הכל שחור

[חורה]

הכל שחור

אז היום יצאתי מהבית. הלכתי עם בני הדודים הקטנים שאני כל כך אוהבת ואפילו התגברתי על העייפות הלכתי לשיעור בלט.
ועדיין אני מרגישה מועקה גדולה. רוצה לבכות. הטיפול נמצא בסימן שאלה. ואני רוצה לצרוח שיפסיקו להתעלם ממני ויקחו אותי מהר לפסיכיאטר כי אני משתגעת ואני עצובה כמו שהרבה זמן לא הייתי. אבל אני לא יכולה לומר את זה, פעם הדרך היחידה שלי לומר את זה היה עם מנות יתר של כדורים וסכינים.

 

[מייפלס]

תעזרי לעצמך ואתמול

ההודעה הזו באמת נורא מדאיגה !

 

[חורה]

אני לא אפגע בעצמי (טריגר)

עברתי את זה כבר
למרות שלפעמים נורא בא לי
אני בלילה חושבת על איך כל אלה שפעם היו חברים שלי יגיבו כשהם ישמעו שהרגתי את עצמי, האם הם יבכו? האם הם ירגישו אשמים? ואז אני מבינה שלא הם פשוט ימשיכו בחיים היפים שלהם בלעדיי.
אני רוצה שהם יתייסרו.
שיגידו "למה לא היינו שם בשבילה כשהייתה צריכה אותנו?"
אני גם דמיינתי איך החבר שלי (שכבר הספקנו להיפרד ולחזור וששוב להיפרד כנראה סופית ממש לא מזמן) מוצא אותי עם יד מדממת, מסוממת.
איך כולם מודאגים מזה שכבר שבוע אני לא יוצאת כמעט מהבית. אבל אף אחד לא יודע

 

[כמהאפשר]

יקרה..

מלבד שני המסרים-
את מבינה, הרי, בהגיון, שאת מענישה את עצמך על שתיקה של אחרים.
את לוקחת על עצמך את מה שאת רוצה לומר ולא אומרת.
את שמה אחרים- אחראים על האושר שלך. על הבריאות שלך.

השאלה כרגע היא *מה יכול לעזור לשנות*.
מה את צריכה כדי לשנות?
לא בגדול- בקטן.
דבר קטן, אחד, שאת יכולה לשנות. לעשות אחרת?

 

[תמרה45]

תגובה מדהימה וחזקה!

את מבינה, הרי, בהגיון, שאת מענישה את עצמך על שתיקה של אחרים.
את לוקחת על עצמך את מה שאת רוצה לומר ולא אומרת.

קחי אותו ותדוני את עצמך קצת לכף זכות נשמתנו...

 

[מייפלס]

זה מאוד עצוב !

 

[חורה]

עדכון קטן

אני הולכת למיון פסיכיאטרי
יהיה בסדר
תודה לכן באמת תודה

 

[מייפלס]

כל הכבוד לך !

 

[פרפר בתוך אגרוף]

היי מותק שלנו.

אני מבינה שאת מרגישה מאוד בקצה.
מחכה לשמוע איך היה במיון, ואם יש החלטה להתאשפז או החלטה לחזור הביתה.

איתך...

 

[כמהאפשר]

כל הכבוד

מחכה לשמוע מה שלומך, איך את מרגישה.
ושוב- כל הכבוד.

 

[חורה]

אני בסדר

לא עשיתי שם כלום חוץ מלבזבז 4 שעות ולדבר עם פסיכיאטרית מאוד נחמדה שהקשיבה לי למרות שבטח היא הייתה עמוסה.
קיבלתי הפנייה דחופה לקבלת טיפול באיכילוב

 

[כמהאפשר]

כל הכבוד שהלכת- נקודה.
עצם העצירה, האמירה "די"
ההבנה - "או.קיי.- מספיק".
זה המון.

זה כל כך הרבה כוחות, כל כך הרבה אומץ, כל כך הרבה מאבק-
זה שינוי.
זה בדיוק לעשות שינוי.

ואל תבטלי את זה ב"לא עשיתי שום דבר, בזבוז ועוד.
אל תבטלי את זה במה עשית אח"כ או היום או מחר.

תדעי שאתמול- עשית שינוי.
אתמול ידעת לקום ולעצור ולהלחם.
אתמול- אמרת "מספיק" ואתמול עשית שינוי.

ואת תעשי שוב.
את מחפשת דרך, את מחפשת מוצא וחבל בתוך הצפה
ואת תמצאי.

ושוב-

!
אל תמזערי את זה.

 

[פרפר בתוך אגרוף]

אין תרופות פלאים, הא?

בכל זאת אני חושבת שללכת לשם היה דבר נכון, אקט של שמירה עצמית. ואת?

טיפול זה הדבר הנכון. אני חושבת שאת יודעת את זה גם בלעדי.
אז זה הולך לקרות?

ואיך את עכשיו?...

 

[lital172]

מתוקה

את לא צריכה להשתיק ולהעלים את הכאב שלך אם אחרים לא שומעים אותו. תשמעי אותו את. לא צריך להחריב את עצמך בשביל חיבוק ויחס. גאה בך שהלכת למיון. את מתכוונת ללכת עם ההפנייה? אל תפסיקי ללכת טוב? מגיע לך להרגיש טוב בשביל עצמך ולחיות בשביל עצמך. בלי תלות סאף אחד .




מחבקת.
איך את היום?