכת יחד איתו הביתה בלי להשאיר אותו שם לבד. ביום השני להיות איתו שם יותר שעות - לא להשאיר אותו לבד, אבל לשבת במקום קבוע פחות או יותר, ולתת לו להחליט אם הוא רוצה להיות איתך או לעזוב אותך ולחקור את הגן. וכך להמשיך בהדרגה, לפי הקצב שלו, עד שאת מרגישה שהוא יכול להשאר לבד בגן. דברי גם עם הגננת - בטח יש לה מדיניות קליטה כלשהי. מצרפת לך את הדיונים בנושא הסתגלות לגן - בטח תמצאי שם כר נרחב להזדהות, ואולי גם כמה רעיונות טובים.

 

[twiti]

תודה על התגובות../images/Emo13.gifעושה רושם שאני

בדרך הנכונה. עד כמה שאני מנתחת את ההתנהגות ששידרתי לגיא בפרידות בגן הקודם, הייתי בסדר. לא הארכתי בפרידות ושידרתי לו שאני סומכת על הצוות. הבעיה היתה שלצערי נכנעתי להם ואחרי יומיים בלבד כבר השארתי אותו לבד לשעתיים. שבאנו לראות את הגן הנוכחי הסברתי למנהל הגן שמה שהכי הכי חשוב לי זה אופן הקליטה והוא הבטיח לי שהם מאפשרים להישאר. לקחתי כבר שבוע חופש מהעבודה ואני מתכוונת להיות איתו כמה שיצטרך (לשמחתי אני עובדת יומיים בשבוע בלבד בעסק משפחתי כך שיש לי כמעט את כל הזמן שבעולם). לגבי חברת ילדים. הוא מאד אוהב ילדים, נפגש באופן כמעט קבוע עם קבוצת ילדים בגינה של המושב ששניים מתוכם אמורים להיות איתו באותו גן. הוא אמנם יכנס לקבוצה של כ- 18 ילדים אך אני מקווה ומאמינה שההסתגלות לגודל הקבוצה תהיה קלה. שוב תודה על התשובות, אשמח להעיזר בכן שוב למקרה הצורך ומבטיחה לעדכן. רוני.

 

[fanyoni]

לדעתי

יהיה קשה, אבל אל תראי לו כמה קשה לך. הם מניפולטיביים קטנים ומרגישים אותנו היטב ויודעים שאפשר לשחק לנו על המצפון. לא אומרת שזה קל, אבל תצללי למים ואל תראי לו עד כמה זה טראומטי עבורך. תסבירי לו שאת הולכת ושתחזרי (הם מבינים הכל) ותפרדי הכי מהר שאפשר. לא להאריך בפרידה. בהצלחה

 

[לאה_מ]

אני חוזרת ואומרת

שלדעתי לא הוגן להשאיר ילד בגן חדש וללכת בלי לאפשר הסתגלות הדרגתית. לא להאריך בפרידה היא עצה מצויינת אחרי שהילד הסתגל לגן, לא בתקופת ההסתגלות. ובני 1.8 הם לא מניפולטיביים. באמת קשה להם הפרידה, ואנחנו שם בדיוק כדי לעזור להם בזה.

 

[niritcat]

מניפילטיבי ומשחק על המצפון???

על מי את בדיוק מדברת??? פעוט בן שנה ו-8 חודשים??? למה לא לקבל שזה טראומטי עבורם עוד יותר מאשר עבור האמא (שנראה שאליה דווקא יש לך אמפטיה)?

 

[fanyoni]

תגובה לכל המתקיפים

כאמא שעברה את הסיפור הזה כבר אני יכולה לומר את הדברים גם אני לא ממש נראה לכן. אני באה ממקום יותר מוקצן מהרוב, משום שאני נוהגת לקחת שנת חופש ולהיות עם הילד מהלידה ועד לכניסה לגן. עם הראשון הייתי בבית עד גיל שנה ו-4 חוד' ועם השניה אהיה עד שימלאו לה שנה ו-7 חוד/. אז כך שלילדים שלי, שנמצאים איתי כל (אבל ממש כל הזמן, ללא מטפלת וכולל נסיעות ללימודים שלי) הזמן, קצת יותר קשה להיפרד ממי שכבר מכיר מטפלת וכו' וכו'. אמרתי את מה שאמרתי רק מתוך ניסיון. גיליתי שהכנסתי את הראשון שלי למשפחתון מעולה בגיל שנה ו-4 ועשיתי המון פוצי מוצי בפרידה. לא אומר שלא קשה- היה לו קשה, אבל לי היה הרבה יותר. כנראה גם הקרנתי את הטראומה שלי, והעובדה שהייתי יושבת מחוץ לגן ובוכה באוטו. אבל מהרגע שקיבלתי את העצה שנתנו לי המנוסות יותר= להיות קצרה ותמציתית ובכך להקרין שהכל בסדר, שאמא באה והולכת והכל בסדר עם זה- הדברים התחילו לזרום טוב יותר. לא שלא היה לו קשה ולא שלא נשבר לי הלב בפרידות קורעות הלב שהוא נצמד לי למכנסיים וצורח- הייתי מנתקת לו את הידיים הקטנטנטת הללו ואומרת לו שאמא חייבת ללכת לעבודה. זה גם המון תלוי בגננת (שלי היתה חמה אמהית ועזרה לי המון עם הפרידה). להגיד שתמיד הפרידה קלה- היא לא. אבל אני אומרת שהילדים מרגישים את הקושי שלנו ויודעים לשחק לנו על המצפון- גם בגיל הזה! אז הם יבכו יותר, וישתטחו על הרצפה וכו'- כי הם רואים את התגובה שלנו. ברגע שניסיתי להקרין מין רוגע- זה איכשהו עבר גם לבני. האמת היא שבעלי מזועזע מכל נושא הפרידות הללו ועובדה היא שהבן שלנו משחק בו עד היום (והוא בן 5) בקטע הזה.

 

[צימעס]

הוא בוכה ומשתטח בגללו, לא בגללך!

 

[niritcat]

גם הייתי בבית עם בתי עד גיל

שנה ו-11 חודש, ואז היא הלכה לראשונה לגן. זה היה לי מאוד, מאוד טראומתי, והיה לי ברור לחלוטין שהיא מושפעת מכך. וגם אצלי, כמו אצלך, כל הסיפור נהיה קל יותר ברגע שלי היה קל יותר. אבל, הקושי שלה לא נבע מכך שהיא ניסתה לעשות עלי מניפולציות אלא בגלל שהיא הושפעה ישירות מהחוסר בטחון שלי. הקושי שלי להיפרד ממנה הגביר את הלחץ שלה, לא בגלל רצון שלה לגרום לי להרגיש רע, אלא תגובה כנה וישירה שלה לכך שאמא שלה לחוצה.

 

[לאה_מ]

אני שמחה שאת אומרת את דעתך -

מגוון הדעות הוא שעושה את הדיונים בפורום מעניינים. ואני מאד מסכימה עם גישתך, שהורה ששלם עם הפרידה ובוטח בילד שידע להפרד ולהסתדר בלעדיו, יכול בהחלט להגיע לפרידות קצרות, תכליתיות ונעימות יותר. עם זאת, אני חושבת שזה נכון יותר לפרידות במשך השנה, ודוקא בתחילת השנה יש צורך בתהליך הסתגלות יותר איטי ומקבל.

 

[ליליה והגמדים]

אני מסכימה איתך

 

[אפרתש]

אולי להיות קצת עם ילדים

האם אתם נפגשים עם ילדים באופן קבוע? איך הוא מסתדר בחברת ילדים אחרים? עצם המפגש עם קבוצת ילדים גדולה ורועשת עלול להיות מפחיד, אז כדי שלא להפיל עליו הכל בבת אחת - אולי שווה להיפגש קצת עם ילדים אחרים, לתת לו להתנסות להיות בקבוצה גדולה. לא לעשות שום דבר מיוחד מעבר ללהיות ביחד עם עוד ילדים. אם את מכירה הורים לילדים שיהיו איתו בגן יעזור לו אם הוא יכיר איזה ילד או שניים. וכמובן - לא לזרוק אותו שם ולהסתלק!!!! בדרך כלל עושים תהליך הדרגתי שנמשך על פני כמה ימים- ביום הראשון הילדים בכלל לא נשארים לבד אלא עם אבא או אמא למשך שעתיים, ביום השני נשארים לבד לאיזה שעה, וכן הלאה.

 

[sweetonit]

יש ילדים שהקליטה מאוד קלה להם../images/Emo13.gif

וילדים אחרים (כמו הגדולה שלי) שמאוד קשה להם. פשוט קושי אמיתי שלא בא מתכסיסנות כלשהי, פשוט קשה להם. ואנחנו צריכים להיות חזקים לידם לחבק ,לנשק ושוב לחבק והעיקר לתמוך בהם. ומנסיון ,הפרידות הבוכיות על הבוקר מאוד מאוד מבאסות-והידיעה ש דקה אחרי שאני הולכת הכל נרגע ושקט, עדיין לא פותר אותי מהטקס הממושך והדי מייגע. משהי כתבה על פרידות קצרות-צודקת! אני לא מסוגלת אבל השתפרתי עם הפרידות של הקטנים.....לפרידות "בינוניות" וננזפת שוב ושוב ע"י הגננות. בכיתה א' יהיה קצר