הכל נכתב מראש (?)

[Super Monkey]

הכל נכתב מראש (?)

אני לא יודע אם הנושא הזה עלה כאן בעבר לדיון אבל אני מתכוון לנבואות במשחקי תפקידים. אני לא יכול שלא להתרשם כל פעם שאני רואה סרט / ספר / סדרה בטלוויזיה שבה מופיעה קטע של נבואה אשר כתובה מראש והגיבורים ממשים את אותה נבואה, לא משנה כיצד הם מנסים להימנע מזה, ולמעשה - אותם מהלכים שהם מבצעים כדי להתחמק מהנבואה הם אלו שמובילים למימושה. בתור מנחה שאוהב עלילות בעלות אופי אפי ורחב יריעה אחד האתגרים שאני מציב לעצמי בתור מנחה הוא לכתוב את הפרק האחרון בסיפור, לקרוא אותו לפני השחקנים ואז להתחיל מההתחלה. למה אתגר? ובכן, בספר או סרט שהתסריט שלו כתוב מראש הגורל של הדמויות נמצא בידיים של בן אדם אחד - המחבר - ולכן אין בעיה עם קצת מחשבה לנווט את העלילה לאותו "גראנד-פינלה" שבו הגיבורים מגשימים את הנבואה, בין אם היא נתנה להם או לקורא. במשחק תפקידים נבואה היא עסק מאוד מאתגר. נתחיל מהאתגר הבסיסי: שחקנים שמקבלים נבואה תמיד ינסו למרוד בה. הם ינסו לעשות כל מהלך אפשרי, לא משנה כמה הזוי כדי שהיא לא תתממש ובמקרה של שחקנים גרועים הם אף יסטו מהקווים המנחים של הדמות שלהם בלי כל סיבה נראית לעין רק כדי למרוד בנבואה. השלב הבה באתגר הוא המלחמה של המנחה עם עצמו: בתור מנחה אתה "כל יכול" במשחק. אין לך שום בעיה לנווט את העלילה ולעוות את עולם המשחק וכך לכפות את מימוש הנבואה. הבעיה במשחק היא שזה יוצר תחושת לינאריות אצל השחקנים ואז ההבדל בין משחק פלייסטיישן מסוג האק-אנד-סלאש ומשחק תפקידים מתערפל. מה שיוצר תחושת תסכול אצל השחקנים כי אתה שולל מהם את חופש הבחירה שיש לשחקן לעשות כל העולה על רוחו במסגרת כללי המשחק. האתגר האמיתי הוא לתת לשחקנים את חופש הבחירה לעשות ככל העולה על רוחם, לנסות לחשוב כמה צעדים לפניהם (את צריך להכיר ממש ממש טוב את החבר'ה שאתה משחק איתם) וכך לנסות לעוות את הנבואה סביב המהלכים שלהם. מה שאני רוצה לדעת זה אם יש מישהו שניסה ליישם את רעיון "הנבואה" במשחק שלו ואם כן אז איך המשחק התנהל ואיך השחקנים הגיבו?

 

[Blue Beetle]

פתרון לא פשוט אבל אלגנטי ומגניב

לשחק את סדר האירועים מהסוף להתחלה. בסגנון ממנטו. ככה יש סוף דטרמינסטי בלי שתהיה שום עלילה לינארית מלאכותית או לא מלאכותית.

 

[Ihavenonick]

הפרק ההפוך של סיינפלד

 

[marco star]

אומנם לא ניסיתי (כי אני חדש),

אבל יש לי רעיון - הנבואה לא תתגשם בסופו של דבר בדיוק כפי שהיא נמסרה. תזיז אותה למקום אחר, תשנה את הדמויות קצת, תחליף מזג אוויר - הכל! רק שהרעיון הבסיסי לא ישתנה, ושהשחקנים עדיין יהיו מרוצים מזה שהם הצליחו לשנות במשהו את רוע (או טוּב?) הגזירה. הנה, אפשר למצוא את מה שבאמצע.

 

[JuffoWup]

נבואה מעורפלת

זה לא חדש, עושים את זה שנים בקרקסים- תן להם נבואה מספיק קריפטית שבסופו של דבר כל דבר שהם יעשו יתיישב עם מה שנובא.

 

[Super Monkey]

הבהרה:

לא שאלתי איך ליישם את זה. אני כבר עשיתי את זה בכמה וכמה ואריאציות בלי להשתמש בנבואה מעורפלת אלא נבואה מדוייקת מאוד והשחקנים פשוט נפלו ל"קורי העכביש" שטוויתי להם, על סמך ההיכרות שלי עם השחקנים שלי וצפיה מראש של המהלכים שלהם. הכוונה שלי היתה אם למישהו חוץ ממני יצא להשתמש ברעיון של "נבואה" אצלו במשחק.

 

[Nihau]

עדיין לא

 

[מירטל]

כתבתי על זה מאמר לאורק :

פעם, לפני המון זמן - http://www.the-orc.com/magazine/view_article.html?article=297&singlelink=true&sender=1024 תקרא, תגיב, תוסיף...

 

[Super Monkey]

כתבה נחמדה, אני אוהב ללכת צעד קדימה

אני פשוט מקריא לשחקנים את הפרק האחרון בסיפור, כל פרט ופרט. יש מלא סרטים שמתחילים בזה שרואים את הגיבור עומד על שפת התהום וקופץ אל מותו ואז כתוב "3 שנים לפני". המשחק המשובח לפלייסטיישן God Of War מתחיל בצורה דומה. גיליתי שזה ממש מסקרן את השחקנים לדעת את סוף הסיפור אבל לא לדעת איך הם הגיעו לשם. אם לומר את האמת, גם לי בתור שה"ם זה אתגר עצום, הרי הסצנה האחרונה בקמפיין יכולה כל כך להשתנות בהתאם להתגלגלות הענינים במשחק ועדיין מוצב לי בתור שה"ם האתגר לממש את אותה סצנה, פרט אחרי פרט כפי שהתחייבתי. אגב, ההשראה שלי להתחיל עם כל העניין הייתה הסרט "דו"ח מיוחד" (minority report), שם הכוכב המרכזי של הסרט הוא אלמנט הנבואה.

 

[מירטל]

אין לי מילים לתאר כמה...

שאני לא סובלת את הסצנה שתיארת כאן : ההנחה שלי היא שהדמות שלי אינה חלק מספור, אלא משהו שמשפיע בצורה ממשית עליו, וגם אם יש נבואה שהיא מחוייבת למלא, היא לא הולכת במסלול מובן מאליו לקראת איזשהוא סוף מוכתב. זה אגב, מה שהמלצתי להמנע ממנו כשאמרתי אל תוליכו את השחקנים באף...

 

[Super Monkey]

זהו, שאני ממש לא מוליך אותם באף

מבחינתי זה האתגר האולטימטיבי בשבילי בתור שה"ם: לתת לנבואה להתגשם מבלי לקחת מהשחקנים את חופש הבחירה שלהם ופשוט לתת לדברים במשחק לזרום. דבר ראשון אני אציין שאני דוגל במשחק בשיטת "עולם פתוח". כלומר, השחקנים יכולים לבחור לעשות מה שבראש שלהם ובכל חבל של ארץ יש מגוון מאוד רחב הרפתקאות או "משימות" שמחכות להם, כאשר יש קטעים במשחק או "הרפתקאות" ששייכות לעלילה המרכזית ומקדמות את העניינים. הכלי היחיד שלי בתור שה"ם כדי שהשחקנים ילכו בדרך שאני רוצה היא על ידי גירוי של הדמיון והסקרנות שלהם. כל הרפתקה בקו העלילה המרכזי אצלי נגמרת ב"המשך יבוא..." עם איזה טוויסט והשחקנים אצלי הרבה פעמים נכנסים ל"מלכודות" שאני מציב להם בידיעה מלאה ומרצונם החופשי פשוט מהסיבה שהם באים אחרי הפגישה ואומרים לי "וואו! אני חייב לדעת איך זה ממשיך הלאה!". הרבה פעמים בסדרה או בספר טוב אתה יודע שהגיבור עומד לחטוף, ובכל זאת: אתה ממשיך לקרוא הלאה או לצפות בתוכנית. גיליתי מנסיוני שהרבה פעמים שחקנים מוכנים לוותר על חופש הבחירה שלהם במשחק ולעשות מה שהם רוצים רק כדי לגלות איך הקו הראשי בעלילה ממשיך. בגלל זה בתור שה"ם אני "ישן טוב בלילה", כי אני נותן לשחקנים כל אופציה לחקור את העולם לפי רצונם ואף פותח בפני הדמויות אלטרנטיבות מעניינות לחקור את עולם המשחק לפי ראות עיניהם, והשחקנים הם אלו שבוחרים בלינאריות מרצונם החופשי. כאן, לדעתי, תמונה ההצלחה של שה"ם - השחקן יודע שהדמות שלו הולכת למות. הוא יודע גם מתי ואיך ובכל זאת הוא מוביל את עצמו כצאן לטבח בשמחה ובדילוגים רק כדי להנות מהמסע בדרך להגשמת הנבואה.

 

[מירטל]

שקלת אי פעם להיות סופר?

אם אתה מצליח שוב ושוב להכניס את השחקנים שלך למצב שהם הולכים אחריך, אולי כדאי שתנצל את זה ליותר ממשחק תפקידים. הבעיה הגדולה היא גם שזה תוחם את זמן המערכה שלך - כי יש לך נקודת סוף ( במערכה הנוכחית עברנו מזמן את נקודת הסוף...)

 

[Super Monkey]

אין בזה שום רע...

אם מסיימים קמפיין אחד, מתחילים קמפיין אחר. בדרך כלל בשלב זה של סוף הקמפיין הדמויות כבר עברו הרבה מאוד והשחקנים מרגישים צורך לרענן קצת עם דמויות חדשות (שוב - לקמפיינים אצלי יש אופי אפי, מה שאומר שהם מאוד מאוד ארוכים... לפעמים שנתיים בזמן שמחוץ למשחק ועשרות שנים בתוך המשחק). מי שרוצה להמשיך עם הדמות שלו, אני מוצא דרך נחמדה לשלב אותה בקמפיין החדש, הרי בעולם הפנטזיה - מוות הוא רק ההתחלה. בנוגע ללהיות סופר: אני דווקא כותב סיפורים (לא פנטזיה) אבל מתוקף היותי חזיר קפיטליסטי בחרתי ללמוד מקצוע שיעזור לי להשתלב בתעשיית ההיי-טק. $ $ $

 

[ogmios]

ניטפוק ללינק

הלינק הבא יוביל לאותה הכתבה, אך בצורה בתומכת גם בבעלי רזולוציות מסך נמוכות: http://www.the-orc.com/magazine/view_article.html?article=297&singlelink=true

 

[Dror Bar]

יצא לי לעשות את זה

לצערי הרב הפסקנו את המשחק לפני שהגענו לנקודת ההגשמה האמיתית. הרעיון היה בערך כזה: לאחר שהחבורה נכנסה למלכודת הם שמעו את הרופא אליל מדבר על זה שאחד מהם הוא מגשים הנבואה. התברר שזה אלף שחור ( אחד מהחברה שאוהב את דריזט), לפי הנבוןאה שלהם ברגע שהוא יגיע הוא יקריב את מי שבא איתו בליל הירח המלא ויוביל את השבט לכבישת בני האדם. בסופו של דבר ( דבר שלא התבצא) מי שניבא את הנבואה היה כמובן אויב של הדמויות שחזר לעבר ושינה משהו בגורלו של הדמות כך שהנבואה התחילה להתקיים. הנבואה עצמה: " והגדול והנורא הוליד את הגדול יותר והנורא יותר על העולם, זה שצבעו כצבע היונה וכצבע העורב ושאוזניו חדות הם. וביום בו יגיע הוא השונים אל האויבים, הוא יבוא וירומם את הלוחמים שבא אליהם. ויהיו אלה שאיתו קורבן או מקריבים והכל תלוי בדבריו המשונים, כל העולם לצבע פניו יהפוך בימיו. ותרעד האדמה תחת כפי הנבל שלא ישוב ויראה עוד. ולאחר עד 10 ימים מיום היגלתו יעשה נפלאות ואותות. לפי ההיסטוריה של הדמות הכל התאים אחד לשני, בעיקר מה שהוא במשימה הקודמת

 

[ננסק]

לא רק נבואה

אני נוהג לעשות שימוש בקונספט ה-Meanwhile..., שבו מתוארת סצינה המוצגת כביכול לצופים, מבלי שלגיבורים יהיה מושג מה מתרחש בה - בדרך כלל מנקודת מבטו של אדון האופל הנורא. הפרדת ידע דמות-שחקן במיטבה. לאחרונה אפילו שיחקנו פרק שלם (המערכה שלנו מתקדמת בפרקים, בחיקוי מכוון של המבנה של סדרות אנימה), שבו השחקנים גילמו את הקבוצה היריבה הכי שנואה עליהם, במהלך פרק "filler". היה שוס!

 

[Super Monkey]

נכון! זה גם קונספט אדיר במשחק

כמובן שבשביל זה את צריך שחקנים ממש ממש טובים שיודעים לעשות הפרדה בין מה שהשחקנים יודעים ומה שהדמויות יודעות. אגב, אני אכן אוהב מאוד את הגישה של משחק תפקידים שנראה כמו סדרה בטלוויזיה או סרט. במקרה של העלילה שאני מריץ שכוללת נבואה ו"הנבחרים" אשר יצילו את העולם הלכתי על קונספט תנ"כי וקטעי קישור כתובים בצורה של: "ובשנה העשרים לשמש השחורה חצו מביאי האור את המישור הקפוא ועשו דרכם למצודה הלבנה אשר בהרים... בלה...בלה...בלה..." - כמו מי שמקריא את פסוקו של יום. בפעם אחרת השתמשתי בסבא זקן שמספר סיפור לילדים שלו לפי האווירה של "אגדות עמים". זה כלי מצויין לחברת שחקנים לתמונות שרצות לך בתור מנחה לראש כי ככה יש לך שפה משותפת איתם ואתם מדמיינים באותם "צבעים".

 

[Nihau]

מה מקום השחקנים במ"ת שלך?

אני כמנחה הצבתי את הדמויות השחקנים כגורם המרכזי במשחק. המלך מת ומחפשים שומרי ראש לנסיך? אם את השחקנים שלי זה לא מעניין הנסיך יכול למצוא לעצמו שומרי ראש או ללמוד הגנה עצמית או למות לבד בשקט בחושך. אני והשחקנים שלי נלך לעשות משהו מעניין אחר. את השחקנים שלי מעניין למצוא מקומות ניסתרים רחוקים בעלי היסטוריה עתיקה? אני אבנה היסטוריה ואסתיר מקומות ויתווה דרכים פתלתלות ככל הנדרש כדי לעמוד בציפיות השחקנים. אני נהנית מסיפור שגם לי אין מושג איך הוא יסתיים, מה הם יעשו, איזה פתרון הם יגלו ומה ההשלכות של בחירת הפתרון הזה. מצידי אני חושבת על לפחות 3-4 דרכים לפתור כל דילמה שאני מציבה בפניהם, חצי מהם דיפלומטיות, דרך נוספת מתחמקת מהבעיה ודרך אחרונה לחימתית, כך שהם בדרך כלל לא נתקעים. מצד שני הם בדרך כלל לא לוקחים אף אחת מהדרכים שתכננתי כך שהעלילה רק נהיית מעניינת יותר. בעלילת נבואה ידועה מראש כמו אצלך יש סיכון כבד של החופש היצירתי. מאיך שאתה מתאר את זה נראה כי אתה באותה מידה כבר יכול לכתוב ספר במקום לשחק מ"ת. אתה מוציא החוצה אלמנט חשוב של משחק קבוצתי. אני חושבת בימים אלו להוסיף נבואה למשחק שלי, אבל נבואות אצלי לא חייבות להתגשם, הן גם לא חייבות להיות נבואות אמת וגם לא חייבות להיות נבואות שקר. פשוט משהו קיים וממקד אליו את תקוותיהם של מאמיני הנבואה. נבואות צריכות להיו תמעורפלות כל כך שלאף אחד אין מושג על מי הן מדברות אם בכלל. או להיפך, כולם חושבים שהיא מדברת על 2-3 אנשים פוטנציאליים ורק נשאר לגלות מי מהם הוא הוא זה שהנבואה מדברת עליו כאשר המגשים האמיתי לא ידוע. החלק הכי יפה בנבואה זה לא הגשמתה אלא המכלול של הספקולציות סביבה בדרך. מרגע שהכנסת נבואה לסיפור כל אחד היה רוצה שהיא תדבר עליו, גם אם היא בעצם מכוונת לעוד 500 שנה או אם פג תוקפה לפני 10 שנים ואף אחד לא טרח לספר על זה לעולם, וגם אם היא על פניה שלילית. נתת את god of war כדוגמא... אני אמרתי לדרגורן מהרגע הראשון שראיתי את הקטע הזה- ממש בתחילת המשחק- את הסוף הצפוי להחריד של העלילה. זה היה לי עד כדי כך צפוי. יש משהו מאוד מרגיע למנחה לבנות עלילה מוגמרת עם התחלה אמצע וסוף ולשחק אותה עם השחקנים, זה מאפשר לך להתמקד בכל שאר הדברים מסביב ולעזוב את בניית העלילה בצד מרגע שהשלמת את ההשקעה הראשונית. אם את המנחה ממש מרתק השחקנים שלך יהנו מהסיפור שלך וירצו לראות לאן הוא מוביל וישתפו פעולה וכולכם תהנו. מצד שני כל שחקן רוצה לדעת שהוא מרכז העלילה, אם הסיפור שלך דוחק את ציפיות השחקנים מהמשחק החוצה הם לא ישארו לסיבוב נוסף.

 

[Super Monkey]

תשובה:

באופן מודע ולפי רצון השחקנים שלי, אני הבמאי/ הסופר והם השחקנים - פשוט כי ככה הם אוהבים לשחק. אבל (וזה אבל גדול) ממש לא נפגע הקטע של משחק התפקידים מסיבה מאוד פשוטה: אני כותב את הפרק האחרון של הספר, אבל כל הדפים באמצע חלקים. אני בעצמי לא יודע מה יקרה ואיך. אני עובד הרפתקה אחרי הרפתקה ומתאים את עצמי לרצון של השחקנים כשאני מתחשב בכתיבה שלי גם במצב הדמויות שלהם וגם המצב של השחקנים שלי מחוץ למשחק (אם מישהו בדיכאון אני לא אכתוב הרפתקה הומוריסטית). כאן בדיוק חופש הפעולה של השחקנים - ביכולת שלי בתור שה"ם וחבר "לקרוא" את הרצון שלהם ולתת להם את ה-4 שעות הכי מבדרות שאני יכול באותה פגישה. בנוגע לGOD OF WAR: את צודקת! הוא משחק ממש ממש צפוי ויש בו כל אלמנט קיטש שקיים ועדיין - הוא בן זונה של משחק. קיטש שעשוי בצורה איכותית יכול לעבוד מצויין, גם לשחקנים חוכמולוגים ישראלים שחושבים שהם ראו הכל.

 

[תהליכי מרקוב]

לשדרג את הרעיון

מה שאתה יכול לעשות זה כמו שגם רואים בהרבה סרטים זה כפי שאני תכף אסביר אם העלילה מתקדמת מנקודה אחת לשניה נקרא לזה לשם הנוחות מנקודה מספר אחת לנקודה מספר 2 וכך הלאה עד שסוף הסיפור נגמר בנקודה מספר 10 (אחרי שניצחו את הרע יש חגיגה בבר המקומי והם רוכבים מלאי גבורה לעבר השקיעה) אז יהיה ממש מגניב אם השחקנים יתחילו את ההרפתקה בנקודה מס' 9 ואז ישר מחזירים אותם להתחלה והם צריכים לעבור את התלאות עד נקודה מס' 9 (הכי טוב זה שנקודה מס' 9 זה תהיה הרגע הכי שמוך שלהם בהרפתקה כלומר שהם במצב ביש הכי גדול שפה נראה שאין דרך החוצה ואז כשנגיע לנקודה 10 יהיה קטרזיס על כך שהם ניצחו למרות שהסיכוי היה לרעתם - למשל הם מובלים ע"י ההמון הזועם לעבר בית הכלא בזמן שהרשע של הסיפור מוכתר למלך בגלל שהצליח לתפוס את הפושעים - ההרפתקנים שלנו, ובכן תן להם לשחק את נקודה 9 קצת כמו למשל שיזרקו עליהם ביצים וכל מיני דמויות שיפגשו אותם עד נקודה זו כועסים עליהם ואז תזרוק אותם לכלא ותתחיל מההתחלה כך הם גם יחשבו על איך לברוח מהכלא או לא להגיע אליו בכלל וגם איך להתחבר לאנשים שהם ראו אותם בנקודה 9 וכעסו אליהם וכו' אינסוף דימיון) בהצלחה