הכנה לכיתה א'

פלגיה

New member
הכנה לכיתה א'

בשרשור שהיה כאן נבלעה שאלה של דפי אלמוג ואני מעתיקה אותה לכאן: למה יש צורך "להכין " לכיתה א' . וללמד לקרוא כבר בגיל מוקדם? א.האם לא יותר בריא נפשית לילד להשאר ילד ולשחק מאשר כבר להכנס לתחרות של "מי יודע יותר יותר מוקדם" שגם ככה נמשכת כל החיים? ב.האם כשהילד יגיע כבר "מוכן" לכיתה-הוא לא ישעמם? יתחיל להפריע, ואו לא ישתלב עם הילדים האחרים? סוגויות כאלו למדתי בפסיכולוגיה של ילדים , בסמינר הקיבוצים. והמסקנה בגדול היתה - שאין צורך ואפילו עדיף שלא להתחיל ללמד ילדים לקרוא לכתוב לפני בית הספר, בגלל בין השאר הסיבות שכתבתי. אין הרבה זמן לילדים היום-באמת להנות מהילדות, אז חבל להכניס אותם למעגל ההשגיות והתחרות כבר כ"כ מוקדם. ( זו אכן גם דעתי , בין היתר כי יש לי קצת נסיון אישי בעיניין) אשמח לשמוע תגובותיכן בעיניין תודה.
 

noa_f

New member
"לי יש יותר גדול!"

שאני אבין משהו: לקרוא סיפור זה לא משהו "ילדותי"? זה מתאים רק למבוגרים?... אני לא בעד "הכנה לבית ספר", במובן של הקורסים האלו, שהורים משלמים עבורם הרבה כסף ונלחצים אם הם לא עשו את זה. אלו מיותרים בעיני. אבל הגן כן אמור ללמד מיומנויות כמו: גזירה, ציור, שרבוט, אולי קצת ספירה ברמה של אחדות ראשונות (נניח עד 5), כי ילד בגן מסוגל להתמודד עם פעילות כזו ואפילו מאוד נהנה ממנה. ומה זו כתיבה, אם לא ציור מסוג מסוים? כמו כן, הגן צריך ללמד ילד לשבת ולהקשיב למשך פרק זמן (ריכוז). אי אפשר להתחיל ישר ב"בום" של כתה א'. בגן צריכה להיות פעילות דומה - אבל ברמה נמוכה יותר (מבחינת זמן ודרישות), מהנה יותר וחופשית יותר. ככה המעבר איננו חד. ילד שלא מסוגל לשבת בגן ולשמוע סיפור, או לחכות 2 דקות לתור שלו לענות על שאלה - יהיה מסכן בכתה א'. זה גם המקום והזמן לאבחן, האם ילד מתאים כבר לדרישות של בית הספר. ולגבי קריאה: יש איזושהי אשליה שמשחקי ילדים בגן הם תמימים, מלאכיים ונטולי תחרות וחשיבה. אבל הם לא. ממש לא. אז לומר שכשמישהו מלמד ילד לקרוא בגיל צעיר, זה מה שיכניס אותו לתחרות מוקדם מדי - זו היתממות. ילד שגדל בבית הישגי, יהיה כזה מגיל מאוד צעיר. אם לא יוכל להשוויץ בכישורי קריאה, ישוויץ בכישורים אחרים, או ברכוש (אני קופץ יותר טוב!, לי יש הכי הרבה ברביות!) או אפילו ימציא "השווצות" (הדוד שלי הכי עשיר בעולם!). אני נתקלתי ב-3 סוגי ילדים שלמדו לקרוא בגיל צעיר: 1. ההורים מלמדים, כדי שהילד באמת יהיה "הכי". 2. ההורה מלמד- כי הוא לא יודע מה לעשות עם הילד אחה"צ, אז הם "פותרים חוברות". 3. הילד רוצה לקרוא, ההורים הולכים עם זה והוא לומד, פחות או יותר לבד - אלו הכי נדירים. בכל מקרה, מספר הילדים שבאמת מגיע "קורא" לביה"ס, הוא נמוך. וכשילד כזה מגיע לכתה א', יש לו עוד כ"כ הרבה מה ללמוד שם, שזה באמת לא משנה. ראשית, בד"כ הכתה "משיגה" אותו תוך זמן מה (למעט ילדים מחוננים באמת), כך שהם נטמעים. שנית, יש לו זמן להתעסק בדרישות אחרות: כמו כתיבה יפה ומסודרת, לימוד התארגנות, שהיום יש למורות פחות זמן וחשק להתעכב עליהם. שלישית, ממילא רוב שיטות הלימוד בכתות הנמוכות הן פרטניות, כלומר: ילד מול חוברת - ככה שזה לא באמת משנה. ורביעית, אני לא פוחדת מחינוך להצטיינות. זו לא מילה גסה בעיני. להפך, השיטה היום, שבה משבחים כל אחד על כל שטות טריוויאלית וכל פיפס שעשה, ככה שהמצטיינים באמת נבלעים ברעש, לא תמיד מוצאת חן בעיני.
 
נראה לי שפלגיה התכוונה לקורסים ולא

לעבודת הגננת, נהפוך הוא, היות שיש עשייה של גננת אין צורך בקורסים.
 

פלגיה

New member
אני התכוונתי?

אני לא התכוונתי לכלום. אני פתחתי שאלה. האם צריך הכנה בגן? האם צריך הכנה בקורס? האם צריך הכנה כלשהי בבית? האם יש תועלת במשחקים או לומדות המכינים את ילדי הגן "לקראת כיתה א'"? האם כדאי ללמד את הילד לקרוא? כל השאלות האלה יכולות להיכנס כאן לתוך הדיון.
 
מסכימה לחלוטין. כתות החינוך המיוחד

שלימדתי בעבר היו בשני בתי ספר מהטובים ביותר והידועים בארץ. היות שאני "לוחמת" רצינית של שילוב, יצא לי להיות מאד מעורבת בנעשה בכתות הרגילות. אני מבטיחה לכן שממש אין סיבה ללמד ילד לקרוא לפני כתה א', למרות שיש איזשהי תחושה שכמעט כולם מגיעים כבר קוראים (במיוחד באזורים המאד אמידים שאני מדברת עליהם). כרגע המצב הנתון הוא שבכתה א' לומדים לקרוא ואין שום דיבורים על שינוי, מה שאומר שילד לא קורא רק ימצא יותר עניין, מפני שרוב השעות מוקדשות לשיעורי הקריאה. מה לגבי מוכנות? אני רוצה להאמין שילדינו זוכים לגננות טובות, מפני שמבחינת משרד החינוך יש תכניות טובות מאד והגננות אמורות לקבל הדרכה, לעבור השתלמויות ולעשת כל מה שצריך בתחום המוכנות. למעשה, זה מתחיל עוד במשפחתונים ובבית. כל מה שאתן עושות סביב נושא הקריאה, שאינו קריאה ממש, נכנס להגדרת האוריינות. בית מטפח שחושף לשפה הכתובה, גן שעובד על מודעות פונולוגית, אוצר מילים ומושגים, מדרשי תמונה וכיוצ"ב מכין את ילדכם היטב. תמיד ניתן לרכוש חוברות (ממליצה על "מוכנים" של מיכל רוזנברג ויש עוד חוברות טובות) ולעשות קצ בכיף בחופש. בעיני כל הריצה אחרי חוגים היא בבואה של התחרותיות שיש בנו ההורים, הילדים לא צריכים את זה. גן טוב עובד גם על התארגנות. אשר להציע לגננת בחודש האחרון לבקש מקבוצת הבוגרים להביא תיקים עם חוברת מוכנות או דפים שהיא תכין לכולם ועם קלמר וקצת לתרגל את תחום ההתארגנות בדרך של כיף ומשחק. לקרוא לזה נגיד "חודש כתה א'", לתת הרגשת חשיבות "לבוגרים" לסדר את שולחנות הגן, בזמן שהצעירים בחצר, כמו בית ספר (ברוב הגנים יש לוח ניד קטן) ולשחק בכאילו כתה א'. תבדקו עם הגננת גם כמה ביקורים מתוכננים לילדי הגנים בבית הספר. אצלנו, בבית הספר הנוכחי שאני עובדת, מזמינים אותם 3 פעמים בשנה ולא רק לקראת סוף השנה. בשבוע הבא, לשמל, הם באים ואנחנו מארחים אותם לפעילות אוריינית סביב ט"ו בשבט. בפסח אנחנו עושים ליל סדר משותף מדהים. בביקור קודם נתנו להם לחוות שיעור חינוך גופני ושיעור מוסיקה. אם אתן בועד תיזמו ותדחפו פעילויות כאלה. הגננת יכולה להיות בקשר יותר הדוק עם בית הספר.
 

noa_f

New member
יש היום גננות שמלמדות לקרוא...

אני אומרת: לכו עם הילד. אם הוא רוצה, למה לא? כמובן שלימוד הקריאה יהיה הרבה יותר נוח ומשחקי (למשל, הלומדות האלה של מט"ח). מנסיוננו, ילד שרוצה ללמוד לקרוא, אי אפשר לעצור (אנחנו רק הראינו את האותיות והניקוד - אחרי דרישה - ופתאום הילד קרא). במחשבה לאחור, היו הרבה מאוד משחקים לימודיים ביני ובינו. בעיקר בנסיעות - והיו הרבה כאלו - כי כמה אפשר כבר לשיר? משחקי מילים משחקי חישבוב (על האצבעות). לא רואה בזה פסול. לגבי מפגשים עם ביה"ס - זה כמובן נפלא. הגדול שלי התחיל אתמות פרוייקט "חניכה" לילדת גן. שמעי, אני חושבת שהוא מקבל מזה הרבה יותר ממנה... ואני זוכרת את הקשר שהיה בינו ובין החונך "שלו". נמשך כמה שנים.
 
אגב, זאת השדמנות להזכיר לכולם שגם

חשבון לומדים בבית הספר וגם לחשבון יש ,שלב מוכנות" שאפשר לעשות הרבה דרך משחק גם בבית ולמעשה ילדים נתקלים בקושי בלימודי החשבון יותר מלימודי הקריאה. תחושה שלי, מפני שתחום המוכנות לחשבון קצת מוזנח בגנים לעומת האוריינות.
 

noa_f

New member
התחושה שלי, לכשל בחשבון, היא בגלל

שיטת לימוד עלובה (בדידים). ילדים, אגב, מאוד אוהבים חשבון בכתות א'.
 

noa_f

New member
כאן, לצערנו, עדיין כן.

אבל פה הגננת דוקא עבדה אתם על מיומנויות חשבוניות, אם אני זוכרת נכון.
 
קשה לומר. רק בשנים האחרונות החלו

להשתמש במגוון אביזרים והתנתקו מהבדידים בחלק גדול מבתי הספר. אני מניחה שרק כשהילדים האלה יגיעו לכתות הגבוהות יותר יוכלו לראות אם זה שינה משהו. אגב גם שיטת הלימוד שונתה לא רק הוצאת הבדידים.
 

פלגיה

New member
ודעתי על בדידים

זה לא נכון להאשים את כל הרעות החולות בבדידים, או בפריט עזר זה או אחר. יש מורים שיכולים להשתמש בצורה נהדרת בבדידים וללמד חשיבה וחשבון מצויין. הבעיה היא התלות המוחלטת שהיתה רק בבדידים והאיסור להשתמש בכל כלי עזר אחר לפיתרון. לכן גם אין בעיה מבחינתי בהכנסת בדידים לגן - זה עוד סוג של משחק צבעוני ויפה. זה הכל.
 

noa_f

New member
יש בעיה רצינית כשאת משווה מספר לצבע

לא כאמצעי עזר, אלא כשיטה: כחול+כתום=שחור. זה פסול, זה לא נכון, אין לזה שום קשר לחשבון ובוודאי לא לחשיבה, זה זורק את הילדים למקום אחר לגמרי מחשבון - רוב הזמן הם אמורים בכלל להתייחס לצבע ולא לכמות (לצבוע, לכתוב איזה צבע וכו'). והדבר הרע ביותר הוא שאת רואה שאח"כ, בחוברות של מי שהמציא את הבדידים, הם ממשיכים עם הבדיחות החולניות האלו (זנבגופים, לימוד בסיס 3 וכו').
 

פלגיה

New member
זה נכון

הבדידים המקוריים היו חסרי צבע, והיו עליהם סימוני שנתות לציין כמות. עדין ראיתי מורים שעבדו נהדר עם בדידים. מעבר לכך - המודלים האחרים של מט"ח הם בעייתיים. בעיקר בגלל שהם הכריחו להיצמד למודל אחד ויחיד. (ואסרו על ילדים לחשב באצבעות, למשל)
 

noa_f

New member
בדידים חסרי צבע הם אמצעי מצויין

אבל אני לא בטוחה ש"המקוריים" היו כאלו: בנזוגי התחיל כתה א' בשנה הראשונה שלימדו בדידים. יש לנו פה את הקופסא (בדידי עץ יפים כאלו) והם צבעוניים. הוא אמר שהוא בעיקר בנה בהם כמו בקוביות (יפים, אמרתי כבר?), חשבון הוא הבין היטב בלעדיהם...
 

פלגיה

New member
המקוריים - לא בארץ

המקוריים של ממציא הבדידים, ששכחתי כבר את שמו. כשזה הגיע לארץ זה כבר קיבל צבע. (אלה שאני למדתי בהם לפני 25 שנים היו מקרטון, צבעוניים, ועם סימונים של ריבועים לגודל. אחותי למדה עם כאלה שנראו כמו לגו, ושימשו בעיקר לבניית אקדחים ומלחמות בין הבנים)
 

noa_f

New member
האיש שלי מבוגר יותר

גם אני למדתי עם אלו מהקרטון וזכרתי שהיו סימני משבצות. בעקרון, זה דוקא לא רע, כי הצבע עוזר לך לזכור מי ה-5 ומי ה-6. אבל גם באלו של בנזוגי וגם באלו שהילד למד מהם לפני 5 שנים, אין סימוני גודל. כאן הדגש היה על הצבע והצבע בלבד. וזו טעות נוראית. (אפילו לפיזיקה של הצבע, הם לא מתאימים...) עד כמה שהבנתי, לבני די-ג'י, הם אפורים ויש עליהם סימוני גודל. זה נשמע טוב מאוד, פשוט עוד אמצעי מניה, הרי כמה כבר אפשר לספור חרוזים (מתגלגלים) וגפרורים (מעצבן). הם מתחברים זה לזה וכו'. סה"כ, הגדול שלי למד את רוב החשבון הבסיסי מבניה בלגו. הוא ראה ששתי לבנים באורך 2 מתחברות ללבנה באורך 4, וכו'- כך למד חיבור וחיסור. אח"כ ראה שבלבנים באורך 2 יש בעצם 2 שורות של 2 ובלבנה באורך 3 יש 2 שורות של 3 וסה"כ 6 "צ'ופצ'יקים"- מכאן הגיע הכפל והחילוק. וזהו. מה שנקרא: למידה בהנאה
 
למעלה